למדנו ב  סיפורה של לין  שהיא נולדה וגודלה בתור נער, ומאוחר יותר בחיים הפכה לנערה באמצעות טיפול בהורמוני מין נשיים ותהליכים ניתוחיים כבדים. בגלל עבר זה, לין מכונה לפעמים אשה " טרנססקסואלית ". מדוע זה קרה ללין, ומה זה בכלל טרנססקסואליות ?

בכדי להבין טרנססקסואליות, אנו חייבות/ים בתחילה לענות על כמה שאלות יסוד אודות מיגדר. מהי זהות מיגדרית? מנין היא נובעת? אילו אירועים מתחוללים בטבע אשר מתערבים בהכוונה נכונה של מיגדר? דפים אלו מיועדים לענות על שאלות אלה. ניתנים בהם קישורים למידע נוסף על זהות מיגדרית, טרנסג'נדריזם, טרנססקסואליות ואינטרסקסואליות, ולמידע על שיטות וטכניקות לשינוי פיסי של מיגדר.

הידע בשטח זה מצוי בהתפתחות מהירה. קיימים אתגרים בהגדרה ותיוג של התופעות השונות, ובהפרדה ביניהן, וכן בביצוע הערכות של תדירות הופעתן. קיימות גם פרשנויות שונות למדע שביסוד התופעות, ונקודות השקפה שונות כלפי הפרוטוקולים הסוציאליים והרפואיים אשר מתפתחים על-מנת לתת מענה למצבים אלו.

ואולם, לעומת אך לפני שנים ספורות, כיום ידוע הרבה יותר אודות זהות מיגדרית, ושיתוף בתובנות חדשות אלו והתבססות עליהן הינם יקרי ערך. נשבר גם הטאבו על הנושא הזה, כך שאנו יכולות/ים לדון בפתיחות בנושאים חשובים אלו ללא חשש, בושה או אי-נעימות.

כפי שנראה, הרבה יותר בני אדם סובלים מבעיה בזהות המיגדרית לעומת מה שחשדו בעבר, וחייהן/ם של מיליוני בני אדם מושפעים בעוצמה מסוגיות של זהות מיגדרית. המפתח לשיפור איכותם של חיים אלו הינו ידע טוב יותר, והבנה של הידע הזה בחוגים נרחבים יותר. 

חלק ראשון – תוכן העניינים:

מיגדר הוא המרכיב היסודי ביותר בזהותנו כבני אנוש. השאלה הממש ראשונה שכל אחד שואל לגבינו היא – "האם זה בן או בת?"

למרות חשיבותו, רוב בני האדם לא מקדישים מחשבה רבה למיגדר. אין להם מושג מה יוצר את התחושה של היותם בן או בת, גבר או אישה. מאחר שמעולם לא סבלו מסיווג במיגדר שגוי, הם מקבלים את המיגדר שלהם כדבר מובן מאליו, כמו האוויר שהם נושמים, ולעולם לא מקדישים לכך מחשבה נוספת. זכות מולדת היא, ללא עוררין, שיהיה לנו מיגדר.

על פי התובנות המקובלות, בני אדם - או שהם בנים שגדלים להיות גברים, או שהן בנות שגדלות להיות נשים. קיימות רק שתי אפשרויות, ואת/ה או זה או זה. זה ברור מרגע הלידה, על-פי "המין הגניטלי" [אברי המין], וזה הכל! אבל המציאות אינה כזאת פשוטה, כמו שנראה בהמשך.

מה עושה אותנו בן או בת? מה קובע את זהותנו המיגדרית?

במהלך ראשית ההריון, עובר שיש לו גנים זיכריים (הכרומוזומים XY) מתפתח בדרך-כלל לבן עם אברי מין זיכריים. הוא מתפתח לבת עם אברי מין נקביים אם יש לו גנים נקביים (הכרומוזומים XX). זה קורה בהרבה יותר מ- 99% מהמקרים. רופאים והורים מסתכלים בלידה על אברי המין של הרך הנולד, ופשוט קובעים שזה בן או בת.

אלה שנקבע שהם בנים גדלים בדרך כלל להיות גברים בעלי זהות מיגדר גברית, ואלה שנקבע שהן בנות גדלות בדרך-כלל להיות נשים בעלות זהות מיגדר נשית. שוב, הכל נראה די מובן מאליו.

