LynnConway.com Web

 

ווגינופלסטיקה:

ניתוח שינוי מין מזכר לנקבה

 

היסטוריה, תיאורים, תמונות, מראי‑מקום וקישורים

Lynn Conway מאת:

Copyright @ 2000-2006, Lynn Conway.

כל הזכויות שמורות.

 

מימין: תמונה מפורטת של גניטליה (אברי-מין) של אשה טרנססקסואלית (רגליה מפושקות ע"ג הארכובות, והשפתיים פתוחות מעט) לאחר ניתוח שינוי מין (SRS) דו-שלבי: יצירת הוגינה, ויצירת השפתיים. הניתוח בוצע ע"י ד"ר יוגין שרנג, בנינה, ויסקונסין ארה"ב.

 (Eugene Schrang, M.D. of Neenah, WI)

Translated by YFH; Proofed by Tal Dahan; V 7-25-06

Updated  by YFH V 2-03-07

LC update V 2-04-07

המקור באנגלית, ותרגומים לשפות אחרות

 
 

דף זה משרטט את ההתפתחות ההיסטורית ואת הפרטים הניתוחיים של ניתוח הוגינופלסטיקה (המכונה גם, לעיתים קרובות, בשם ניתוח לשינוי מין -SRS  - 'sex reassignment surgery' [הערת המתרגמת: GRS משמש אף הוא לאותה משמעות, כאשר המילהgender  מחליפה את המילה sex -]  או ניתוח עיצוב-מחדש של אברי המין - GRS - 'genital reconstruction surgery').

לפני שתקראו עמוד זה, אנא קיראו את המבוא לתפישות הזהות המיגדרית, הטרנסג'נדריוּת והטרנססקסואליוּת המופיע בחלק אחר של אתר זה, על מנת שתוכלו להבין מדוע נשים טרנססקסואליות עוברות ניתוחים אלו.  עמוד זה מציג בבהירות את העובדה שלנשים טרנססקסואליות  מנותחות, מזכר-לנקבה (MtF), יש באמת אברי מין חיצוניים נשיים, והוא גם יעזור להמחיש לקוראים כמה קשיים כאב וסבל מוכנות הנשים הטרנססקסואליות לעבור, על מנת להשיג את האיכות הפיסית של נשיותן.

 

 

 

הערה חשובה: עמוד זה מכיל תמונות, איורים ומידע רפואי-ניתוחי העלולים לגרום הלם או מצוקה רגשית קשה לכמה מן הקוראים.

 

נא הימנעו מהמשך הקריאה אם אתם עדינים ורגישים באשר לניתוחים, או אם אתם סובלים מחרדות הנוגעות לגניטליה (אברי המין) שלכם.

 

למידע הרפואי שלהלן הכניסה אסורה מתחת לגיל 18. בעצם כניסתכם לעיין בעמוד זה הינכם מצהירים בזאת שאתם בגיל 18 או יותר.

  

 

 


 

 

תוכן העניינים

 

     רקע היסטורי (עברית)

  ההתפתחות של הניתוח המודרני לשינוי מין (SRS) (עברית)

 הניתוחים הראשונים לשינוי מין בארה"ב (עברית)

 סכמות של תהליכי הניתוח הראשונים לשינוי מין מזכר לנקבה שנערכו בביה"ח ג'ון הופקינס (עברית)
SRS הופך לתהליך טיפולי מקובל בארה"ב עבור נשים טרנססקסואליות (עברית)

התהליך-התיקני (הפרוטוקול) הנוכחי להפניית נשים טרנססקסואליות לניתוח ואגינופלסטי (SRS) (עברית)

תמונות נבחרות של תוצאות ניתוחי ואגינופלסטיקה (SRS) (עברית)

הטיפולים שלאחר-הניתוח הואגינופלסטי (SRS) (עברית)

החשק המיני, תינוי-אהבים ואביונה (אורגזמה) אצל נשים טרנססקסואליות מנותחות (עברית) 

   מיהם המנתחים הפעילים הבולטים ביותר המבצעים ניתוחים ואגינופלסטיים כיום ? (עברית)

   אתרים המכילים תמונות רבות של תוצאות ניתוחים ואגינופלסטיים (SRS) מהרבה מנתחים (עברית)

   אפשרויות חליפיות, היכולות להקטין את העלויות, ולאפשר נישוי ומעבר מין מוקדם יותר בחיים (עברית)

 השלמת נישוי הגוף הטרנססקסואלי באמצעות ניתוחים קוסמטיים (עברית)

 ההנאות והנפלאות עם השלמת התיקון המיגדרי (עברית)
 
 
 

רקע היסטורי

 

טרנססקסואליות איננה "תגלית מודרנית". אדרבא, זוהי שונות טבעית ובלתי-נדירה של המגדר האנושי, אשר נצפתה ותועדה כבר בעת העתיקה. בתרבויות רבות, לרבות שבטי-ילידים בצפון אמריקה, לנשים טרנססקסואליות היה מאז ומעולם  חופש הבחירה להתלבש בבגדי המין האחר (cross-dress) ולחיות כנשים לכל דבר, לרבות נישואין לבעל. שינוי של אברי-המין, באמצעות ניתוח, כדי להפיג תחושות עזות של אי הלימה מגדרית, אף הוא איננו "המצאה של המאה העשרים". בכמה תרבויות, אפילו תרבויות עתיקות, טרנססקסואליות רבות בחרו מרצונן לעבור ניתוחים לשינוי גופן באופן ש"ישנה את מינן".

 

לבני העת העתיקה היו הזדמנויות רבות ללמוד על השיטות הניתוחיות וההשפעות של סירוס. השימוש בהן לצורך ביות בעלי חיים לימד את האנשים בעת העתיקה שהרחקת האשכים באדם זכר, בעודו צעיר דיו, תמנע אף את ההתפתחות הזכרית שלו. אדם כזה יישאר בכעין ילדות נצחית  – או 'דמוי ילדה'. ניתוחים אלה נכפו לעיתים קרובות על שבויים בוגרים שנועדו להיות עבדים, על מנת "לביית אותם" בתור "סריסים". ניתוחים כאלו, כאשר הם נעשים על זכרים נורמליים לאחר הבגרות המינית, אינם משנים את זהותם המגדרית, אם כי מחלישים במידה מסויימת את הדחף המיני שלהם, ומפחיתים מאד את יכולתם לפתח מסת שרירים זכרית.

 

הידע המצטבר אודות ההשפעות של הסירוס איפשר להרחיב את השימוש בו כדי לסייע לנשים טרנססקסואליות MtF: מיליונים של טרנסיות אלמוניות, על פני אלפי שנים, ביקשו מרצונן לעבור ניתוחים שהיו בהרבה יותר מסוכנים ודרמטיים בתוצאתם מאשר רק סירוס. בניתוחים אלו, מסולקים כל החלקים הגבריים מהמנותחות הטרנססקסואליות: האשכים, שק האשכים והפין. בנוסף לכך, אזור הערווה החיצוני לרוב מעוצב באופן גס כדי לשוות לו מראה של ערווה נשית. איש אינו יודע ממש כיצד זה החל, אך ניתוחים טרנססקסואליים כאלה היו ידועים כבר בתקופת יוון הקדומה, במיוחד בתקופת המתירנות המינית של רומא העתיקה, ולעיתים קרובות הפכו למנהג-מקובל ע"י שילובם בכל מיני "טקסים דתיים", אשר המציאו מעמד חברתי לנשים שנוצרו באותם טקסים.

 

בעוברן ניתוחים שכאלה, טרנסיות צעירות (אם נותרו בחיים), לא רק נמנעו מלהפוך לגברים, אלא גם זכו בגניטליה שדמתה איכשהו לזאת של נשים גנטיות. למרות היעדר ווגינה והיעדר הנישוי (feminization) רב העוצמה שמעניקים הורמוני-המין הנשיים, בכל זאת יכלו בעבר טרנסיות צעירות לחיות חיים טובים יותר כנשים לאחר שעברו ניתוח שכזה.  

 

אפילו כיום, בהודו ובבנגלדש, מספר גדול מאד של טרנסיות צעירות בורחות מהבית כדי לחבור לכיתת ה"היג'רה" בחברה (Hijra caste""). כדי להפוך ל"היג'רה", נערות מתבגרות אלה עוברות מרצונן ניתוחים, בתנאים פרימיטיביים, להסרה מלאה של כל החלקים הגבריים החיצוניים, ממש כפי שהיו עושים בתקופות העתיקות, כשרק אופיום משמש כחומר מרדים. רובן עוברות את הניתוח זמן קצר לאחר תחילת ההתבגרות המינית, עם תוצאות שאותן ניתן לראות בתמונה שלמטה. בהיותן מסורסות בגיל צעיר מספיק, רבות מהן נמנעות מהתפתחותם של מאפייני-מין זכריים משניים (למעט שבירת הקול והעמקתו), וגופן יכול להישאר לתמיד רך, ילדותי ודמוי-ילדה.

 

בניגוד לאמונה הרווחת, הסרה מלאה של החלקים הגבריים החיצוניים לאחר הבגרות המינית לא בהכרח הופכת את האדם לחסר-מין. סירוס מלא לאחר הבגרות המינית מותיר את ההיג'רה הצעירה עם התחושות של גירוי מיני והיכולות להגיע לאורגזמה, שזה עתה התגלו לה. בעוד שאצל זכר נורמלי, ההשפעה הפסיכולוגית של ניתוח כזה תפגום קשות ביצר המין שלו, אצל צעירה טרנססקסואלית המצב בדיוק הפוך: הניתוח יכול להוות שחרור, ולאפשר ביטוי מלא של החושניות והתחושות המיניות הנשיות שלה. ממש כמו במקרה של נשים טרנססקסואליות מנותחות בתקופה המודרנית, בנות היג'רה רבות יכולות לחוש גירוי מיני עז בחלקים הפנימיים שנותרו מהגניטליה שלהן: למרות שנעדרת אצלן רקמת העצבים החיצונית, אותה משאירים בניתוחי SRS מודרניים, קימים אצלן החלק הפנימי של ריקמת-הזיקפה החלולה (erectile corpora cavernosa) וכמובן גם בלוטת הערמונית, בעלת הכושר להתכווץ בעת האורגזמה. למרות שבנות ההיג'רה חסרות וגינה, רבות מהן נהנות מאד – עד כדי אורגזמה – מפעילות מינית עם גברים הכוללת חדירה (אנאלית). עקב ההסרה המוחלטת של אברי-המין הזכריים החיצוניים שלהן, אזורי הגניטליה והערווה אצל בנות ההיג'רה נראים כמו אצל ילדות, וגברים רבים בהודו אוהבים מאד להתעלס עימהן. בנות ההיג'רה, לפיכך, משלימות עם גורלן ועם יכולותיהן, המוגבלות אך המוחשיות, למצוא לפחות מעט אהבה כנשים בחייהן עלי אדמות.

 
 
צעירה מכת ההיג'רה בהודו,
 מציגה את הגניטליה שלה
תמונה מתוך הספר
היג'רה – המין השלישי בהודו
מאת
טקאשי אישיקאווה ((Takeshi Ishikawa
 

 

מרבית בנות ההיג'רה חיות את חייהן כנשים עם בנות היג'רה אחרות, בתוך "קבוצות-משפחה", ומשתכרות למחייתן בהופעה בטקסים מסורתיים של חתונות והולדת ילד/ה. רבות בכיתה-חברתית זו, הנחותה אך מסורתית בהודו, גם עובדות בזנות או בקיבוץ נדבות. לחלק מבנות ההיג'רה התמזל מזלן כיום והן יכולות להשיג הורמונים נשיים, ויכולות להגיע לנישוי גופן באמצעות הצמחת שדיים ופיתוח חמוקיים נשיים. השילוב של הסרת אברי-המין הגבריים בגיל ההתבגרות ושימוש באסטרוגן מאפשר כיום לחלק מבנות ההיג'רה להפוך ליפהפיות, על-אף שלמרבה הצער אין להן אברי מין נשיים (וגינה), והן אינן מקובלות כנשים בחברה ההודית.

 

מקורותיה של כיתת ההיג'רה בהיסטוריה בת מאות שנים בהודו. המינהג הנפוץ הזה מאפשר לטרנסיות להימלט מהמצוקות ומהגורל של התפתחות גברית בגיל הנעורים, ומעניק להן בחברה מקום בטוח, אף כי נחות. האמצעים הקיצוניים והמייסרים    שמוכנות טרנסיות צעירות אלה לנקוט כדי לזכות במגדר נשי, ולו גם חלקי, בידיעה מלאה שלעולם לא יראו עוד את משפחותיהן, ושיחוו נחיתות חברתית כל ימי חייהן, מהווים עדות לממשיותה ולעוצמתה של המצוקה המיגדרית שהן חשות בתוכן.

 

כיום, יש כמה מיליון בנות היג'רה בהודו ובבנגלדש. מידע נוסף ניתן למצוא בדף הבית של ההיג'רה (המכונות גם קינר Kinnar) http://www.kinnar.com/ וכן BBC story on Hijra in Bangladesh. תמונות נפלאות רבות של בנות ההיג'רה ניתן למצוא בספר Hijra-The Third Gender in India, מאת טקאשי אישיקאווה (Takeshi Ishikawa). למרות מעטה הסודיות והמסתורין שנשמר במשך מאות בשנים בכיתת ההיג'רה, הנתון הבסיסי אשר מוביל צעירים בגיל ההתבגרות להפוך להיג'רה הוא בבירור טרנססקסואליות - קובעת דהאנאם (Dhanam), מנהיגה של משפחת היג'רה (a Hijra 'Guru'):

 

"אנו נולדות עם מצוקת זהות מגדרית: היא איננה נלמדת או מועתקת, אלא אינסטיקט טבעי המאיץ בנו להיות נשים" – דהאנאם

 

גם בעולם המערבי המודרני אין זה נדיר עבור נערות טרנססקסואליות נואשות-בעליל "לבצע היגרה" בעצמן. הן כורתות לעצמן את אברי המין הזכריים, ואח"כ "נופלות" על המערכת הרפואית לצורך "הטלאה", ובכך הן מצליחות להשיג " ניתוח לשינוי מין - SRS-  בעלות נמוכה ובשלב מוקדם בחיים". מספר נערות בארה"ב עשו זאת לעצמן, אח"כ עברו נישוי באמצעות אסטרוגן והפכו עד מהרה לנשים נאות מאד ש"עוברות" בנקל בציבור (למרבה הצער, האובדן של עור הפין ושק האשכים הופכים את יצירת הווגינה לאחר מכן, בניתוח SRS, לקשה ביותר). מספר גדול עוד יותר של נערות טרנססקסואליות בארה"ב בחרו בסירוס-עצמי, על מנת למנוע את השינויים הזכריים בגופן, במיוחד בשנות ה- 50 וה- 60 של המאה ה- 20, עת היו קיימות הגבלות חמורות על ביצוע SRS ב"זכרים ללא מום" בבתי חולים בארה"ב (ראו בהמשך).   

 

ההיסטוריה הארוכה של ניתוחים מסורתיים "נוסח היג'רה" נמשכת מהעת העתיקה ועד לימינו אלה, ועדיין נמשכת בארצות כמו הודו ובנגלדש. הידע המפורט על ההשפעות ארוכות הטווח של הסרת הזיכרות "נוסח היג'רה" העניק רקע ניסיוני רב-ערך לפיתוחם של הניתוחים הטרנססקסואליים המודרניים.

 
 

התפתחותו של הניתוח המודרני לשינוי מין (SRS)

 

[לכאן יתווסף בהמשך: דיון על ההתקדמות בניתוחים פלסטיים לאחר מלה"ע ה-I, ודיון על החלוציות בואגינופלסטיקה לנשים טרנססקסואליות סביב 1930, ע"י ד"ר פ. אברהם בגרמניה  --- ראו http://www.symposion.com/ijt/ijtc0302.htm#Case%201 [- - -

 

עם השיפורים המהירים בידע אודות הורמוני-מין וניתוחים פלסטיים לאחר מלה"ע ה-II, ניתן היה סוף-סוף לחשוב על פתרונות מלאים, רפואיים וניתוחיים, עבור הטרנססקסואליות. בשנות ה- 50, נשים טרנססקסואליות החלו להפיק תועלת עצומה מהורמוני המין הנשיים, שזה מקרוב נעשו זמינים, אשר איפשרו התפתחות של חזה, התרככות של העור, ועם הזמן יצירה של חמוקיים נשיים. בשנות ה- 50 גם החלו מספר מנתחים לבצע ניתוחים ניסיוניים ליצירת ואגינה אצל נשים טרנססקסואליות MtF ע"י שימוש בשתלי עור שנלקחו מהירכיים או הישבנים, כהתפתחות של הטכניקות, שהיו אז חדשות, לשיחזור הואגינה בילדות שהיו אינטרסקס.  