למרות שמעל 5% מכלל הגברים והנשים יגדלו להיות הומואים ולסביות, ויחפשו לאהוב בני זוג מאותו מין ו/או מיגדר כמותם/ן, גם להם/ן יש בדרך-כלל זהות מיגדר גברית או נשית נורמלית כגברים או כנשים, בהתאמה.

מצבי אינטרסקס – כולל תינוקות אינטרסקס שבעת לידתם המיגדר שלהם אינו חד-משמעי: 

למרות שרוב התינוקות נראים לכאורה או בנים נורמליים או בנות נורמליות, אפקטים גנטיים והתפתחותיים שונים יכולים להוביל, בכמה מקרים, לכך שלתינוק יהיו אברי מין שאינם חד-משמעיים, כך שאפילו הרופאים אינם בטוחים אם זה בן או בת. במקרים אחרים, נראה שאברי המין מתאימים למיגדר מסויים, אבל הם לא מתאימים לגנים של התינוק. ויש מקרים אחרים,  בהם הגנים של התינוק מורכבים יותר מסתם XX או XY, והזהות המיגדרית של הילדים ומסלול ההתפתחות של המיגדר הפיסיולוגי במהלך התבגרותם עשויים להיות קשים לחיזוי מראש. ילדים שיש להם את הוריאציות הגנטיות או הגניטאליות האלה נקראים "אינטרסקס". תינוקות אינטרסקס נוצרים באחת מתוך כ-  1,000 לידות.     

לדוגמה, בערך אחת מתוך כ- 13,000 לידות, עובר עם גנים XY (זכר גנטי) אינו מגיב להורמונים העובריים הזיכריים, ומפתח אברי מין שנראים כאברי מין של ילדה, למעט העדרם של אברי רביה פנימיים. תינוקות XY כאלה, הלוקים ב"תסמונת אי‑רגישות מלאה לאנדרוגן" -  cAIS   (complete androgen insensitivity syndrome), מגדירים אותן בפשטות כבנות, ומגודלים אותן כבנות. למרות שהן אינן יכולות להביא ילדים לעולם, הן מתפתחות לעיתים קרובות לנשים דקיקות ומושכות, בעלות זהות מיגדר נשית. על פי השמועה, מספר דוגמניות יפהפיות היו נערות עם cAIS. 

בלידות אחרות, "תסמונת אי‑רגישות חלקית לאנדרוגן" -   (partial androgen insensitivity syndrome) pAIS גורמת לכך שמראה אברי המין החיצוניים יכול להיות בכל מקום על הספקטרום שבין זיכרי לנקבי. (לקבלת מידע נוסף אודות מצבים של AIS ראו את האתר  Androgen Insensitivity Syndrome Support Group (AISSG) . לא יאומן, אבל לרבות מאותן בנות לא מגלים לעולם את טיבעה האמיתי על בעייתן הרפואית, מכיוון שרופאיהן ומשפחותיהן חשים כזאת בושה ומבוכה על ה"סוד הנורא" הזה, שלבנות האלה יש גנים זיכריים. במקום זאת, מספרים להן בדרך-כלל דברים כמו "לא התפתחו אצלך אברי מין נשיים פנימיים, ולכן אינך יכולה ללדת ילדים". לעיתים קרובות הן מגלות את האמת על עצמן במקרה מאוחר יותר בחיים (לדוגמה, קראו את  סיפורה של שרי  באתר האינטרנט של AISSG).

החברה שלנו אינה מודעת כמעט לחלוטין לקיומן של נערות עם cAIS, והדבר גרם להן לבעיות רבות. למשל, במשך למעלה מ-30 שנה קיימה הוועדה האולימפית הבין-לאומית "בדיקות מיגדר" גנטיות לכל הנשים האתלטיות כדי לוודא שהן "באמת נקבות" (הדבר נעשה כדי למנוע מ"שינויי מין" להתחרות). במספר לא מבוטל של מקרים העלו בדיקות אלה נערות עם cAIS, זיהו אותן כ"זיכרים", ופסלו אותן מלהשתתף בתחרות. זיהויים שגויים אלה היו ממש טראגיים, מכיוון שנוכחותו של כרומוזום Y אצל נערות AIS אינו הופך אותן לזיכרים, לא מבחינה גניטלית ולא מבחינת זהות המיגדר, ואף לא מעניק להן כל יתרון בחוזק הגופני. לעיתים קרובות נעשו שיוכים מיגדריים שגויים אלה בפומבי, וגרמו השפלה מוחלטת לנשים שהיו מעורבות בכך. 

במהפך משמעותי שחל לאחרונה במדיניות נוראה זאת,  ביטלה הוועדה האולימפית הבי"ל את כל הבדיקות הגנטיות מסוג זה , החל ממשחקי הקיץ בשנת 2000. לאחר מכן,  ב-17 במאי 2004, הכריזה הוועדה האולימפית הבי"ל שגברים טרנססקסואלים מנותחים ונשים טרנססקסואליות מנותחות יורשו להשתתף בתחרויות , אחרי שיעמדו בתנאים מסוימים, החל ממשחקי הקיץ בשנת 2004. בכך, הסתיימה סוף סוף אפלייתם של בני אדם אינטרסקס וטרנססקסואלים/ות בהשתתפות במשחקים האולימפיים.  

לסקירה על השכיחות והקטגוריות הרבות של מצבי אינטרסקס, ראו באתר אגודת האינטרסקס של צפון אמריקה את הדף    "עד כמה נפוצים מצבים של אינטרסקס?" . לקבלת מידע נוסף, ראו את  הדף המצויין של "וויקיפדיה" על אינטרסקסואליות , הכולל קישורים להרבה אתרים אודות מצבים ספציפיים.

קיומם של תינוקות אינטרסקס XY (זיכרים גנטיים), שיש להן אברי מין נקביים, והמתפתחות עם זהות מיגדר נשית (הנערות עם cAIS), היתה אחת מהרבה עובדות על אינטרסקסואליות שהיו ידועות מזמן, אשר גרמו לפני שנים למדענים להכיר בכך שזהות מיגדר אינה נקבעת ישירות ע"י הימצאות גנים XX או XY. כתחליף, הם בנו תיאוריה שזהות המיגדר היא נייטרלית בעת הלידה, והיא נקבעת מאוחר יותר במהלך הילדות המוקדמת, על-פי אברי המין ואופן גידול הילד/ה. התומך המוביל של תיאוריה זו היה ג'ון מאני (John Money) מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס.

על-פי תיאוריה זו, ילד/ה שיש לו/ה נרתיק ומגדלים אותה כבת תגדל להיות בעלת זהות מיגדר נשית, ללא תלות בגנים שלה. באופן דומה ניבאה התיאוריה כי ילד/ה שיש לו/ה פין ומגדלים אותו כבן יגדל להיות בעל זהות מיגדר גברית נורמלית, ללא תלות בגנים שלו. אם זהותו/ה המיגדרית של הילד/ה לא התפתחה על פי מתכונת זאת, הניחו הפסיכולוגים והפסיכיאטרים שמשהו "השתבש" בגידולו/ה של הילד/ה, או שהילד/ה סובל/ת מהפרעה נפשית או ממחשבות שווא כלשהן (כלומר "חולה נפש"). פתרונות לבעיות זהות מיגדרית כלשהן חיפשו בתחום הפסיכיאטריה, על פי ההנחה שאת "ההפרעה הנפשית" הזאת אפשר לתקן.

הנוהג "לתקן בניתוח" את אברי-המין של תינוקות אינטרסקס כדי לעשותם "נורמליים": 

בשנות ה-1960, ההתקדמות בתחום הניתוחים הפלסטיים, בשילוב עם תיאוריית "אברי המין + אופן הגידול" של זהות המיגדר, הובילו את הרופאים להמליץ על ניתוחי "תיקון" להרבה סוגים של תינוקות אינטרסקס. הרעיון היה לגרום שאברי המין ייראו מתאימים בהופעתם לבן או לבת, ואז לגדל את הילד/ה במיגדר המתאים, מתוך אמונה שהילד/ה יפתח בהתאם לכך זהות מיגדרית נורמאלית.  

 ג'ון מאני מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס , שנעשה בהדרגה הסמכות העליונה בקהילה הרפואית בתחום "מחקר הזהות המיגדרית", היה התומך המוביל של טיפולים כאלה. כמאמין בפסיכולוגיה ההתנהגותית, בה נפשו של התינוק נחשבת לוח חלק נטול מאפייני אישיות משל עצמו,  ג'ון מאני בנה תיאוריה  שזהות מיגדרית הינה תוצר בלבדי של אופן הגידול והחיברות (סוציאליזציה).  