 

קריסטינה יורגנסן, אזרחית ארה"ב, היתה בקבוצה המצומצמת הראשונה של נשים טרנססקסואליות שעברו ניתוח שכזה ל"שינוי מין". היא "הוצאה מהארון" ב- 1952 ע"י העיתונות הכתובה זמן קצר לאחר הניתוח הראשוני שעברה, וסיפורה הפך לסנסציה לאומית. באמצעות סיפורה, למדו נשים טרנססקסואליות רבות לראשונה על קיומם של הטיפולים ההורמונליים והניתוחיים החדשים. אולם, הנגישות לניתוח הניסיוני החדשני היתה מוגבלת לקומץ קטן של מטופלות, ורק באירופה.

 

בתקופה בה נעשה הניתוח של קריסטינה, בשנות ה- 50, הרופאים הסירו קודם כל את אברי המין הזכריים של הטרנסית, בניתוח אחד או יותר. לאחר מכן, המתינה המטופלת לאורך תקופת-החלמה ממושכת. או אז, בניתוח דומה לאלו שנעשו ליצירת ואגינה במטופלות שהיו אינטרסקס, המנתחים יצרו למטופלות ואגינה ע"י שימוש בשתלי עור שנלקח מהירכיים או הישבנים (ניתוח הואגינופלסטיקה של קריסטינה נעשה ב- 1954).

 

חלוצת הנשים הטרנססקסואליות  קריסטינה יורגנסון,

שעברה ניתוח מקדים ולאחריו SRS בשנים 1952-1954

 

על-אף שהמטופלות היו מאד שבעות רצון מהתוצאות (במיוחד בהשוואה למצבן קודם לכן), היו בטכניקה הראשונית בעיות ניכרות. שתלי העור היו בלתי אמינים, וקליטתם נכשלה לעיתים. השימוש בשתלים גדולים גם הותיר צלקות גדולות ומכוערות באזורים מהם נלקחו השתלים. בנוסף לכך, המון רקמת-תחושה גניטלית אבדה לצמיתות בשלב הראשון, ועקב כך נפגמה יכולת המטופלות להגיע לעוררות מינית ולאורגזמה.

 

בשנות ה- 50 המאוחרות ובראשית שנות ה- 60, כמה מאות נשים טרנססקסואליות בארה"ב נכנסו לטיפולו של ד"ר הארי בנג'מין (Harry Benjamin, M.D), רופא איכפתי, אנדוקרינולוג, שהיו לו קליניקות בניו-יורק (ניו-יורק) ובסן-פרנסיסקו (קליפורניה). ד"ר בנג'מין היה הרופא/חוקר הראשון שפיענח את ההבחנה בין היפוך זהות-מיגדרית לבין הומוסקסואליות. במקום להתייחס לנשים טרנססקסואליות כאל סוטים חולי נפש, כפי שנהגו מרבית הפסיכיאטרים של אותם ימים, הוא החל לראות את הנשים הטרנססקסואליות כסובלות ממצב אמיתי של אי-הלימה מיגדרית, שהמקור לו איננו ידוע. במאמציו להקל על סיבלן, הוא החל לרשום אסטרוגן למטופלות נבחרות, בתגובה לעוצמת תחינותיהן לעזרה רפואית לעבור נישוי. הוא גם עקב מקרוב אחר תוצאות הניתוחים שבוצעו בנשים טרנססקסואליות, והחל להפנות את המטופלות שהיו נשים טרנססקסואליות בעוצמה המירבית לאותם מנתחים שהשיגו את התוצאות הטובות ביותר.  

 

אז, בשנות ה-50 המאוחרות, מנתח פלסטי צרפתי בשם ד"ר ג'ורג בורו (Georges Burou) המציא את השיטה המודרנית של היפוך-פין בניתוח לשינוי מין  MtF  עבור נשים טרנססקסואליות. וריאציות של טכניקת ד"ר בורו משמשות מאז ועד היום.  החידוש הקלאסי של ד"ר בורו היה להשתמש בגניטליה הזכרית כמקור לעור ולרקמת-תחושה אירוטית לצורך יצירת הגניטליה הניקבית החדשה, כולל הווגינה. 

 
 

 

 

ד"ר בורו ביצע ניתוחים אלו בקליניקה שלו בקזבלנקה, מרוקו. בשנים 1958-1960, כמה "מלכות דראג" צעירות, יפות מאד ומפורסמות ממועדון "הקרוסלה" (Le Carrousel) בפריס, צרפת, הפכו בהצלחה, בעזרת ד"ר בורו, לנשים מושלמות, וביניהן קוקסינל  (מידע נוסף), במבי ואפריל אשלי. רבות מהנערות הצעירות של מועדון הדראג "הקרוסלה" קיבלו הורמונים נשיים כחלק מההטבות הנילוות לעבודתן במועדון, וכתוצאה מכך הפכו יפהפיות באופן בלתי יאומן, נשיות וסקסיות. כמה מהן חזרו להופיע במועדון אחרי הניתוח לשינוי מין. "שינוי המין" המוצלח שלהן הפך ידוע ברבים, והן נעשו מבוקשות כאוביקט-אהבה ע"י גברים עשירים ורבי-השפעה. כמה אילי הון (כולל אריסטוטל אונאסיס) היו מעת-לעת "מממנים" ניתוח שינוי מין של נערת מועדון "הקרוסלה", אשר לאחר מכן הפכה למאהבת שלהם לתקופת מה.

 

 

ד"ר בורו נעשה מפורסם, לשבח וגם לגנאי, כאשר התפשטו הידיעות על עבודתו. המרפאה שלו "Clinique du Parc" בקזבלנקה, מרוקו, ב- Rue La Pebie  מס' 13, הוצפה לבסוף במטופלות טרנססקסואליות מכל רחבי העולם. ד"ר בורו החל לבצע מאות רבות של הניתוחים האלה בכל שנה. בשנת 1973 נתן ד"ר בורו את הרצאתו הפומבית הראשונה על הטכניקה הניתוחית החדשנית שלו  בכינוס בין-תחומי חשוב בנושא טרנססקסואליות, שנערך בביה"ס לרפואה של אוניברסיטת סטנפורד בארה"ב. עד למועד אותו כינוס ב-1973, הוא כבר ביצע מעל 3,000 ניתוחים לשינוי מין   .MtF מנתחים רבים אחרים ברחבי העולם הסיקו בינתיים את המסקנות ואימצו את הטכניקה של ד"ר בורו, אותה יישמו בניתוחים דומים של SRS.

 

 

החלוצות הטרנססקסואליות קוקסינל (משמאל) במבי (במרכז) ואפריל אשלי (מימין)  

היו בין מנותחות SRS הראשונות ממש של ד"ר בורו (בשנים 1958-1960)

 

 

 
 

בין גורמי המפתח להצלחה של ניתוחים אלו היו (א) השימוש בעור הפין ושק-האשכים ליצירת השפתיים החדשות וכן ואגינה מתפקדת-מינית (בכך נמנעה צלקת מכוערת שנגרמה בניתוח-המקדים בו נכרת שתל-עור עמוק ונרחב באזור "המקור") ו (ב) ההפרדה הזהירה והמשמרת של החלקים בגוף הפין וראשו, והצבת עצבי-התחושה וחלק מריקמת-הזיקפה במיקומם החדש. אם אלו נעשים באופן נכון, לאחר הניתוח יכולה האשה לחוות תחושות עזות של עוררות מינית (לרבות זיקפה של ריקמת-הזיקפה שנותרה בתוך גופה) ובקלות לחוות גם אורגזמה (בלוטת הערמונית נותרת ללא שינוי, ויכולה להתכווץ בעת האורגזמה ממש כמו לפני ה- SRS – בעוד רקמות העצבים לאורך המערכת, בדגדגן ובואגינה גורמות להתכווצויות, לרטט ולהרפייה בעת ובעונה אחת, ממש כמו אצל כל אשה אחרת).   

 

מספר המטופלות במרפאתו של ד"ר בנג'מין הלך וגדל במהירות, כשיותר ויותר נשים טרנססקסואליות למדו שאצלו הן תוכלנה לקבל טיפול אוהד ומבין. הוא החל להפנות מספר גדל והולך של מטופלות למנתחים, במיוחד לד"ר בורו בקזבלנקה. עד לאמצע שנות ה-60, עוד כמה מנתחים מובילים, מחוץ לארה"ב, החלו לבצע ניתוחי SRS לנשים טרנססקסואליות בהשתמשם בשיטותיו של ד"ר בורו, וד"ר בנג'מין הפנה מטופלות גם למנתחים אלו. הידועים ביותר מביניהם היו ד"ר חוסה חזוס ברבוסה (Jose Jesus Barbosa), מנתח פלסטי בכיר במקסיקו (ד"ר ברבוסה היה המנתח של לין קונווי, ועד שנת 1973 ביצע למעלה מ-300 ניתוחי SRS).

 

אף על פי כן, ניתוחים כאלו כמעט ולא היו ידועים בארה"ב אפילו באמצע-סוף שנות ה-60. תחת לחץ כבד מצד קבוצות דתיות, בעקבות הפרסום של מקרה יורגנסן בשנת 1952, מרבית בתי החולים בארה"ב קבעו מדיניות שאסרה במפורש על ביצוע ניתוחים שכאלה, ואיסורים דתיים שימשו לעיתים קרובות להצדקת ההימנעות מכל טיפול הורמונלי או ניתוחי לנשים טרנססקסואליות. בנוסף לכך, דעתה של הקהילה הרפואית בארה"ב בשנות ה-60 על נשים טרנססקסואליות הייתה שהן "פסיכוטיות באופן חמור" ולא שהן במצב של אי-הלימה מיגדרית שמקורה ביולוגי. במקום שתקבלנה מבעלי המקצוע בתחום הרפואה עזרה לשינוי מיגדרי, רבות מהנשים הטרנססקסואליות נכלאו בבתי מחסה לחולי נפש, שבהם ניסו פסיכיאטורים "לרפא אותן ממחלת הנפש שלהן" באמצעות טיפולים במכות חשמל וטיפולי סלידה [הערת המתרגמת: סוג של טיפול התנהגותי בו מקשרים בין "הנטיה החולנית" לבין כאב או גועל].

בסוף שנות ה-50 וראשית שנות ה-60, מספר נערות טרנססקסואליות בארה"ב, שחוו מצוקה מיגדרית עצומה, בחרו לנקוט בסירוס עצמי כדי לעקוף את האיסור של בתי-חולים לכרות אשכים של "זכר תקין" לצורך SRS, וכך להתחיל להפוך לנשיות יותר. הנערה יכולה לקוות שברגע שחדלה להיות "זכר תקין", אולי תזכה לקבל ניתוח SRS שלם באחד מבתי החולים בארה"ב – אם יהיה לה הכסף לשלם בעדו. ראו למשל את סיפורה של חלוצה טרנססקסואלית בשם אלישיה ברוורד ((Aleshia Brevard. בגיל צעיר, בעודה עוברת נישוי בעזרת אסטרוגן, אלישיה הפכה לאמנית כוכבת במועדון הלילה "פינוקיו" בסן-פרנסיסקו, מועדון "דראג" מפורסם בעולם. לאחר סירוס-עצמי שביצעה כדי להעניק לעצמה מראה נשי יותר, אלישיה הצליחה, בשנת 1962, בעזרתו של ד"ר בנג'מין, לעבור בארה"ב ניתוח SRS. כפי שעשו נשים מנותחות כה רבות בשנות ה- 60 (לרבות לין קונווי) אלישיה זנחה את חייה הקודמים מאחור, ו"נכנסה לארון" (stealth mode). היא המשיכה והפכה לנערת קברט, "שפנפנית פלייבוי" – מארחת hostess)) באחד המועדונים המפורסמים של פלייבוי, שחקנית סרטים, מחזות וטלוויזיה מוכרת ברבים, ונישאה שלוש פעמים !  אלישיה "יצאה מהארון" רק לאחרונה כדי לספר את סיפורה בספר נפלא אודות חייה המדהימים.    

 

אלישיה (לפני הניתוח) ככוכבת, בשם הבימתי
 
, במועדון "פינוקיו" בשנת 1961"Lee Shaw"

 

אלישיה ברוורד 

זמן קצר לאחר ניתוח ה-SRS שלה בשנת 1962

אלישיה כשחקנית, בעודה "בארון"
בשנות ה-1980 המוקדמו

 

ניתוחי שינוי-מין מוקדמים בארה"ב

 

לבסוף, בשנת 1966, מנתחים במרכז הרפואי האוניברסיטאי ג'והן הופקינס בבלטימור החלו לבצע מספר מוגבל של ניתוחי SRS מזכר לנקבה, במאמץ לעזור לכמה מטופלות טרנססקסואליות בעוצמה-גבוהה, שהיו בטיפול המרפאה לזהות מיגדרית, שהיתה חדשה בביה"ח. הצוות בביה"ח האמין שהטרנססקסואליות היו חולות נפש, אך האמינו גם שאין בנמצא שיטה פסיכולוגית להשיב לתיקנה את "הזהות המיגדרית שנוצרה באופן מעוות". בתוכנית ניסיונית, הם החלו לחקור את האפשרות לעזור למטופלות באמצעות ניתוח, כפי שהומלץ ע"י ד"ר בנג'מין. המנתחים בביה"ח ג'והן הופקינס השתמשו בטכניקה קרובה לזאת של ד"ר בורו.

 

בסתיו 1966, עיתונים ברחבי ארה"ב ציטטו את הקטע הבא מתוך טור בעיתון New York Daily News:  

 

"בלילות אלה עושה 'סיבוב מועדונים' במנהטן נערה מהממת, המודה שעד לפני פחות משנה היתה זכר ועברה ניתוח לשינוי מין – מכל המקומות שבעולם - בביה"ח ג'והן הופקינס בבולטימור. למרבה ההפתעה, ביה"ח מאשר את המקרה, ואומר שהניתוח התבצע בהמשך לטיפול נפשי. ניתוחים כאלה, על-אף שהם נדירים במדינה, אינם בלתי-חוקיים ואף לא בלתי-אתיים, על פי הדובר של ביה"ח ג'והן הופקינס. בכירים במספר בתי-חולים ראשיים מסכימים עם ביה"ח ג'והן הופקינס אודות החוקיות והאתיות של הניתוחים, אך איש מהם לא זוכר שניתוח כזה נעשה אי-פעם בניו-יורק".  
 

ואז, ב- 21 בנובמבר 1966, פרסם הניו-יורק טיימס בעמוד השער מאמר נרחב על טרנססקסואליות מאמר הטיימס סיפק מידע נרחב על הטיפולים הניתוחיים וההורמונליים שנעשים מחוץ לארה"ב, ועל התוכנית החדשה במרכז הרפואי האוניברסיטאי ג'והן הופקינס, שם בוצעו לאחרונה מספר ניתוחים. המאמר אף הצביע על ד"ר בנג'מין כעל סמכות עולמית מובילה בנושא טרנססקסואליות, וכמחברו של ספר לימוד חדש על הנושא, שכותרתו  "התופעה הטרנססקסואלית" (ראו קישור זה לצורך עיון בגירסה מקוונת של החומר המקורי).

 

ד"ר הארי בנג'מין

מגדולי החלוצים ברפואה, ורופא אמפאתי

[התמונה צולמה ע"י לין קונווי בשנת 1973]

 

ד"ר בנג'מין היה החלוץ של תקופה חדשה לגמרי בידע הרפואי אודות טרנססקסואליוּת. הטקסט הרפואי משנה-התפישׂות שלו תיאר את התנסויותיו עם מטופלות רבות על-פני כמה עשורי שנים. הוא היה החוקר הראשון שהבחין בכך שזהות‑מיגדרית ונטיה‑מינית הם שני מימדים בלתי-תלויים בטבעו האנושי של כל אדם. ד"ר בנג'מין המליץ על הדרך בה "טרנססקסואליוֹת בעוצמה גבוהה" יכולות וצריכות להיות מטופלות, על מנת לאפשר להן לחיות במיגדר הנחוץ להן. ספרו תעד את התוצאות של הטיפולים החדשים והחדשניים - ההורמונליים והניתוחיים – והציב טיפולים אלה, בהקשרם ההגיוני, כמרפא לטרנססקסואליוּת. ספר זה העניק תקווה לטרנססקסואליוֹת רבות, ופתח את הדלת לגישות הרפואיות המודרניות שכיום אנו מקבלות כמובנות מאליהן. באותם ימים, העובדה שביה"ח ג'ון-הופקינס ביצע למעשה ניתוחים לשינוי מין, הגבירה במידה גדולה את הניראות של התיאוריות של ד"ר בנג'מין, ואת תשומת הלב שקיבלו תוצאות מחקרו בקרב הקהילה הרפואית.     

 

 

תרשימים של התהליך המוקדם בביה"ח ג'והן-הופקינס לניתוח שינוי מין מזכר לנקבה

(MtF SRS)

 

 

להלן איורים המתארים את השלבים הבסיסיים בשיטה הניתוחית המוקדמת של ביה"ח ג'והן הופקינס, שהיא וריאציה של שיטת ג'ורג בורו. תמונות אלו לקוחות מפרק 22, מאת ד"ר האוארד וו. ג'ונס ג'וניור, בספר "טרנססקסואליוּת ושינוי מין" בעריכת ד"ר ריצ'רד גרין וד"ר ג'והן מאני, הוצאת ג'והן הופקינס 1969 (Chapter 22, by Howard W. Jones, Jr., M.D. in Transsexualism and Sex Reassignment, Richard Green, M.D. and John Money, Ph.D., Editors; Johns-Hopkins Press, 1969). באותה תקופה כבר היה מקובל להתייחס לסוג זה של ניתוח כאל "ניתוח לשינוי מין" “sex reassignment surgery" (SRS)). האיורים הועתקו ממאמר מקורי, מאת האוארד וו. ג'ונס ג'וניור, הורסט ק. א. שירמר וג'ון א. הופס "ניתוח להיפוך מין עבור זכרים עם טרנססקסואליוּת", העיתון האמריקאי לגיניקולוגיה ומיילדות, כרך 100 (1968), עמ' 101-109 (Howard W. Jones, Jr., Horst K. A. Schirmer, and John E. Hoopes, " A Sex Conversion Operation for Males with Transsexualism", American Journal of Obstetrics and Gynecology 100 (1968): 101-9).

 

(הערה: ראו את ההערות שאחרי האיורים, המתייחסות לאיור המשובש/מטעה מבחינה אנטומית שבאיור הסופי – תמונה 10).   

 

ציור 1. סכמה של תחתית הגניטליה הזכרית (perineum) המציגה את קו החיתוך הראשי.

[הפרינאום – האזור שבין שורש הפין לבין פי הטבעת – הערת המתרגמת]

 
 
 
 

  ציור 2. צינור הזרע הימני נחסם ונכרת.

 
 
 
 

ציור 3. החיתוך הראשי נמשך במעלה צידו התחתון של עמוד הפין

 
 
 
 

 ציור 4. החיפוי הקדמי מעוצב מעור הפין.

 
 
 
 

ציור 5. צינור השתן מופרד בחיתוך מעמוד הפין.

 
 
 
 

 ציור 6. הגופים הארקטליים החלולים מופרדים כדי להבטיח מינימום שארית.

 
 
 
 
 

 ציור 7. החיתוך בתחתית הגניטליה ליצירת החלל הווגינלי.

 
 
 
 

 ציור 8. החיתוך בעור תחתית-הגניטליה הושלם, והחיפוי הקדמי מנוקב למיקום מוצא צינור השתן.  

 
 
 
 

 ציור 9. חיפויי העור נתפרים ומוכנסים למקומם בחלל הווגינלי

 
 
 
 

ציור 10. השתמרות החלל הווגינלי מובטחת ע"י שימוש בתבנית ווגינלית מתאימה.

 
 

הערה 1: ציור 10 הינו מטעה למדי, ואיננו מתאים לאנטומיה שצריכה להיווצר כתוצאה מהתהליך הזה. בציור 10 הפתח הווגינלי רחוק במידה מוגזמת מפי הטבעת, והכניסה לווגינה מוצגת כאילו תחילה היא נכנסת אופקית ואז פונה כלפי מעלה אחרי שעברה יריעת עור גדולה לפני פי הטבעת. (השווה איור זה עם התמונות המאוחרות יותר, של פרטי התוצאות של ניתוחי SRS מודרניים, במיוחד זה המראה את הכנסת התותב הווגינלי לתוך הווגינה של אשה מנותחת). איור מאד מטעה זה היה כנראה הגורם להמון ניתוחי נפל בתקופה המוקדמת, בה מנתחים שהעתיקו את התהליך של ג'ון הופקינס היו עלולים לחשוב שנחוצה יריעת עור עבה כדי למנוע קרעים אל-תוך פי הטבעת. יריעות עור שכאלה מנעו לעיתים קרובות ממטופלות SRS לקיים בקלות טיפולי-הרחבה ויחסי-מין, דבר שהוביל להתכווצות הווגינה (אובדן עומק ו/או רוחב).

הערה 2. במהלך השנים, עודנה בהתמדה הטכניקה לביצוע SRS. בקרב אלו שנותחו מזכר-לנקבה נעשה נפוץ גם ביצוע ניתוח גניטלי נוסף הקרוי "לביופלסטיקה" המעצב את דקויות הגניטליה הנקבית החיצונית. למידע נוסף על ניתוחי-SRS מודרניים, ראו את הקישורים ו-  "צילומי תוצאות  SRS  מודרני"  בהמשך.

 

 

SRS נעשה טיפול מקובל לטרנססקסוּאליוּת בארה"ב

 

ההכרזה והפרסומים הראשונים על ביה"ח ג'ון הופקינס, באו בסמוך לפרסום התופעה הטרנססקסואלית ע"י ד"ר הרי בנג'מין, בשלהי שנת 1966. התוצאה של שנות מחקר רבות, תצפיות וניסיון טיפולי ע"י ד"ר בנג'מין הפכו לספר המוביל בנושא הטרנססקסואליוּת. הספר הכיר סוף סוף בטרנססקסואליוּת כבעייה רפואית ייחודית וקשה, בה יש למטופלים זהות מגדרית מולדת שהיא הפוכה למין הגניטלי של גופם. במשך כמה שנים לאחר מכן קיבלו התיאוריות והתוצאות האלו תשומת לב ניכרת בתוך הקהילה הרפואית בארה"ב – אך רובה היתה ספקנית ביותר.

 

ואז, לאחר מגעים עם ד"ר בנג'מין וכמה מהמטופלות שלו, רופאים במרכז הרפואי בסטנפורד פתחו בשנת 1969 מרפאת מגדר נסיונית, בהנהלת ד"ר נורמן פיסק (Norman Fisk, M.D) וד"ר דונלד לאוב (Donald Laub, M.D). ניתוחי SRS בוצעו על מטופלות MtF נבחרות, והתוצאות הטיפוליות והניתוחיות של סטנפורד ביססו עוד יותר את העיקרון של ניתוח SRS כטיפול לאלו הסובלים מטרנססקסואליוּת בעוצמה גבוהה. ההכרה ב-SRS כטיפול רציני ותקף לטרנססקסואליוּת החלה אט-אט להתפשט בין מנהיגים נחשבים בקהילה הרפואית בארה"ב. בתי-חולים ברחבי המדינה החלו בהדרגה לבטל את האיסורים שלהם על ביצוע ניתוחים טרנססקסואליים, ומנתחים במקומות שונים החלו לבצע ניתוחים אלה על מספר קטן של מטופלות נבחרות בארה"ב.

 

בשנת 1969 החל ד"ר סטנלי ביבר (* ,Stanley Biber, M.D.1924-2006), מנתח בעיר טרינידד במדינת קולורדו, לבצע ניתוחי ווגינופלסטיקה - MtF SRS – תוך שימוש במידע שקיבל מצוות המנתחים בביה"ח ג'והן הופקינס. התוצאות המצויינות של הניתוחים שביצע נודעו ברבים, והמטופלות זרמו אליו. במשך שנים רבות ביצע ד"ר ביבר מעל 150 ניתוחי MtF SRS בשנה, ועד שנת 2000 ביצע מעל 4500 ניתוחים כאלה. מאמר בעיתון USA Today הביא את סיפורו של ד"ר ביבר, כדלהלן:

 

 

USA TODAY - יום ד', 24 במאי 2000, חלק A עמ' 4

 

עיר בקולורדו מקבלת בעצימת עיניים את היותה שם נרדף לשינוי מין: 'זה לא מפריע לאיש'
  שינוי-מין באמצעות ניתוח הפך לעניין שיגרתי בקהילה

 מאת פאולין ארילג'ה (Pauline Arrillaga)
סוכנות הידיעות Associated Press

טרינידד, קולורדו. המלצרית הצעירה בחנה את לקוחותיה בשעה שמילאה שוב את כוסות הקפה שלהן ושאלה בהיסוס אם מישהי רוצה עוד תה.  

היו שם אליזה, ברונטית מוצקה בחולצת בטן ומכנסיים נמוכי גיזרה. קייט, סופרת, בוגרת אוניברסיטת הרוורד, בבגדי חאקי, סוודר סריגת-יד ועגילי פנינה. תיאה, מעצבת גראפיקה בחליפת ספורט-אלגנט ומגפי זמש. וג'קי, בגיזרה תמירה במכנסיים ועליונית מחוייטת.

בעת ארוחת הצהריים המה בית הקפה והמאפה Main Street בהמון סוחרים, עקרות בית וחוואים וארבע הנשים בלטו כמו דוגמניות בחוות חזירים.

בשובה למטבח, משכה המלצרית את הבוס הצידה וסיננה "הנשים האלו להן אני מגישה? אלו גברים!" כמעט איש מלבדה לא נתן הצצה שניה ברביעיה. לא במקום המכונה "בירת-העולם לשינוי מין".

מי שיחזור על אמירה זאת באוזני כל אחד, כמעט, מ-9,500 תושבי העיר, יקבל קרוב לודאי הרצאה, על מה ששנכון היה שהעיירה הדרומית הזאת בקולורדו תהיה ידועה בגינו – הנוף האידילי, מזג האוויר הנוח, והתושבים הידידותיים.

לרוב התושבים לא איכפת שבעיירה שלהם נעשו יותר ניתוחים שינוי-מין מבכל מקום אחר (כ-4,500 עד עתה); הם רק שונאים את הכינוי. "לאיש לא איכפת", אומרת מוניקה ויולנטה, בעלת בית-המאפה Main Street. "זה פשוט חלק מטרינידד".

עיר בתהליך שינוי

על-אף שאין נאספים נתונים סטטיסטיים רשמיים על מספר הניתוחים לשינוי מין, מומחים בתחום מסכימים שסטנלי ביבר מטרינידד – בשל גילו והשנה בה החל לנתח – ביצע יותר ניתוחים כאלה מכל אחד אחר.

הקרן הבין-לאומית לחינוך מיגדרי מונה 14 מנתחים בארה"ב וקנדה המבצעים את התהליך, והדוברת שרה הרוויג (Sara Herwig) מדגישה: "ביבר עושה זאת תקופה ממושכת יותר מרובם".

הרופא המצליח: סטנלי ביבר מטרינידד, קולורדו,

הוא אחד הרופאים המובילים במדינה בניתוחי שינוי-מין

 

מה שעושה את טרינידד למיוחדת אינו היותה בירת העולם לשינוי-מין, אלא העובדה שהעיירה, לשעבר עיירת-מיכרות, ניאותה לקבל את ייעודה, להיות תלויה בו, ואפילו לחבב אותו.

בשנת 1969, העיר טרינידד הייתה בתהליך שינוי. מראשית המאה ה-20 שלט הפחם בחלקים אלה של ארה"ב, אך לאחר מלה"ע השניה החלו המכרות להיסגר. מעטים נותרו עד סוף שנות ה-1960. משפחות עזבו, ו-Main Street - הרחוב הראשי, שפעם היה שוקק בתי-כל-בו מגוונים, סוכנויות רכב ומסעדות, הפך לקליפה חסרת-חיים של חלונות ראווה מנופצים.

ביבר, לעומת זאת, שגשג, ממרומי משרדו בקומה הרביעית שבבניין הבנק הלאומי הראשון (First National Bank).     

בתור המנתח הכללי היחידי של טרינידד, ביבר עשה את הכל – מיילוד תינוקות, כריתת תוספתנים, ועד שיחזור חיך-שסוע בילדים אומללים. ביבר עקר לכאן בשנת 1954 לאחר שירותו כרופא-קרבי במלחמת קוריאה והשלמת שירות עורפי במחנה קארסון (Carson) בקולורדו-ספרינגס (Colorado Springs).

באותן 15 השנים הראשונות, אירגן ביבר חיים נוחים סביב העיסוק שאהב, בעיירה שהעריץ. בשנת 1969, הוא נתקל במטופלת, אשר עמדה לשנות את שניהם לעד.

עובדת סוציאלית שאותה פגש ביבר ביקשה ממנו לנתח אותה. "אה, כמובן" אמר לה. "מה את רוצה שייעשה?". "אני טרנססקסואלית" היא ענתה. וביבר שאל "מה זה?"

לאחר שהתייעץ עם רופא מניו-יורק שכבר ביצע ניתוחים לשינוי מין, וקבלת איורים בכתב-יד מביה"ח האוניברסיטאי ג'והן‑הופקינס, הסכים ביבר לבצע את הניתוח. "היא הייתה מאד שמחה" הוא נזכר, "ואז זה החל להתפשט מסביב".

בעוד פחות מקומץ רופאים מבצעים את התהליך בארה"ב, הפכה טרינידד ל"המקום" אליו באים לשם ניתוח שינוי מין, וביבר היה "האיש" לעשות זאת.

ביה"ח היחיד בעיר, Mt. San Rafael, נוהל ע"י נזירות קתוליות, וביבר הסתיר את הרישומים של המנותחות הטרנססקסואליות הראשונות שלו. אבל הוא ידע שיזדקק לבסוף לאישורם של מועצת-המנהלים של ביה"ח ושל השכנים. ביבר הסביר את עשייתו בפני הנזירות ואנשי הכמורה המקומיים.

"אני הסברתי את הפסיכולוגיה של כל זה. הם החליטו שכל עוד אנו מעניקים שירות, ושירות טוב, אין סיבה שלא נמשיך לעשות זאת" הוא אמר.

עד מהרה החל ביבר להרצות בפני סגל ביה"ח והציבור.

"הבנו שזוהי דרכו להתפרנס, יישר כוחו", אומרת לינה מרטינז, בת 54, מטופלת של ביבר כל ימיה.

ניתוחים ריוחיים

לא הכל מסכימים. הכומר וורלין הנסון (Verlyn Hanson), הכומר של הכנסייה הבפטיסטית הראשונה בשלוש השנים האחרונות, אומר שהעיר הגיבה בעצימת-עין לעבודתו של ביבר בגלל השיגשוג הכלכלי שזו העניקה. "התאווה לממון היא שורש כל חטא, ואנשים מוכנים להתעלם מחטאים גדולים כדי לזכות בכלכלה חזקה יותר" הוא אומר.

על פי הערכותיו, בתקופה מסויימת הכניסו הניתוחים של ביבר לביה"ח כמיליון דולר בשנה. הפרוצדורה הבסיסית עולה כ‑11,000 דולר, וביה"ח גובה לעצמו מעט יותר ממחצית הסכום.

בשיא הקריירה שלו, ביצע ביבר כ-150 ניתוחים טרנססקסואליים בשנה. המטופלות שלו הביאו איתן בני-משפחה וידידים אשר נשארו בעיר במשך שמונת ימי-האישפוז של יקירותיהן.