המניע לביצוע ניתוחי "תיקון" בתינוקות היה לפתור את "מצב החירום החברתי" שנגרם ע"י לידת תינוק אינטרסקס. עצם קיומם בטבע של תינוקות אינטרסקס רבים, עם המיגוון הרב של צורות אברי-המין שלהם, ממוטט את הדיכוטומיה המיגדרית הקשיחה של זכר-נקבה בתרבותנו. לפיכך, קיומם של תינוקות אינטרסקס מערער על איסורים דתיים וחוקיים רבים המושרשים עמוק. הורים ורופאים נתונים ללחץ חברתי עצום לחסל חריגים אלה. ג'ון מאני סיפק הנמקה תיאורטית אשר נתנה תוקף לניתוחי "תיקון" בתינוקות אינטרסקס, וגרמה להם להיראות "מבוססים מדעית".

מכיוון שמבחינה כירורגית היה קל יותר "ליצור ילדה" מאשר "ליצור ילד", קרה לעתים קרובות שבנים XY אינטרסקס בעלי פין קטן או חסר היו נהפכים לבנות. העובדה שבניתוח אבדה ריקמה גניטלית רגישה לא הרתיעה את המנתחים, מכיוון שבמשך שנים רבות לא הכירה החברה שלנו בגלוי בכך שלרוב הנשים יש תחושות מיניות חזקות ויכולת להגיע לאורגזמה. אם התינוק נהפך לילדה, דאגת הרופאים לא היתה האם יהיו לה אח"כ תחושות ארוטיות מיניות חזקות באברי המין, והאם היא תיהנה מתינוי אהבים; דאגתם היחידה היתה האם היא תתפקד מינית להנאתו של בן זוגה הזכר.

ניתוחים בתינוקות אינטרסקס נעשים כבר שנים רבות, בשכיחות של אחד מתוך כ-2000 לידות. ברוב המקרים הניתוחים יוצרים בנות. למרבה התדהמה, מעולם לא נערך מעקב מחקרי מאורגן לבדוק כיצד התפתחו מקרים אלה!

אפילו בשנים הראשונות של ניתוחים אלה, היו אנשים שקראו להיזהר בעניין, במיוחד חוקר צעיר בשם מילטון דיאמונד  (Milton Diamond), כיום פרופסור באוניברסיטת הוואי. בעודו סטודנט בבי"ס למוסמכים, דיאמונד קרא בנועזות תיגר על התיאוריות של מאני, במאמר משנת 1959, שכותרתו "הערכה ביקורתית של האונטוגנזה [ההתפתחות העוברית] של ההתנהגות המינית האנושית". התובנות של דיאמונד התבססו על התצפיות שלו עצמו בניסויים בבעלי חיים. יתרה מזאת, הוא אסף "עדויות מתחומי הביולוגיה, הפסיכיאטריה, האנתרופולוגיה והאנדוקרינולוגיה כדי לטעון שזהות המיגדר מוטבעת בחיוט המוח למעשה כבר מזמן ההתעברות" (ראו בספר"כפי שהטבע יצר אותו: הילד שגודל כילדה" -  As Nature Made Him , עמ' 44).

אולם, ההשקפות שיצורי אנוש כבר "התפתחו בענייני מיניות מעבר להשפעות האבולוציה הביולוגית", ושהמיניות והמיגדר שלנו נבנים באופן חברתי, היו כבר מוטבעות עמוק בקרב הקהילה הרפואית. תחת השפעתו של "נביא המיגדר" ג'ון מאני, שלטה תפיסה זו בחשיבה הרפואית והפסיכולוגית במהלך העשורים הנותרים של המאה ה-20. ניתוחים של תינוקות אינטרסקס בוצעו באלפיהם במהלך עשורים אלה, ושוב, ללא כל מעקבים לאחר מכן. רק בשלהי המאה החלו לצוץ שאלות נוראות, כאשר מעקבים מזדמנים נדירים גילו שהדברים לא התפתחו כפי שניבא מאני. 

כיצד מגלים נסיונות "תיקון" אלה שהתיאוריות הישנות של היווצרות הזהות המיגדרית היו שגויות: 

בשנים האחרונות, הרבה א/נשים אינטרסקס "מצאו אלה את אלה" באמצעות האינטרנט והחלו להשוות רשמים לגבי מצבם/ן. כתוצאה מכך, נעשה ברור לא/נשי האינטרסקס עצמם/ן שרבים מניתוחי ה"תיקון" לא פעלו בהתאם לתיאוריות של רופאיהם. במקום זאת, א/נשי אינטרסקס רבים/ות נותרו בעלי מום באברי המין בעקבות ניתוחים גניטליים אלה בתינוקות. רבים/ות גם סבלו משברים בזהות המיגדרית, מכיוון שעברו שינוי מיגדרי אקראי, שהתבסס על מה שהיה "הכי קל למנתח