בין אם אנשים חיבבו את מה שביבר עשה, ובין אם לאו, הם חיבבו את הרופא הגוץ והמקריח, שהגיע לעבודה במכנסי ג'ינס ובחולצות פלנל, ותמיד בירך אותם לשלום.

בגיל 77, צימצם ביבר את עיסוקו הטרנססקסואלי לכ-100 ניתוחים בשנה. מרבית תעסוקתו נשארה טיפול בחולים מבין תושביה של טרינידד. הוא יודע שייתכן והפרישה איננה עוד רחוקה, והוא מחפש מנתח/ת להמשכת עבודתו. "זה החל כאן, ואני רוצה שביה"ח ימשיך בכך", הוא אומר.

[סוף המאמר של AP על ד"ר ביבר]

ד"ר סטנלי ביבר ז"ל

 

ד"ר ביבר היה אחד מחלוצי המנתחים של המאה ה-20. לאורך תקופה של למעלה מ‑35 שנים, החל בשנת 1969, הוא ביצע מעל 5,000 ניתוחים לשינוי מין, , וכמעט במו ידיו, והפך את ה-SRS לטיפול מוכר ומקובל בארה"ב לטרנססקסואליוּת. ד"ר ביבר, שהיה אהוב מאד ע"י קהילת הטרנס, הלך לעולמו ביום שני, ה-16 בינואר 2006, בגיל 82.

 

 
 

הפרוטוקול העכשווי להפניית נשים-טרנססקסואליוֹת
לביצוע ווגינופלסטיקה (
SRS)

 

ווגינופלסטיקה (ניתוח לשינוי מין) הינו צעד מסכם, דרמטי ובלתי הפיך בתהליך השינוי המיגדרי מזכר לנקבה. צעד זה ננקט לרוב רק לאחר התייעצות ובירור מעמיקים, בהתייחס לכל האפשרויות. עבור אלו הנזקקות לתיקון מיגדרי כולל, הניתוח הזה הוא פלא מציל‑חיים ומעצים-חיים, ויכול לאפשר להן לחיות חיים מלאים ומלאי-חדווה לאחר מכן. יחד עם זאת, ביצוע שינוי מוחלט שכזה כתוצאה מגחמה שגוייה יכול להוביל לתוצאות רגשיות ופסיכולוגיות איומות ותמידיות. הרקע לתהליך הזה נדון ב‑מבוא למונחים של זהות-מגדרית, טרנסג'נדריוּת וטרנססקסואליוּת המצוי בדף אחר באתר של לין.

 

המסמך תקנים לטיפול (Standards of Care)  של האגודה הבין-לאומית לאי-הלימה מגדרית ע"ש הרי בנג'מין - HBIGDA - The Harry Benjamin Gender Dysphoria Association  - מגדיר את הפרוטוקולים המקובלים כיום לטיפול רפואי בנשים טרנססקסואליות. תקנים אלו מכסים את כל ההיבטים של הטיפול הרפואי, לרבות הדרישה להתנסות בחיים אמיתיים במגדר הנבחר, המכונה "מבחן חיים אמיתיים" (RLT - Real Life Test), וכן דרישות אחרות שחייבות להתמלא בטרם תקבל אשה טרנססקסואלית, אשר טופלה בהתאם לתקנים אלה, המלצה ל-SRS. מרבית המנתחים המבצעים ווגינופלסטיקה [בארה"ב -הערת המתרגמת] ינתחו אך ורק נשים טרנססקסואלית שטופלו על-פי התקנים האלה, ואשר מציגות את המכתבים המתאימים של המלצה לניתוח מהפסיכולוגים/ות או הפסיכיאטרים/ות שלהן.

 

למידע נוסף על הטיפול הכולל בטרנססקסואליות ועל תהליך השינוי המיגדרי, ראו את האתר "מפת הדרכים הטרנססקסואלית"  (TS Roadmap Website)  של אנדראה גיימס  (Andrea James)  המכיל מידע-תיכנוני יוצא מן-הכלל לכל אחת השוקלת לעשות שינוי מיגדרי מזכר לנקבה. לפרטים נוספים על ווגינופלסטיקה, ראו את דף הווגינופלסטיקה של אנדראה Andrea's Vaginoplasty Page ולכו בעקבות הקישורים הרבים שנמצאים שם.

 

 

מספר תמונות של תוצאות ווגינופלסטיקה (SRS) מודרנית

 

במהלך שנות ה-80' ובמיוחד שנות ה-90' של המאה ה-20 נעשו שיפורים מתמידים בטכניקות הווגינופלסטיקה (SRS). כאשר ה-SRS מבוצע ע"י המנתחים המנוסים ביותר, תוצאותיו הרבה יותר צפויות מאשר בשנים המוקדמות, הן מבחינת המראה והן מבחינת התפקוד, ויש הרבה פחות מקרים של סיבוכים. (הערה: כיום אנו משתמשים לעיתים קרובות במונח ווגינופלסטיקה בהתייחס ל-SRS. מונח זה מעביר טוב יותר את המסר, שמטרת הניתוח הינה יצירתה של גניטליה ניקבית מתפקדת, כלומר ווגינה). חודשים מספר לאחר ניתוח הווגינופלסטיקה מבוצע לעיתים קרובות ניתוח נוסף – לביופלסטיקה - ליצירת השפתיים (Labiaplasty) לשיפור הגניטליה הניקבית החיצונית (השפתיים). [הערת המתרגמת : כיום עוברים יותר מנתחים לניתוח כולל בשלב יחיד].   

 

להלן מוצגות תמונות של פרטי הגניטליה הנשית שנוצרה ע"י ווגינופלסטיקה מודרנית בצירוף לביופלסטיקה. תמונות אלו מראות בבירור את הרמה המצויינת של הניתוחים המודרניים לשינוי מין מזכר לנקבה. התמונות שלפנינו הן מניתוחים שנעשו בשנים 1999-2000 ע"י ד"ר יוג'ין שרנג, ב-נינה, וויסקונסין  Eugene Schrang, M.D., of Neenah, WI . המטופלות הן באותה תנוחה כמו באיור 10 שלעיל (כלומר רגליהן מפושקות ע"ג הארכובות והשפתיים מופרדות). התמונה האמצעית מראה את השפתיים הפנימיות והחיצוניות מופרדות אלו מאלו, ומסומנים עליה הדגדגן (c), פתח צינור השתן (u) ופתח הווגינה (v). הסימונים (z) מציינים את מיקום קו-הצלקת העמום, של תפר הזיג-זג במקום בו נעשו חתכים במהלך הלביופלסטיקה כדי ליצור את הכיסוי לדגדגן. שימו לב לקירבה האנטומית הנורמלית בין פתח הווגינה ופי-הטבעת. (לתמונות נוספות של תוצאות SRS ולביופלסטיקה, ראו את הקישורים בסופו של דף זה):

 
 

תוצאות של ניתוחי SRS מודרניים שבוצעו ע"י ד"ר יוגין שרנג, נינה, וויסקונסין

 

הנה תמונה של מראה הגניטליה החיצונית של מנותחת טרנססקסואלית, שנה אחת לאחר ביצוע ה- SRS שלה (ווגינופלסטיקה בלבד) במונטראול, קנדה, במרפאתם של ד"ר איבון מנרד וד"ר פייר ברסרד  Clinic of Yvon Menard, M.D. and Pierre Brassard, M.D. במקרה הזה, מוצגת המנותחת כשרגליה צמודות, ואנו מביטים כלפי מעלה מכיוון הברכיים שלה. לכן השפתיים החיצוניות לחוצות זו אל זו, והפרטים הפנימיים של הגניטליה אינם נראים. זוהי תמונה טיפוסית למדי של מראה-חיצוני נורמלי לגניטליה של נשים טרנססקסואליות לאחר SRS בסיסי. שימו לב שאם רוצים ליצור מראה סופי טבעי, ניתן לעשות אלקטרוליזה באזור הגניטליה, ובכך לבצע הסרת-שיער בלתי רצוי מאזור השפתיים.

 
 
 

טיפולים שלאחר-הניתוח, בעקבות ווגינופלסטיקה (SRS)

 

במשך התקופה שמייד לאחר הניתוח, תימצא האשה תחת השגחתם הטובה של המנתח שלה ושל ביה"ח בו היא מחלימה. בתקופה הזאת, יוודע לה אם הניתוח שלה הצליח במלואו, או אם אירעו אי-אילו סיבוכים שמצריכים טיפול. מאוחר יותר, לאחר עזיבת ביה"ח, היא תצטרך ליטול אחריות מרובה, לאורך-זמן, לקיום שיגרת הטיפולים שלאחר-הניתוח, ותוצאות הניתוח לאורך-זמן תהיינה תלויות במידת ההתמדה שבה היא תבצע את אותם טיפולים שלאחר-הניתוח. 

 

אחוז גבוה של ניתוחי SRS מודרניים, המבוצעים ע"י מנתחי-הצמרת, הינם מוצלחים באופן מלא, מבחינה אסטתית ותיפקודית, בלא כל סיבוך רציני. אבל, כאשר הם מבוצעים ע"י מנתחים פחות מנוסים, סיבוכים שונים עלולים לקרות ואכן קורים, ואפילו מנתחי הצמרת נתקלים לפעמים בסיבוכים. סיבוכים יכולים לכלול זיהומים קלים, דימום, היפרדות ואובדן של חלק משתל-העור. במרבית הסיבוכים הקלים האלו ניתן לטפל בלא קושי, ולשלוט בהם בטרם תעזוב האשה את ביה"ח.

 

אבל, הסיכון לסיבוכים יותר רציניים קיים. כל אחת ששוקלת לעבור SRS חייבת להבין סיכונים אלה, ולהיות בטוחה שהיא פונה אך ורק למנתחי-הצמרת הטובים ביותר כאן [ארה"ב] או בחו"ל, בעלי מוניטין ממושך של אחוז נמוך מאד של סיבוכים חמורים. הסיבוכים החמורים יותר כוללים זיהום קשה, דימום כבד, ונזק לשלפוחית השתן, לערמונית או לעצבים ראשיים במהלך החיתוך ליצירת הווגינה. סיבוכים אלו עלולים להיות קשים לשליטה או לתיקון, עלולים להצריך הארכה רצינית של השהות בבי"ח, ועלולים להוביל לנזק תמידי שאינו בר-תיקון.  

 

אחד הסיבוכים שממנו חוששים יותר מכל הוא היווצרות בקע (פיסטולה) בין הווגינה לפי הטבעת (רקטום). הדבר עלול לקרות במהלך החיתוך ליצירת החלל הווגינלי, ע"י חיתוך בשגגה דרך דופן פי הטבעת, או עקב מות הריקמה בדופן שבין הווגינה לרקטום, בפרק הזמן המיידי שלאחר הניתוח, כתוצאה מלחץ המילוי שמוכנס לווגינה. הבקע מאפשר לצואה לעקוף את מחסום פי-הטבעת ולצאת דרך הווגינה. הצואה מונעת ריפוי נכון של הבקע, ויוצרת סיכון מתמשך לזיהום.

 

הדרך היחידה לתקן את הנזק הינה לבצע קולוסטומיה (colostomy) [יצירת חיבור-עוקף בין המעי הישר לשקית מחוץ לדופן הבטן, שאליה תתנקז הצואה – הערת המתרגמת], ואז לשאת שקית למשך חודשים רבים עד שהבקע מתרפא. בתקופה הזאת, ביצוע טיפולי הרחבה נאותים לווגינה החדשה עלול להיות בלתי אפשרי, דבר שלעיתים קרובות מוביל לסגירת הווגינה החדשה. כתוצאה מכך, המטופלת עלולה להיזקק מאוחר יותר לעבור מחדש את ניתוח ה-SRS בשלמותו, תוך שימוש בשתלי עור.  

 

[הערה: סוג נורא זה של סיבוך נותר לרוב בלתי מדווח, משום שהמטופלת תלוייה במנתח שלה לתיקון הנזק, ולא הייתה רוצה להכעיסו ע"י חשיפה פומבית של הסיבוך. על פי רוב היא גם שבורה נפשית, ולא רוצה לחשוף את הסיוט שהיא עוברת. היו בטוחות שאתן פונות לאחד המנתחים הטובים ביותר אם ברצונכן למזער את הסיכון לסיבוך נורא שכזה.] 

 

לאחר השחרור מביה"ח, הדאגה העיקרית שבפני המנותחת הטרייה הינה להבטיח שהווגינה החדשה שלה תחלים באופן נאות, ותשמור על מימדיה ותישאר תיפקודית. כדי לקיים זאת, המטופלת חייבת לבצע טיפולי הרחבה (dilation) תכופים באמצעות  מרחיב ווגינלי  לאורך תקופה ממושכת לאחר הניתוח. קיימים מספר מקורות לרכישת מרחיבים כאלו, וקרוב לוודאי שהמנתח שלך ימליץ לך על מקור רכישה. מקור אחד כזה באינטרנט הוא  דוראטק פלסטיקס, בקנדה. 

 

המידות המקובלות של מרחיבים ווגינליים הן קוטר 1⅛  עד ½1 אינטש או יותר (28 עד 38 מ"מ). על האשה להחדירם למלוא העומק (4-6 אינטש או יותר) של הווגינה שלה, למשך 30-40 דקות מספר פעמים ביום במשך חודשים רבים לאחר הניתוח. השימוש במרחיבים הולכים וגדלים מאפשר הרחבה הדרגתית של הווגינה ושימור הפתח שלה, במהלך תקופת ההחלמה שלאחר הניתוח. יותר מאוחר, במיוחד בכל תקופה ממושכת של היעדר פעילות מינית, יש לעשות הרחבות רגילות לפחות פעם או פעמיים בשבוע כדי להבטיח את השתמרות העומק והרוחב של הווגינה. גם לאחר שנים רבות, אם האשה מבחינה בהיצרות כלשהי או קשיי חדירה משבוע אחד למשנהו, יש להגדיל את תדירות ההרחבות עד שאירוע ההיצרות יחלוף.

 

למידע מפורט יותר על טכניקת ההרחבות ועל הטיפול מייד לאחר הניתוח, לימדו ביסודיות את המאמר  Zen and the Art of Postop Maintenance.  ראוי לחזור ולהדגיש עד כמה חיוני הדבר לבצע הרחבות באופן שיטתי, על-פי לוח-הזמנים שניתן ע"י המנתח שלך. רבים מהמקרים שבהם תוצאות הניתוח נראות עלובות הם למעשה תוצאה של אי-ביצוע שיטתי של ההרחבות ע"י האשה, במיוחד במהלך החודשים הקריטיים מייד לאחר ה-SRS.  

 

בהמשך מוצגת תמונה של אשה טרנססקסואלית שזה מקרוב נותחה, שיער ערוותה עדיין מגולח, בזמן אחד מהטיפולים הראשונים להרחבה הווגינלית (לאחר SRS בקליניקה של ד"ר ספורן בתאילנד (Dr. Suporn clinic in Thailand). שימו לב שהעומק שניתן להשגה במהלך ה-SRS תלוי בטכניקת הניתוח, בכמות שתלי-העור שניתן לקחת מהפין ומשק האשכים, ובאנטומיה של האגן אצל המנותחת. עומקי SRS טיפוסיים למנתחים היותר טובים הם בטווח של 4 אינטש, ועד 6 אינטש. כאן אתם רואים תוצאות SRS מעל לממוצע: עומק ווגינלי של בערך ½6-6 אינטש. קוטרו של המרחיב שבתמונה הוא 30 מ"מ. כפי שניתן לראות, המרחיב נכנס לגוף בתחתית פתח הווגינה, ובזווית נורמלית בקו אחד עם כיוון הגוף. באופן זה, הגיאומטריה הגניטלית הכללית של מטופלת זאת היא עתה זהה לזו של כל נקבה אחרת, והיא תתאים לכל התנוחות הרגילות של תינוי אהבים וחדירה מינית.  (YFH: עוד על טכניקת הניתוח של ד"ר ספורן והטיפולים שלאחריו)

.  

 

 
 

לין ממליצה בחום שכל אשה שעוברת SRS תמצא קודם לכן רופא משפחה או גיניקולוג, מוכשר, אמין וידידותי. ספרי להם מה את מתעדת לעשות, כך שיוכלו לסייע לך בכל הסיבוכים הפעוטים שייתכן וקיימים, או שיצוצו כאשר תשובי מהניתוח. לרוע המזל, לרופאים מעטים יש איזשהו מושג על SRS. לכן, אם בבית, לאחר הניתוח, יש לך לפתע סיבוך, את עלולה לגלות שמאד קשה לקבל עזרה רפואית. רופאים רבים יפחדו לעזור, מחשש שחוסר ידע יוביל אותם לבעיות של רשלנות רפואית וכו'. היה טוב יותר אילו כמה ממנתחי-הצמרת היו מעלים על הכתב מידע נבחר על הטיפול-שאחרי, אשר כולל פרק שנועד לרופאים הכלליים ולגיניקולוגים, המתייחס לטיפול שאחרי ניתוח ה-SRS. זה עשוי היה להפיג את חששותיהם של רופאים מקומיים באשר לאופן בו ניתן לעזור לנשים המנותחות לאחר ה-SRS.  

 

הערה: בעשורים שעברו, היעדר טיפול רפואי במקום מגוריהן היווה בעייה עצומה לנשים מנותחות. נשים רבות מארה"ב, אשר שבו מחו"ל עם סיבוכים רציניים, בשנות ה-60' וה-70' של המאה ה-20, לא יכלו למצוא כל עזרה רפואית בארה"ב. כמה מהן אפילו סולקו מחדרי -מיון אליהם פנו עם סיבוכים מסכני-חיים. כמה נפטרו בהיעדר יכולת לקבל בארה"ב טיפול רפואי מינימלי למנותחות-SRS. למרבה המזל, ברוב המקומות המצב כבר איננו כה גרוע. אבל כדי שתהיו בטוחות לחלוטין, דאגו לארגן לעצמכן נגישות לעזרה רפואית במקום מגוריכן, לפני שתלכו ל-SRS.

 

כל המטופלות שלאחר הניתוח חייבות להיזהר מאד שלא להניח לפחדים, לדאגות ולאי-נעימויות להפריע לטיפול נכון אחרי הניתוח. אם יש לך בעיות רפואיות כלשהן, ואת בספק לגבי מצבך הרפואי, לכי לרופא! אל תניחי לזיהומים קלים, מעט דימום או כאבים קלים למנוע ממך לבצע את שיגרת ההרחבות! אם יש איזו שהיא בעיה, חפשי עזרה רפואית במקום מגורייך, וכמו-כן צרי מחדש קשר עם המנתח הראשי שלך. אסור לך לתת לשום-דבר  להפריע לביצוע ההרחבות, אחרת את מסתכנת באובדן הווגינה החדשה שלך.

 

בחלוף כמה חודשים, תתחילי להיות קרובה להחלמה מלאה, ותוכלי להתרגע מעט. תדירות שיגרת ההרחבות תוקל במעט, ותוכלי להתחיל לחוש את ביטוייהן החדשים של העוררויות המיניות. זהו הרגע בו את מוכנה להתחיל במלואם את חיי המין החדשים שלך כאשה.

 

 

כמה עניינים מעשיים:

 

הרחבות מצריכות סיכה, והרבה נערות מנותחות משתמשות למטרה זאת בחומרי-סיכה מסיסים במים כמו K-Y. אבל, אם את צריכה להשתמש בחומר-סיכה "על-המקום", בחדרי נוחיות או בסיטואציות דומות, K-Y הוא די בעייתי משום שכדי להתנקות ממנו את צריכה להישטף במים. שמן מינרלי הוא חומר סיכה תחליפי ולא-יקר להרחבות, שעובד היטב, וניתן להתנקות ממנו היטב גם ללא שטיפה. ניתן להסיר אותו כמעט לחלוטין בלא מים, בעזרת מגבות נייר, והוא ממש לא מאד "שמנוני". הבעייה היחידה עם שמן מינרלי היא בטיולים. את חייבת לארוז את הבקבוק בתוך שקית פלסטית בעלת רוכסן, אחרת הוא מחלחל אל תוך המטען.   

 

גם במהלך משחקי אהבים ויחסי מין בווגינה החדשה נדרשת על פי רוב סיכה. גם כאן יש תחליפים טובים ל-K-Y השולט בכיפה. אסטרוגלייד ( Astroglide ) הוא חומר סיכה טוב בהרבה. נדרש לשים פחות, והתחושה איתו היא הרבה יותר חלקלקה, כמו שמעניקה הפרשה רירית טבעית. התחושה נשארת לזמן מספיק, וגם הוא מסיס במים. הבעייה היחידה עם אסטרוגלייד היא שלבקבוק שלו יש מזלף נשלף, מחודד למדי בקצהו – על-כן היו זהירות כשאתן מורחות אותו לעצמכן בלהט התשוקה, ובמיוחד על אהובכן/תכן!

 

האשה המנותחת עשוייה מעת לעת להצטרך לעשות שטיפות, במיוחד לאחר מגע-מיני, על-מנת לשמור על הווגינה שלה נקייה וללא ריחות לוואי. יש הרבה תכשירי-שטיפה מוכנים לשימוש לצורך זה, הניתנים לרכישה בלא מרשם. הם מופיעים בריכוזים ובניחוחות שונים. לין מעדיפה את תכשירי ה-"מים וחומץ לניקוי משופר", אבל כל התכשירים עובדים היטב וישאירו אותך בתחושת ניקיון ורעננות בתוכך. הדרך הקלה ביותר להשתמש בבקבוק השטיפה הלחיץ היא לעמוד באמבטיה או במקלחת ולהירגע, ובזהירות להחדיר את פיית הבקבוק אנכית עם כיוון הווגינה. לאחר שנכנסה למלוא האורך (אורך הפייה כ-10 ס"מ), לחצי את הבקבוק עד להרקתו, ופשוט הניחי לנוזל לזרום במורד רגלייך. התנגבי עם מטלית-רחצה רטובה, והנה סיימת.  

 

למרבית תכשירי-השטיפה המוכנים הללו, כמו אלו בשם המותג Massengill, יש צינור-החדרה ארוך המתחדד עד לקצה דק למדי, כמעט נקודתי. החדרת צינורות מחודדים אלו עלולה להכאיב מעט, במיוחד בחודשים הראשונים לאחר SRS. מאחר שהצינור המוחדר גדול יותר ככל שאת מכניסה אותו עמוק יותר, את יכולה לעיתים לחוש את החריצים החדים למדי לאורך הצינור (שדרכו יוזרק הנוזל מתוך הבקבוק). לכן, את תצטרכי להשתמש בלא-מעט סיכה על צינורות-השטיפה האלו, על מנת להחדירם, ועדיין התחושה תהייה בלתי נעימה.   

 

בכל אופן, קיימת מותג שטיפה אחד,  "Summers Eve”) "סמרס איב") , המשתמש בצינור החדרה עם ראש רחב וכיפתי בגודל אצבע קטנה, והצינור שלאחריו בקוטר קטן יותר מהראש. השטיפות של סאמרס-איב נכנסות מאד בקלות ובלא כאב, ודי במעט מאד סיכה על ראש הצינור.

 

בשלב ההתחלתי, בעודה מנותחת טרייה, עלולה הנערה להיתקל בבעייה שכאשר היא יושבת להשתין, השתן שלה "ממטיר" לכל עבר באופן בלתי צפוי. אולם כאשר פתח צינור השתן מחלים, היא תוכל בהדרגה לכוון את השתן שלה לזרם רגיל יותר. זה עשוי להצריך מעט לימוד על איך בדיוק לשבת ואיך לכוון את פתח צינור השתן כאשר משתינים – לימוד כמה דברים שכל הנשים הגנטיות היו צריכות ללמוד כשהיו ילדות קטנות.

 

נערות רבות, שזה מקרוב נותחו, נעשות בשלב כלשהו מודאגות ביותר לגבי הגניטליה שלהן – האם יהיה לה מראה נורמלי לגמרי, והאם היא "עמוקה מספיק" למגע מיני. דאגות אלו עלולות להיות משתקות, ולמנוע מהאשה להתרגע, ליהנות, ללמוד את גופה היטב, ואז לצאת לבלות, ולהיות מחוזרת ופתוחה לפעילויות מיניות עם בן/ת זוג. זה עלול להתפתח לסוג של פאניקה כאשר תעלה על הפרק האפשרות לקיים מגע מיני בתור אשה. נשים שזה מקרוב נותחו צריכות לדעת שכל עוד יש להן לפחות 10 ס"מ עומק, הן תוכלנה ליהנות ממין עם מרבית הגברים שלהם גודל ממוצע. יותר מ-10 ס"מ זה בודאי עדיף, אבל ס"מ זה מספיק בהחלט. למנותחות רבות יש בערך עומק שכזה, והן מסתדרות מצויין ביחסים עם גברים. כמו כן, עבור מרבית הגברים הגניטליה הנשית מעט מפחידה, והם פשוט לא מביטים בה ממש מקרוב. אם את פרטנרית כייפית למין, והגניטליה שלך מתפקדת מינית, אזי אין כל סיבה שיהיו לך דאגות לגבי "מראה מושלם".

 

דרך אגב, לנשים גנטיות לא מעטות יש דאגות וחששות לגבי "איך הן נראות". מחלוקת שהיתה לאחרונה באוסטרליה מבהירה עניין זה: מרבית הנשים הגנטיות לא ראו לפרטים את אברי המין של נשים אחרות, אבל כיום הם עשויות לראות לעיתים קרובות תצלומים של נשים אחרות בירחוני-המין של החבר או הבעל שלהן. באוסטרליה, ירחוני המין כמו 'פלייבוי' ו'פנטהאוז' מחוייבים לעשות 'שיפץ דיגיטלי' ולפשט את מראה אבר-המין של הנשים בתצלומים שבירחון, על מנת שיימכרו בלא עטיפה פלסטית לכיסוי. כתוצאה מצפייה בתצלומים מעובדים אלו, יש עתה לנשים רבות באוסטרליה דיעה מאד לא מציאותית על מראה אבר-המין של מרבית הנשים, וזה הוביל נשים רבות שם לחפש מנתחים פלסטיים שיכולים להעניק לאבר-המין שלהן "מראה נורמלי". סיפור זה יכול לעזור ליותר נשים טרנססקסואליות מנותחות להירגע מעט, ולא לדאוג כל כך "איך הן נראות". קיים מגוון גדול מאד של מראי גניטליה, ובימינו מרבית הנשים המנותחות משתלבות היכן-שהוא בטווח "המראה הנורמלי".

 

מתברר עוד שמרבית הגברים מוצאים שהתחושה עם נשים מנותחות ממש נפלאה בזמן יחסי מין, משום שהמנותחות הן לרוב "הדוקות" יותר לעומת בנות אחרות שעמן הם התעלסו. נשים מנותחות יכולות גם 'לתפוס' את הפין של מאהביהן ולהפעיל עליו לחץ ע"י כיווץ שרירי הבטן, ממש כשם שעושות נשים גניטליות, ובכך להפוך עצמן לעוד יותר הדוקות. אבל, עלייך להבטיח ביצוע שיגרת הרחבות עד לרוחב של לפחות 35 מ"מ, (⅜1 אינטש), על מנת שתוכלי לקבל לתוכך זכר בגודל ממוצע, ועדיף אפילו 38 מ"מ (½1 אינטש). זיכרי, הווגינה שלך איננה אלסטית בקוטר, כמו זאת של אשה גנטית. היא תוכל להימתח רק עד לקוטר המקסימלי שעד אליו הרחבת אותה, ולא יותר ממנו. אם יש לך ספק באשר לגודלו של פלוני, הקפידי "לגשש את הגודל" של בן זוגך לפני שתבטאי תשוקה לקיים יחסי מין. בדרך זאת את יכולה לדעת אם סביר שהוא מתאים להיכנס לתוכך. אם הוא בוודאות רחב מדי, את יכולה להחליט שאת "עייפה מדי" באותו הלילה. אח"כ מצאי לך מישהו אחר כבן-זוג.

 

 

- - - - - - - - - - - - Needs proofreading from this point on - - - - - - - - - - - -

 

 

עוררות מינית, תינוי אהבים ואורגזמה אצל נשים טרנססקסואליות מנותחות

 

סביב ההשפעות של ה-SRS על יצר המין, המיניות והאורגזמה נרקמו הרבה אגדות. הרבה נשים טרנססקסואליות שטרם נותחו מודאגות, מסיבות מובנות, האם בתינוי אהבים לאחר SRS הן תוכלנה ליהנות באופן מלא ותשתתפנה בו בהתלהבות. חשובה ומדאיגה במיוחד השאלה האם אשה טרנססקסואלית מנותחת יכולה לחוות התגרות מינית ואורגזמה באופן מלא. היכולת להתגרות בנקל, לחשוק באיניטימיות ובמגע חושני, ולהגיע לפורקן מיני באורגזמה הינה מתנה יקרת-ערך להביאה למערכת יחסי-אהבה, במיוחד אם היא משולבת בכמיהה לענג עד כלות גם את שותפנו למעשה האהבים. אובדן של יכולות אלה עלול להרוס לאשה את הסיכויים לחיות חיים מלאים לאחר השינוי, במיוחד את הסיכויים למצוא וליהנות מקשר אהבה עמוק וחושני. לעומת זאת, כפי שאנו נראה, ה-SRS יכול להעניק, לאלו שעבורן זה מתאים, את הסיכוי לחוות במלואן את ההנאות של תינוי אהבים ויחסי מין – וכך ליהנות סוף סוף מחיים אנושיים מלאים.   

 

 

אגדות לעומת מציאות, וההחלטה לעבור SRS

 

רבים מניחים בפשטות שהתוצאה של אובדן הגניטליה הזכרית החיצונית הינה אובדן מיניות מלא. אגדה מאד ילדותית זאת מפחידה שלא לצורך נשים רבות לפני הניתוח, והיא גם מפיצה דעות קדומות נגד נשים טרנססקסואליות מנותחות, אשר בציבור הרחב נחשבות לעיתים קרובות לכאלו ש"סירסו את עצמן".

 

זכר טיפוסי היה בודאי סובל, כתוצאה מאובדן אברי המין החיצוניים שלו, ממשבר נוראי באשר לדימוי הגופני ויצר המין שלו. לעומת זאת, ידוע זה מכבר שבעזרת ייעוץ וניסיון, אפילו זכרים שאיבדו את הגניטליה שלהם עקב סרטן יכולים לשקם את היכולת להתגרות ולהגיע לאורגזמה.

 

יתרה מזאת, נשים טרנססקסואליות בעוצמה גבוהה אינן "בחורים רגילים". הן אינן סובלות מהשלכות שליליות על דימוי הגוף כתוצאה מ-SRS, ולעומת זאת זוכות לחיזוק עצום של דימוי הגוף. ההתנסות של אנספור בנות היג'רה בהודו ממחיש שאפילו צורות פרימיטיביות של SRS אינן מבטלות את המיניות של נערות טרנססקסואליות ולמעשה עוזרות לרבות מהן. אצל נשים טרנססקסואליות בעוצמה גבוהה יש ל-SRS השפעה הפוכה לזאת של הסרת-הזיכרות אצל זכרים טיפוסיים. עפי"ר, SRS משחרר ומגביר את היצר המיני של נשים טרנססקסואליות, מאפשר להן להתגרות-מינית בתכיפות ובאופן מלא, ולהנות ממיניות פיסית ומתינוי אהבים, כולל הגעה לאורגזמה בעת חדירה-מינית עם בן/בת זוג.

 

המיתוסים וחוסר ההבנה באשר להשפעות של SRS גורמים להרבה נשים טרנססקסואליות לפני-ניתוח להישאר במצב של אי‑החלטה לגבי ההליכה לניתוח. למרות תחושתן בצורך עז לעבור SRS להשגת הלימה פיסית עם זהותן המיגדרית, חלק מאלו שלפני-הניתוח עלולות לחוש חרדה עזה לגבי השאלה האם עדיין יחוו התגרות מינית ואורגזמה לאחר SRS, או לאו.

 

חרדה זאת מוגברת בעקבות סיפורים שנשמעים מרבים שנכשלו במעבר הטרנססקסואלי, אשר כוללים מקרים של קרוס-דרסרים בעוצמה גבוהה או נמוכה, ומלכות דראג, אשר מסיבות מיניות שונות עברו SRS בטעות, ואז גילו שהיצרים המיניים הגבריים שלהם נחלשו במידה ניכרת, ויכולתם לחוות אורגזמה גברית נהרסה. ראו את ה"אזהרה"  בדפי המידע של לין בנושא טרנססקסואליוּת, להבהרה מה עלול לקרות כאשר קרוס-דרסר או מלכת-דראג, בעלי זהות מיגדרית גברית, מקבלים הדרכה שגוייה ועוברים SRS. כה רבים היו המקרים הללו של הדרכה שגוייה שהמיתוס העירוני לגבי SRS התעצם במשך השנים, ויש כיום בלבול רב בשאלה למה לצפות לאחר SRS.     

 

:אזהרה בנושא SRS עברית

 

מצד שני, הרבה נשים טרנססקסואליות אחרות למדו לחזות, מתוך ההתנסויות המיניות שלהן לפני הניתוח (כפי שעשתה לין), שהן תוכלנה קרוב לודאי להתגרות מינית ולחוות אורגזמה לאחר SRS. נשים רבות לפני-ניתוח מחביאות את הגניטליה ע"י החדרת האשכים למעלה אל תוך חלל הבטן, ואז מכווצות במהודק את האבר הגברי לאחורי המפשעה (בעזרת תחתון הדוק או סרט-הדבקה). הפין, בתצורה זאת, אינו יכול עפי"ר לקבל הספקת דם מספקת לזיקפה מלאה של הפין החיצוני. על-אף שחלקו החיצוני של הפין אינו מסוגל להזדקף כאשר הוא מכווץ במהודק, הנערה בכל זאת חווה את "הקרנה" הנשית המוכרת והחמימות בתוככי אזור החלציים הפנימי, כאשר היא מגורה, למשל, ע"י תשומת לב מפתה מצד גבר. בנוסף לכך, עמודי ריקמת הזיקפה החלולה שבתוך גופה יכולים לעבור זיקפה ברגע שהנערה מגורה מינית, וגירוי זה הוא תחושה נפלאה – על אף שחלקו החיצוני של הפין רפוי. עוררות מינית ע"י שפשוף וליטוף אזור הגניטליה והשדיים יכולים אז להביא לאורגזמה נערה אשר מגורה במידה מספקת.

 

מהתנסויות כמו זאת, אשה טרם ניתוח יכולה לדמיין שלאחר שתעבור SRS, יתרת ריקמת הזיקפה החלולה שתישאר בתוך הגוף תתנפח ותעבור זיקפה, והיא תוכל לחוות תחושות דומות של גירוי מיני כאשר היא תהיה לאחר הניתוח. בנוסף לכך, האשה המנותחת יכולה לחוות תחושות נפלאות ע"י ליטוף הדגדגן שלה, אשר בניגוד לפין, שהוחבא בעבר, ניתן עתה לשחק בו מבלי לחוש מצוקה בגלל דימוי הגוף.

 

המיניות של נשים מנותחות היא אפוא רבת מימדים, וההשפעות הממשיות של SRS לאחר הניתוח שונות במידה רבה ממקרה למקרה. אלו שהיו בעלי מיגדר גברי, ואשר היו בעלי דחפים מיניים גבריים המרוכזים בגניטליה החיצונית, עם הזמן יחושו כנראה אובדן גדול. אלו ש"אי-שם באמצע" יחושו כנראה תערובת של אובדן ורווח. אלו שהיו בעלות מיגדר נשי, ואשר היו בעלות דחפים מיניים נשיים עזים, כנראה שהרוויחו במידה רבה, כאשר נפתחים בפניהן חיים שלמים חדשים של חושניות, מיניות ותינוי אהבים. כל זה מותנה, כמובן, בכך שלאותה אשה יש רמה נורמלית של יצר מין, בלא עכבות מיניות בנוגע לחושניות ולמיניות שלה, וכן, בכך שתוצאות הניתוח מוצלחות.  

 

לפיכך, קבלת ההחלטה על SRS חייבת להיות מלווה בהמון חיבוטי-נפש ובחינה פנימית, וכן בכנות מוחלטת לגבי הזהות המיגדרית העצמית, דימוי הגוף, ותגובות נפשיות שצפויות לשינוי הגוף ב-SRS. דבר זה נכון במיוחד אם גירוי מיני ואורגזמה חשובים מאד בחייה. יחד עם זאת, לאלו שעבורן SRS הוא הדבר הנכון לעשותו, הניתוח הזה יכול לשחררן לחלוטין מהמלכודת המיגדרית הפיסית שבתוכה הן התקיימו, ולשחרר אותן לחוות את מלוא נשיותן במערכות יחסים של של מיניות ותינוי אהבים.

 

 

תגובות מיניות ראשוניות של נשים טרנססקסואליות מנותחות: להתחיל גיל התבגרות שני

קיים תחום רחב של יצר מיני אצל נשים מנותחות, ממש כמו אצל נשים גנטיות. לחלק מהנשים יש יצר מיני חזק, לרוב יש יצר מיני סביר, וחלק הן אל-מיניות ובעלות יצר מיני קטן אם בכלל. הקטע הבא ענייני לאותן נשים מנותחות שלהן יצר מיני בריא, שחוות גירויים מיניים, ואשר משתוקקות להמשיך במימוש המיניות ובאורגזמות.     

 

מרבית הנשים המנותחות בעלות יצר מיני בריא מתחילות לחוות את הגירויים המיניים הראשונים שלהן "אחרי" תוך חודש-חודשיים לאחר הניתוח. לאחר תקופה ראשונית של תחושות עמומות ואפילו חוסר-תחושה, הן חוות "עוררות" בשל תפיחת השארית הפנימית של רקמת הזיקפה (הגופים החלולים והספוגיים), אשר הושארה במהלך ה-SRS. הגירויים הללו יוצרים תחושה של "זיקפה", אבל כזאת ששונה מאשר אצל גברים, מאחר שהיא בתוך גופן.     

 

עבור חלק מהנשים המנותחות, עלול לחלוף זמן ממושך בהרבה עד שהגרויים הללו מתחילים, במיוחד אם הן היו בלתי פעילות מינית ו/או אל-מיניות לפני ה-SRS כתוצאה ממצוקתן המיגדרית. אבל, אפילו נשים מנותחות אלו יתחילו בסופו של דבר לחוות גירוי גניטלי והופעה של תשוקות מיניות, אם יש להן יצרים מינים פעילים.   

 

התייחסו גם למילים הבאות, מהאתר   "זן" ואומנות התחזוקה שלאחר-הניתוח Zen and the Art of Post-Operative - Maintenance:  "גורם אחר בתיפקוד המיני היא המערכת האנדוקרינית שלך.... לאחר הניתוח, חלק מהנשים מוצאות שבלוטות האדרנלין שלהן (המקור האחר לטסטוסטרון) אינן מייצרות מספיק כדי להעניק יצר מיני נאות או אורגזמה. ייתכן ותצטרכי כמויות קטנות של תוספת טסטוסטרון כדי לחזור לתפקוד. הכמות הנדרשת היא לרוב פחותה בהרבה מהכמות שתגרום לאילו שהן תופעות לוואי בלתי רצויות, כגון צימוח שיער. לא כל אחת זקוקה לזה, אך זיכרו שחלק כן." 

 

נשים גנטיות רבות שיש להן קושי להתגרות מינית ולהגיע לאורגזמה (במיוחד נשים לאחר תקופת הפוריות) נוטלות כיום טבליות "אסטראטסט"  Estratest , המכילות שילוב של אסטרוגן וכמויות זעירות של טוסטסטרון. על אף שהטיפול בתכשיר ה"אסטראטסט" שנוי מעט במחלוקת, נשים גנטיות רבות החלו ליטול אותו אחרי שהוא  כיכב בסיפור, במופע הטלויזיה של אופרה וינפרי, הפופולרי מאד בארה"ב.  כתוצאה מחדשות אלו, ומעצות כמו אלו של אתר ה"זן", כמה נשים מנותחות שהתקשו לחוות גירוי המיני ואורגזמות החלו אף הן להשתמש ב"אסטראטסט", וחלקן מדווחות שהטיפול עוזר להן. טבליות אלו מכילות 1.25 או 0.625 מ"ג אסטרוגנים (כמו בטבליות "פרמרין"), אך כוללות גם כמות קטנה של טסטוסטרון בכל טבליה (למידע נוסף, ראו  ראו קישור זה  . עשוי להיות שמעורב כאן אפקט-סף מסויים, שבעטיו חלק מהנשים צריכות כמויות קטנות של טסטוסטרון כדי לשמור על יכולת אורגזמית. מצד שני, נשים-מנותחות רבות אחרות (ונשים לאחר תקופת הפריון) נהנות מאורגזמות חזקות גם בהיעדר מוחלט של טסטוסטרון.   

 

בכל מקרה, ברגע שאשה מנותחת מתחילה לחוש גירויים מיניים, העצבים בדגדגן ובערווה נעשים רגישים מאד, ותחושות חושניות ומיניות מחלחלות בגופה. אז, ממש כמו בהתעוררות המינית של גיל ההתבגרות, היא תרגיש אוטומטית דחפים לשחק בגופה ולאונן. הגירויים המיניים יתעצמו בהדרגה בעת שהאזור הגניטלי שלה מחלים לחלוטין מה-SRS. לאוננות ולפעילות מינית במהלך אותה תקופה יש כנראה יכולת לסייע להתחדשות העצבים ולרגישות.

 

יש דרכים רבות לאונן, אך אחת הדרכים החביבות על הנערות היא "להתחכך על כרית". הנערה עושה זאת בשוכבה כשפניה כלפי מטה על המיטה, עם כרית קשיחה בין רגליה. בדרך זו היא יכולה לחכך את הערווה והדגדגן שלה על הכרית בעודה מהדקת אותה, ביוצרה לחץ על הדגדגן וכן בתנועות דחיפה ונענוע סביב. באותה עת, היא יכולה גם לשחק בידיה עם שדיה ועם גופה. לחילופין, היא יכולה לשפשף את הדגדגן באצבעות ידה האחת, בעודה מהדקת את רגליה ומתנועעת סביב כדי לעורר את גופה. ויש עוד המון דרכים לעורר גירויים מיניים וליצור אורגזמות, לרבות השימוש ב ויברטורים וצעצועי מין אחרים לנשים.  נערות מגלות דרכים אלו באופן אוטומטי ממש כשם שבנים מגלים את האוננות שלהם, על אף שבעבר, בחברה שלנו בנות נהגו ביתר צינעה לגבי עניין זה.

 

בתקופת האוננות, הנערה המתבגרת מתחילה לפתע לחוות את האורגזמות הראשונות שלה, ואז היא נמצאת בדרכה לפתח נשיות מלאה כאשה. ממש באותה הדרך, האשה המנותחת צריכה לחקור את האנטומיה המינית החדשה שלה ולאונן, ללמוד את התגובות המיניות החדשות שלה ולחוות את האורגזמות הראשונות שלה כאשה – לימוד שמרבית הנערות עושות בשנות העשרה שלהן בתקופת ההתבגרות.

 

בחיי האשה שזה מקרוב נותחה, הפן הזה של גיל-התבגרות עכשווי יכול להיות מאד מרגש ונפלא, אך גם מאד מבלבל ומפחיד עבור האשה, ממש כמו עבור כל נערה מתבגרת בתחילת בגרותה המינית.    

 

לתובנה נוספת של התהליך הזה, אני ממליצה מאד שתקראו את האתר החושפני של  מוניקה סטיוארט (Monica Stewart) "אורגזמות של אשה טרנססקסואלית מנותחת – פרספקטיבה אישית". האתר של מוניקה מדגיש את הצורך לרכוש ניסיון לגבי התגובות המיניות החדשות שלך לפני שעוברים חדירה מינית. חשוב גם לנסות להתגבר על העכבות באשר למה "בסדר" ומה "לא-מוסרי". בנוסף לכך, נשים רבות נהנות לחוות גירוי מיני אנאלי שובב, לרבות שימוש ב צעצועי מין  כדי להתגבר על העכבות ולהגביר את הגירויים. מרבית הנשים לומדות גם להשתמש בפנטזיות להתחלה ולחיזוק הגירויים והאורגזמות. פנטזיות אלה יכולות לשמש במהלך האוננות, ואח"כ לשמש להעצמת החווייה במהלך מגע מיני עם מאהב/ת.

 

כך, אנו רואות שמעבר מיגדרי ו-SRS הינם אך ורק ההתחלה. הם מאפשרים לנערה להיכנס לגיל-ההתבגרות החדש שלה. מה היא תעשה עם עצמה – כאשה - על זה היא עוד תצטרך להחליט.    

 

כמה עצות לנשים מנותחות אודות מציאת המאהב הנכון ואיבוד בתוליכן

 

קטע זה נועד לנשים מנותחות שרכשו ניסיון מה עם גופן החדש ותגובותיהן המיניות החדשות, ושעבורן "איבוד הבתולין שלך" הוא עתה "יעד". תמיכה בך יכולה להיות לתועלת, משום שאת תהיי יותר נינוחה בידיעה שאת באמת יכולה "לעשות את זה", וזה יהיה קל יותר בפעם הבאה, בה זה עשוי להיות באמת משמעותי.

 

בעשותך זאת, תוכלי להתגבר על פחדייך האם "תעברי" ותיראי OK "בטבילת האש", והאם גופך, או צלקות, או מה שהוא יובילו להערות או לקשיים. מתברר שמרבית הגברים לא מתבוננים מאד מקרוב. וכן, יש כזה מיגוון גדול של מראי-ערווה בין הנשים הגנטיות שכמעט כל הנשים המנותחות נראות OK בכל מקרה. כך, את תוכלי בקרוב להירגע באשר לכל אלה, ולחוש בנוח לזנק לאש, וליהנות בלא מבוכה מתינוי אהבים.

 

בכל אופן, זה חשוב להימנע מלעשות זאת עם סתם "כל בחור", במיוחד מישהו שהאישיות שלו או גישתו אינם מוצאים חן בעינייך, או שאת חשה שלא טוב לך איתו. במקום זאת, התאמצי למצוא מישהו שיש לך איתו מכנה משותף, ואיתו תוכלי לבחון מראש אם יש איזושהי "כימיה", לפני שתזנקי ל"טבילת האש". וכמובן, את צריכה להשתדל מאד לברר אם הבחור הוא טיפוס נחמד, שלא ייעשה אלים כלפייך אם הוא "יגלה" באופן כלשהו.      

 

משגה אחד שעושות נשים רבות הוא לצפות ליותר מדי ומהר מדי, ואז להיות מאד מאוכזבות מ"להרגיש מה זה סקס". בכך שהן מצפות שסקס יהיה כייפי עם "כל בחור שהוא", הן יכולות לנחול אכזבה קיצונית. הן עלולות לחשוב בטעות שבחורים יודעים איך להביאן לגירוי מיני, במקום להביא את עצמן לגירוי. הן עלולות לגלות פשוט שיש להן מעט תחושה גניטלית, אם בכלל, כאשר הן אינן מגורות, אפילו בשעה שגבר חודר אליהן וגומר לתוכן. זה יכול להביאן בטעות להאמין שהן "חסרות תחושה", ולהוביל לכל מיני פחדים ודאגות.

 

בכל אופן, "לא להרגיש הרבה" בזמן שמקיימים יחסים עם גבר כשאת אינך מגורה מינית זה ממש אותו הדבר אצל כל הנשים, טרנססקסואליות או לא! זהו סיפור נפוץ, כיום, בקרב בנות העשרה אשר נשברות תחת לחץ "לעשות סקס עם מישהו". זה אפילו לא שונה בהרבה מהמצב שבו נמצא בחור שאיננו מגורה, כאשר הוא נלחץ ע"י נערה לקיים מגע מיני. זה פשוט לא מהנה, לגעת, להתחכך ולנסות חדירה, ואינו מביא לתוצאות, אלא אם את/ה מגורה! משום כך, חבריא, "להיות מאוהבת" במישהו זה ממש משמעותי.

 

רק אם היצר המיני שלך נכנס לפעולה ואת מרגישה "זיקפה" או גירוי חמים, תתחיל כל הרקמה הרגישה שבחוץ לתת תחושה ממש טובה, והמין יהיה כייפי ויוביל לאורגזמה. כמו-כן, כמו אצל כל אשה גנטית, נשים מנותחות לא צריכות לצפות לתחושה רבה מפנים הווגינה. מרבית התחושה, כאשר את מגורה, תהיה מהאזור החיצוני של הדגדגן והגניטליה החיצונית (אצל האשה הטרנססקסואלית תהיה גם תחושה חזקה מהגופים החלולים שעברו זיקפה, ומבלוטת הערמונית שבתוכה).

 

אם כך, הבעיה היא למצוא בחור שנוכחותו, קולו ומגעו החם "ממיסים" אותך, ושמגרה אותך וגורם לך להרגיש ממש נינוחה, וחושנית  ומשולהבת. את כבר תרגישי כשזה יקרה. אז בהחלט קיפצי למים ושחחרי את המעצורים!

 

רבים מהעניינים האלו ממש עולים אצל בחורות מנותחות המעדיפות נשים כבנות זוג. הן אף עלולות לדאוג ביתר שאת האם גופן והגניטליה שלהן נראים OK, והאם הן אכן תתקבלנה בתור נשים. מצד שני, הן עשויות לחוש הרבה פחות פחד פיסי מפני שותפותיהן, לעומת בחורות היוצאות עם גברים. מעבר לכך, הסיטואציות הן דומות: כדי שתינוי האהבים יצליח, את ושותפתך צריכות להיות מגורות שתיכן, ולהיות נינוחות זו עם זו, ועליכן לגלות דרכים מתוקות ומתאימות לשתיכן במשותף, וליהנות מתינוי אהבים יחדיו.

 

אפילו אם את מוצאת שותף/ה טוב/ה ואוהב/ת, שגם מדליק/ה אותך וגם מאהב/ת טוב/ה, את עשוייה להזדקק למעט ניסיון מוקדם כדי להגיע בקלות לאורגזמה. חלק מזה תלוי בתנוחות המין ששניכם/שתיכן אוהבים/ות ביותר, ובאופן שבו נהגת לאונן בעבר. ייתכן שתצטרכי לשנות את הרגלי האוננות הפרטיים שלך, ולעבור לתנוחות ולגרויים שדומים יותר לאלו שאת חווה במהלך מגע מיני עם שותף/ה. כמו-כן, אין ספק שעלייך לספר לשותפך/תך מה את אוהבת. אם הוא/יא נהנה/ית להיות איתך ורוצה לעשותך מאושרת, הם ינסו לעזור לך להרגיש נהדר. אבל הם לא יכולים לעשות זאת אם אינם יודעים מה את אוהבת.  

 

 

מחשבות על תנוחות מגע מיני

 

בתנוחות מסויימות של מגע מיני קל יותר לאשה להגיע לאורגזמה מאשר באחרות. רוב הבחורים יניחו לך לספר להם או להוביל אותם אל מה שאת אוהבת (למשל, איזו תנוחה את רוצה קודם ואיזו אח"כ). אולם, אם את לא מספרת להם מה את אוהבת, את עלולה למצוא את עצמך שכובה על גבך "בתנוחה המיסיונרית", שממנה לא ייצא לך כלום אפילו כאשר את מגורה! 

 

זיכרי, בזה שמרבית התחושות המיניות שלך יבואו מאזור הדגדגן ומאזורי הגניטליה החיצונית, את אינך שונה מנשים גנטיות, ולא תרגישי הרבה מעומק פנים הווגינה אלא אם את מאד מגורה. לכן, ממש כמו רוב הנשים האחרות, חדירת-פין פשוטה לא תעשה לך הרבה (בניגוד לתפיסה המוטעה של רוב הבחורים לגבי תגובה מינית של אשה). לפיכך, אינך רוצה להשאיר את זה לאיש שלך לעשות את זה "בדרך שלו". זה מאד חשוב שיהיו לך כמה רעיונות לתנוחות ותנועות אהבים שיביאו גם אותך להרגיש ממש טוב.   

 

עבור נשים רבות, ב-"תנוחת הכריעה מעליו" הכי קל להיות אחראית לתחושות הארוטיות שלך בזמן החדירה המינית. לכן, תנוחת "האשה מלמעלה"  (ראו למטה תמונה של ג'ני הילדואקי - Jenny Hildouaki)  נחשבת ע"י נשים מסוימות כדרך הקלה ביותר להגיע לאורגזמה באמצעות חדירה בלבד, אפילו ללא תוספת גירוי בדגדגן.

 

בכריעה על גבי השותף שלה, יכולה האשה לשלוט במהירות, בקצב ובזוית החדירה באופן שהכי מגרה אותה. היא יכולה להניע את האגן שלה כנגד זה של שותפה באופן שהדגדגן שלה מתחכך כנגד עצם-הערווה שלו (ומתאפשרת הפעלת לחץ על שאריות הריקמה החלולה, בתוכה וממש מאחורי הדגדגן), דבר שיעיל בהרבה מקרים להתחיל את האורגזמה. באותו הזמן, האשה או הגבר שלה יכולים לשחק בשדיה, ולהוסיף לתחושות הארוטיות שהיא מרגישה. אם כריעה מלאה לא ממש עובדת, יכולה האשה לזקוף את גופה מעט כך שהיא או הגבר שלה יכולים לשחק בדגדגן שלה ביד אפילו בזמן שהוא עדיין בתוכה. כדי לפתח קצת תובנה לגבי אפשרויות אלה, ראי כיצד "לטיציה" (האל ברי - (Halle Berry  משיגה את האורגזמה שלה בסצנה האחרונה של תינוי אהבים בסרטה, שעל משחקה בו זכתה בפרס ה"אוסקר" – "חגיגה מרושעת" -"Monster's Ball" .

 

במקום לנסות "לגמור שנינו יחדיו", כאילו היתה זאת מעין מטרה עילאית, לרוב עדיף לאשה לגמור ראשונה. בדרך זאת היא יכולה להיות בטוחה שתגמור גם אם ייקח הדבר זמן מה. החלפות אוהבות ומשתעשעות בין חדירה לבין גירוי אוראלי או ידני של הדגדגן והערווה יכולים לעזור לה להפוך חמה מאד ולהגיע לאורגזמה.  מה שעובד – עובד. אז, לאחר שהאשה הגיעה לאורגזמה שלה, היא יכולה להתהפך ולכרוך רגליה בחוזקה סביב גוו של האיש שלה, ולתת לו להתענג מלמעלה ולחדור אליה בחוזקה בעת שהוא מתקרב אל האורגזמה שלו והפליטה.

 

הערה: אם לגבר יש בעיה "להישאר עומד" זמן ארוך דיו לאפשר לאשה להגיע לאורגזמה, הפתרון הוא פשוט:  ויאגרהViagra!   בעזרת ויאגרה כמעט כל גבר יכול לקבל זיקפות טובות ומוצקות, וע"י שימוש בה, גברים בריאים רבים יכולים בקלות "להישאר עומדים" למשך שעה או יותר. נשים אינן צריכות להסס להציע ויאגרה לגברים שלהן, משום שזה יכולה להיות ממריץ נפלא לתינוי אהבים. מאחר שויאגרה עוזרת לגברים שלהן להישאר מגורים זמן ממושך יותר, ומורידה מעליהם את הלחץ, היא יכולה לעזור להגיע לאורגזמה לנשים שאחרת לא יכולות להגיע לאורגזמה בזמן קצר - בכך שהיא מעניקה להן שפע של זמן להגיע לשיא.

 

אותן דאגות ממש מתעוררות אם אשה היא שותפתך. יש צורך לתור אחר תנוחות ושיטות שעובדות, ואחר איתות על דברים כמו החלפת תנוחות, מי צריכה לגמור קודם הפעם, וכו'. ההתנסות המשותפת, בפיתוח כישורים לתינוי אהבים מספק הדדית, היא חלק חשוב בהתאהבות עמוקה והיקשרות ריגשית שלמה עם שותפתך. 

 

לאחר שאת נינוחה בתינוי אהבים והגעה לאורגזמה בתנוחות מיניות בסיסיות, את ושותפך/תך עשויים לרצות לתור "טכניקות מתקדמות יותר" כדי לשמור על חיי האהבה שלכם/ן מהנים ומרגשים. קיים מגוון רחב של ספרים מצויינים וסרטי וידאו לסייע לכם/ן בכך. למתחילות – תוכלו לבדוק ספרים כמו  איך להיות מאהבת נהדרת: טכניקות להטריף אותו שנוסו ע"י חברותייך - How to Be a Great Lover: Girlfriend-to-Girlfriend Time-Tested Techniques That Will Blow His Mind  ו‑ המדריך למין פרוע עבור הנערה מבית-טוב -  The Good Girl's Guide to Bad Girl Sex . כמו-כן, הציצו בסרט וידאו כמו  המדריך לתנוחות מין מתקדמות - The Guide to Advanced Sexual Positions . ספרים וסרטים שכאלה יכולים גם לעזור לנשים להתגבר על עכבות שונות, ולהיות יותר נינוחות בחושבן על תינוי אהבים ואח"כ – בהתענגן עליו.

 

 

כמה הבדלים בין החוויות, הגירויים והאורגזמות הגניטליות, בין הזכר שבתחילה לבין הנקבה שאח"כ.

 

התוצאות של ה-SRS מתבררות מיידית לאשה המנותחת בעניין אחד חשוב: היא צריכה "להתיישב" כדי להשתין. השתנה איננה עוד פשוטה כמו קודם, וכל פעם שאת משתינה יש לך תזכורת שאת נערה, תזכורת זהה לזאת שמקבלות כל שאר הנערות.

 

מצד שני, יש בהחלט יתרון גדול להיות בעלת גניטליה נקבית, כפי שמתברר די מהר גם כן: ההתגרויות המיניות שלך אינן עוד "גלויות לעין כל". כמו כמו כל אשה אחרת, האשה המנותחת איננה צריכה עוד לעצור את ההתגרויות המיניות שלה כמו שצריכים הגברים. היא יכולה להרשות לעצמה להיות מגורה כל פעם שמתחשק לה, ויכולה להישאר מגורה פרק זמן ממושך ללא שהאחרים "יבחינו במשהו", ממש כשם שעושות נשים רבות אחרות (זוהי עוד סיבה מנוע נשים כה רבות מחייכות כה הרבה!).

 

זה נפלא להיות יכולה להתעסק בפנטזיות וחזיונות ולהיות מגורה בכל פעם שמתחשק לך. החופש הזה יכול לעזור לאשה ליצור ולבסס בחוזקה יצר מין בריא. היא יכולה לקשר בין מוחה והגניטליה שלה בלי לעורר הרבה "צנזורה". אמנם יצר המין שלה אינו מעורר בעוצמה רבה, ע"י כמויות עצומות של טסטוסטרון כפי שיש לגברים, אך היא גם פטורה מהצורך לרסן את יצר המין ולשלוט בו כפי שחייבים הגברים. לכן, בסך-הכל, אשה יכולה לחוש באופן כללי "סקסית" הרבה יותר זמן ממה שיכול גבר.

 

לין מנחשת שלהמון גברים יש בעיות להגיע לזיקפה פשוט משום שהם תמיד חייבים להימנע מזיקפות. במילים אחרות, הם רוכשים הרבה יותר ניסיון בהימנעות מזיקפות מאשר בהשגתן! נשים אינן צריכות "לצנזר" כך את הגירויים המיניים שלהן. אם אין להן עכבות - דתיות או מסוגים אחרים - לגבי מין ותינוי אהבים, הן יכולות בקלות להתאמן וליהנות מהגעה לגירוי מיני כמה שמתחשק להן, ויכולות לפתח יצר מין בריא ביותר כתוצאה מכך. יתרון זה יכול לעזור לאשה המנותחת להגיע למיניות שלה די מהר, ולעזור לה ללמוד הרבה מאד תוך שנה-שנתיים בלבד לאחר הניתוח.  

 

ברגע שהיא מתחילה לחוות גירויים מיניים ולעסוק בפעילויות מיניות, מיד מתברר הדבר החשוב ביותר: תחושת האורגזמה בתור אשה היא ממש אחרת. להשיג אותה עשוי ליטול יותר זמן ולהיות לא כל כך פשוט, אבל היא תרגיש אותה בעוצמה שמעולם לא חוותה קודם, בתור בן.  

 

בעקבות ה-SRS נעלמת לעד בעת האורגזמה התחושה האוטומטית של שפיכה זכרית. במקומה, את יכולה לבנות בהדרגה את הגירוי המיני לרמה הרבה יותר גבוהה ללא השפיכה שתעצור זאת. להשיג זאת עשוי לקחת יותר זמן, אך עתה את יכולה לחוות אורגזמות הרבה יותר חזקות – כשהתחושה הישנה של שפיכה זכרית מוחלפת עתה בפריקה עצבית חזקה והתכווצויות ברחבי אזור הגניטליה כולה בעת האורגזמה. התחושה היא כאילו שאת מגורה בעדינות בעזרת חשמל בתוך ודרך כל אזור הגניטליה שלך. החווייה יכולה להיות שונה במידה ניכרת מאורגזמה לאורגזמה בדרך שבה "הקרנת העצבים וגווני ההתכווצויות" של האורגזמה מתפתחים, מתפשטים ומורגשים. זה נראה פחות או יותר כאילו רוב הגברים מגיעים כל-כך בקלות ובמהירות לפליטה שהם לעולם לא מצליחים להגיע מינית "מספיק גבוה" כדי להפעיל את הצורה הזאת, החזקה יותר, של אורגזמה.

 

בנוסף לכך, יש הבדלים ממשיים בין החוויה הזכרית לחווייה הנקבית ב"תחושות הגוף" בעת תינוי האהבים (על אף שרבות מהתחושות האלו יהיו "נקביות" בצורתן גם עבור האשה הטרנססקסואלית שטרם נותחה). רוב הזכרים מגורים לרוב באופן חזותי, ממראה הגוף של שותפם/תם. ברגע שהם מגורים, הם לרוב מרגישים "התקשות מבפנים" שהולכת וגדלה, ודחף "לתפוס ולהחזיק ולדחוף ולחדור". דחף זה צומח לפתע, ומשתלט במהירות, כאשר רוב התחושות המיניות באות רק מתוך הפין עצמו. אבל, כאשר מתרחש השחרור של האורגזמה, הוא לרוב הרבה יותר אוטומטי מאשר אצל אשה, וכולל כמה פליטות זרע וכמה גניחות, וזהו זה. לאחר הפליטה באה דעיכה פתאומית ואובדן כל עניין בפעילות מינית.

 

אצל האשה המנותחת, החווייה המינית הרבה יותר "פנימית", בתוך ודרך כל הגוף, לעומת זאת שאצל הזכר. הגירוי המיני עשוי להתחיל בגניטליה שלה, אבל אז הוא מתפשט ברחבי פלג גופה התחתון, במיוחד בתוך השרירים, והעור בכל גופה נעשה רגיש למגע וליטוף. במקום שהגרוי המיני יתמקד בגניטליה, כמו אצל הזכר, כנראה שהאסטרוגן מאפשר גם ל"להט" חזק למלא את כל גופה של האשה, ברגע שהיא מגורה – ובמיוחד ברגע שהיא נחדרת. כאשר "להט" זה מתרחש בהיעדר שותף/ה, ובלא לבוא על סיפוקה, היא תרגיש כאילו היא "מטפסת על הקירות" או "מתפתלת במיטתה".

 

מאחר שכל גופה נעשה הרבה יותר רגיש למגע כאשר היא מגיעה למלוא הגירוי המיני, היא לא כל כך מתגרה מההופעה של שותפה/תה אלא מאיך שהוא/היא נוגע/ת בה ומשחק/ת בגופה ומאיך שקולו/ה נשמע. היא אינה חשה את הדחף החזק הממוקד להגיע מהר לאורגזמה, כמו שחש הזכר, אלא חשה תשוקה להשתחרר ולהתפתל והיות "נשלטת" ובהדרגה להעצים את תחושותיה הארוטיות. מה שקובע אינו מה שהיא רואה אלא מה שהיא מרגישה ושומעת וכיצד מתומרן גופה ע"י השותף/ה שלה, בעודה מתמסרת לנפלאות להט המיניות ותינוי האהבים. ובדרך כלל, היא תאהב להקדיש זמן מה כדי לעשות זאת, וליהנות מכך, במקום סתם "למהר להגיע לפליטה" כמו רוב הבנים.

 

לקראת הסוף, היא תתרומם ל-"ישורת" ותקלוט שאורגזמה עומדת להגיע. זוהי באמת תחושה נהדרת. בנקודה מסוימת האורגזמה מתחילה, ומתפשטת דרך האזור הגנטילי שלה, כשהעצבים הגניטליים נעשים רגישים במידה עצומה ככל שהאורגזמה מתפשטת. תחושת האורגזמה תהייה שונה מאד בין אורגזמה לאורגזמה (שונות רבה יותר מאשר אצל הזכר). לפעמים היא תהיה חלשה, אבל לפעמים היא יכולה להיות חזקה להדהים, והתחושה שונה מאד מאורגזמה לאורגזמה ב"גוון" ובהופעה.

 

ממש כמו האשה הגנטית, הנשים הטרנססקסואליות חוות לעיתים קרובות דחף חזק "להשמיע קולות" ממש לפני ובעת האורגזמה – לגנוח, לבכות, לצרוח ולעשות עוד מיני קולות רמים תוך כדי שהן גומרות. עבןר נשים רבות, צלילם של קולות אלו ותחושתם בתוככי הגוף יכולים להאדיר מאד את עוצמתה של החווייה האורגזמית. נשים מנותחות אינן צריכות לחשוש לפלוט גניחות רמות או צרחות כשהן גומרות. זה טבעי לחלוטין, ויכול לעזור להפוך אורגזמה רגילה לאורגזמה מלהיבה. בניגוד לכך, מעט מאד גברים משמיעים קולות בזמן שהם פולטים, מעבר לכמה גניחות. אולי ההבדל הורמונלי, והטסטוסטרון חוסם את השמעת הקולות הרגשית, כשם שהוא חוסם אצל הזכרים רגשות כמו "בכי".    

 

אחרי השיא, האשה הטרנססקסואלית מרגישה שלווה פתאומית ואפקט מרגיע שדומה במקצת לאיך שזה אצל הבנים. אבל בשונה ממה שהיה כשהייתה "בן", לעיתים קרובות היא תחוש מגורה וסקסית מחדש זמן קצר למדי לאחר שקיימה יחסים, ולעיתים קרובות תקבל שוב זיקפה פנימית חזקה זמן קצר אחרי האורגזמה שלה. על אף שהיא עלולה להתקשות להגיע שוב לאורגזמה עד שיחלוף זמן מה (מספר שעות עד כיממה), בכל-זאת היא מייד עשויה לחוש שוב תשוקה למין. הגירויים החוזרים האלו הם באמת תחושות נפלאות, ועם שותף/ה אוהב/ת, יכולים לאפשר אחרי החדירה חוויות מתוקות של מגעים והתחבקויות.

 

 

מדידה ותיעוד של התגובה האורגזמית אצל נשים טרנססקסואליות מנותחות  

 

כחלק ממאמץ למדוד ולתעד טוב יותר את היכולות המיניות של נשים מנותחות, השתתפה לין במחקר פיסיולוגי מדעי ראשון של אורגזמות אצל נשים טרנססקסואליות מנותחות, שנערך ביוני 1999. מחקר זה נערך ע"י רום בירנבאום (Rom Birnbaum), כחלק מלימודי הדוקטורט שלה במכון למחקר מתקדם של מיניות האדם  Institute for the Advanced Study of Human Sexuality  בסן-פרנסיסקו, קליפורניה. המקום לעריכת ניסויי המחקר ולציוד של רום נתרם ע"י "מועדון ארוס", מועדון גיי בסן-פרנסיסקו. על-אף שלכאורה זהו מקום מוזר לעריכת ניסויי מחקר על נשים, המקום ה-"סקס-פרינדלי" הזה ב-"מתחם קסטרו" (Castro Area) היה מקום מוצלח לאירוח מגוון רחב של נבדקות-מחקר ונבדקות-ביקורת, בשעות היום שהן "שעות הסגירה" של המועדון. 

  

נבדקות המחקר חוברו למספר רב של חיישנים אלקטרוניים (תוך שימוש בטכניקות מדידה שפותחו בעבודתם החלוצית של מאסטרס וג'ונסון  Masters and Johnson  במחקריהם הראשונים על אורגזמה), ואז עסקו באוננות, באווירת פרטיות נוחה, במאמץ להגיע לאורגזמה. כמה נשים טרנססקסואליות מנותחות, כולל לין, הגיעו לאורגזמה כפי שנמדד במישרין ע"י מכשיריה של רום. המקרה של לין היה חשוב במיוחד, מאחר שהיא הדגימה שהיכולת להגיע לאורגזמה חזקה מאד יכולה להישמר גם אחרי עשרות שנים אחרי SRS (לין היתה מנותחת 31 שנים בעת עריכת המחקר). עבודתה של ד"ר בירנבאום הדגימה לראשונה, באופן מדעי, את מה שנשים מנותחות רבות ומאהביהן/ותיהן ידעו כל העת: שהיכולת ליהנות ממאורגזמות חזקות היא נחלתן של הרבה נשים טרנססקסואליות. רום פירסמה את תיזת הדוקטורט שלה בשנת 2000 (ראו את התקציר הבא). 

 

 

תקציר: מחקר פיסיולוגי ראשון על אורגזמה אצל נשים טרנססקסואליות מנותחות (מזכר לנקבה).

ר. בירנבאום

 

חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, המכון למחקר מתקדם של מיניות האדם, סן-פרנסיסקו (18 באוקטובר, 2000).

דוא"ל: poststudy@aol.com

 

מטרה: לקבוע האם נתונים הנובעים ממחקר מין פיסיולוגי יתמכו בהשערה שיכולת אורגזמית יכולה להשמר ו/או להירכש אצל אשה טרנססקסואלית מנותחת אחרי ניתוח שינוי מין מזכר לנקבה.

תצורה: ניתוח מבוקר, מבוסס-מעבדה, של תגובות לאוננות עד לאורגזמה(ות). מערכת: מעבדת חקר-מין יבילה, שמוקמה בעיקר בשני אתרים במרכז סן‑פרנסיסקו. משתתפות: מדגם מתנדבות שכלל אחת-עשרה נשים טרנססקסואליות מנותחות מזכר לנקבה, וכן קבוצת ביקורת בת עשרים ותשע משתתפים שחולקו לחמש קבוצות: אחד-עשר זכרים שאינם נשים טרנססקסואליות, תשע נקבות שאינן גברים טרנססקסואליים, חמש נשים טרנססקסואליות לפני ניתוח מזכר-לנקבה, שני אנשים אינטרסקסואליים ושני גברים טרנססקסואליים מנקבה-לזכר. בין כל אלה נכללה משתתפת אחת שהצטרפה למחקר תחילה כטרנססקסואלית לפני ניתוח מזכר-לנקבה, וחזרה והצטרפה מאוחר יותר כמשתתפת מנותחת מזכר-לנקבה.

התערבות: פרוטוקול אחד הכולל מדידות של התגובות לפני האורגזמה, בעת האורגזמה, ואחרי האורגזמה; נמדדו זמני התגובה האישיים לכל אחד/ת. משתנים תלויים: מתווי תצורת-הגל של הלחץ שנוצר ע"י התכווצויות בלתי-רצוניות של שריר פי-הטבעת, קצב הלב, ולחץ הדם.

תוצאות: בקבוצת המחקר בת אחת-עשרה הנשים המנותחות מזכר-לנקבה, שמונה דיווחו בעצמן על אורגזמות, ושלוש מתוך השמונה יצרו תרחישי התכווצויות אורגזמיות דומות לאלו שנוצרו ע"י משתתפות קבוצת הביקורת במחקר זה וכן נבדקות במחקרים פיסיולוגיים קודמים של  אורגזמה. יתרה מכך, לא נמצאו הבדלים סטטיסטיים משמעותיים בין מתווי התכווצויות שנוצרו  ע"י קבוצות המחקר והביקורת, במונחים של משך ההתכווצויות האורגזמיות, שינויים תוך-כדי האורגזמה בגובה גל ההתכווצות, מספר ההתכווצויות האורגזמיות בכל סדרה, מרווחי-הזמן הממוצעים בין ארבע ההתכווצויות הראשונות, מרווחי-הזמן הממוצעים בין כל ההתכווצויות, או קצבי הלב האורגזמיים.

מסקנות: הנתונים ממחקר זה תומכים במידה חזקה בהשערה שיכולת אורגזמית יכולה להישמר ו/או להירכש אצל נשים טרנססקסואליות לאחר ניתוח שינוי מין מזכר-לנקבה. אולם, בהינתן גודלם המוגבל של המידגמים, לא ניתן להשליך מהם על אחוזי היכולת האורגזמית, באוכלוסיית הנשים הטרנססקסואליות המנותחות מזכר-לנקבה.     

 
 

לין קונווי ורום בירנבאום במועדון ארוס בסן-פרנסיסקו, מקום בו ערכה רום את המחקר הפיסיולוגי המדעי הראשון, למדידה של אורגזמות בנשים טרנססקסואליות מנותחות, בשנת 1999. 

 

מרחב ההתנסויות של הרבה נשים מנותחות - - השפעות על נטיה מינית וההתנהגות הבלתי צפויה של הנטיה המינית לאחר הניתוח- - השפעות ארוכות טווח - - מקצת מההתנסויות של לין עצמה - - [ יתווסף בהמשך --]

 

מיהם המנתחים הפעילים הבולטים ביותר המבצעים כיום
ווגינופלסטיקה
 (SRS)?

 

בארה"ב, המנתחים ל-SRS הבולטים ביותר כיום הם ד"ר טובי מלצר  Toby Meltzer, M. D.  , מסקוטסדייל (Scottsdale), אריזונה, וד"ר יוג'ין שרנג  Eugene Schrang, M.D.  , מנינה (Neenah), ויסקונסין. מנתחים אלו הם בשיאם, מבצעים מאות ניתוחי SRS בכל שנה, ומגיעים לתוצאות יוצאות מן הכלל מבחינת מראה, תפקוד ורגישות. ד"ר מארסי באוארס  Marci Bowers, M.D.  , מנתחת שעבדה בצמוד לד"ר ביבר, החליפה אותו לאחרונה בניהול המרפאה שלו בטרינידד (Trinidad), קולורדו והיא מבצעת שם, על פי הדיווחים, ניתוחי SRS מעולים (ד"ר ביבר הוא עתה בגימלאות). במדינות רבות אחרות ברחבי העולם קיימים מנתחים מומחים אחרים המבצעים ניתוחי SRS באיכות גבוהה, והידועים ביותר הם ד"ר איבון מנרד וד"ר פייר ברסרד  Yvon Mιnard, M.D. and Pierre Brassard, M.D. , במונטראול (Montreal), קנדה, וד"ר ספורן ואטאניוסאקול  Suporn Watanyusakul, M.D.  (" ד"ר ספורן "), בצ'ונבורי (Chornburi), תאילנד.

 

ד"ר מארסי באוארס

ד"ר טובי מלצר

ד"ר יוג'ין שרנג

למידע על מנתחים רבים המבצעים ניתוחי ווגינופלסטיקה (SRS) מעולים הן בארה"ב והן ברחבי העולם, ראו את דף הווגינופלסטיקה של אנדראה  Andrea's Vaginoplasty page  ולכו בעקבות הקישורים הרבים שם. ראו גם את מדור ה-SRS באתר התמיכה לנשים טרנססקסואליות  SRS section of TS Women's Support Site   וכן הדפים הכחולים החדשים לשינוי מין  The New Sex Change Indigo Pages  לצורך מידע וקישורים למנתחי SRS בארצות רבות. האתר החדש מידע TS אירופה  European TS Information  מספק מידע על הרבה מנתחים מצוינים באירופה. כיום יש גם כמה מנתחים בתאילנד  Thailand  המבצעים ניתוחי SRS באיכות טובה, ומחירי הניתוח שם נמוכים בהרבה לעומת ניתוח באיכות דומה במקומות אחרים בעולם.

 

הערה חשובה: בשנים שעברו, מעט מנתחים היו מוכנים לנתח נערות נשאיות איידס (HIV+). זה העצים את הטרגדיה של היותן טרנססקסואליות למיעוט קטן של נשים שנאלצו לחיות "ברחובות" ולקו במחלה הנוראה הזאת. אולם, הטכניקות הניתוחיות השתכללו בינתיים לרמה המאפשרת ביצוע SRS ללא סיכון, לצוות ניתוח מומחה, על אף שנדרשות פרוצדורות נוספות העלולות להגדיל את המחיר. למידע אודות מנתחים המקבלים מטופלות עם HIV+, צרו קשר עם קריסטין באטי  Christine Beatty  ץ (Christine@glamazon.net) . קריסטין עצמה שרדה את החיים ברחובות, והמשיכה והפכה לאשה מנותחת. היא מדווחת שהמנתחים המומחים הבאים מקבלים עתה מטופלות HIV+ שפרט לכך הן בריאות: ד"ר טובי מלצר  Toby Meltzer, M.D. : אותו מחיר כמוHIV- ; ד"ר סנג'ואן קונאפורן  Sanguan Kunaporn, M.D. : תוספת מחיר של 30% למטופלות HIV+; ד"ר פריצ'ה טיוטראנון  Preecha Tiewtranon, M.D. : תוספת 1000$ למטופלות HIV+; ד"ר יוג'ין שראנג  Eugene Schrang, M.D. : תוספת מחיר (ללא ציון סכום).

 

 

אתרים המכילים תמונות רבות של תוצאות ווגינופלסטיקה (SRS)
של מנתחים רבים

 

[צפו בזהירות! סדרות התמונות הרשומות כאן הן בהחלט לא עבור בני אדם עדינים!]

 

אתר התמיכה לנשים טרנססקסואליות  TS women's support site  מכיל קישורים לתמונות רבות של תוצאות ניתוחי SRS  SRS surgical results  של מנתחים רבים. קישור אחד מכיל  סדרה של 25 תמונות של ניתוחSRS    המבוצע ע"י ד"ר טובי מלצר  Toby Meltzer, M. D.  מסקוטסדייל, אריזונה. קישור אחר מכיל  רצף מפורט של תמונות מניתוח לביופלסטיקה  המבוצע ע"י ד"ר מלצר.

 

האתר של השחקנית הספרדיה קרלה אנטונלי  Carla Antonelli's website  מכיל אף הוא  רצף תמונות סטיל מפורטות מתוך סרט וידאו של SRS  . אתר אחר מכיל רצף תמונות של  SRS המבוצע ב-UK .

 

וכאן נמצא  קישור לתמונה של ניתוח מוקדם שבוצע ע"י ד"ר ביבר  בטרינידד, קולורדו בשנת 1976. ד"ר ביבר נעשה מפורסם, בצדק, בין נערות טרנססקסואליות בארה"ב בגין תוצאות שכאלה, ומאותה עת הן נקבצו ובאו אליו. הטכניקה הניתוחית המוקדמת ותוצאותיה דומות מאד לניתוח שינוי המין של לין, אשר בוצע לפני שנים רבות ע"י המנתח הפלסטי המפורסם ממקסיקו, ד"ר ג'. ג'. ברדוסה (J. J. Barbosa, M.D.) בשנת 1968.

 

לין עברה ניתוח נוסף להעמקת הווגינה ולביופלסטיקה, שבוצע ע"י ד"ר שרנג  Dr. Schrang  (בנובמבר 2000), על מנת להביא את התוצאות אצלה לסטנדרטים המודרניים. ד"ר שרנג יש גם ניסיון נרחב בתיקון מוצלח של סיבוכים, בעקבות ניתוחי SRS שנעשו במקומות אחרים. גוונדולין אן סמית  Gwendolyn Ann Smith  יצרה אתר "מדריך של טרנססקסואליות אל נינה",  "Transsexual's Guide to Neenah" , המספק שפע מידע מעשי לעוברות ניתוח SRS ע"י ד"ר שרנג, במרכז הרפואי האזורי טדה-קלרק (Theda Clark Regional Medical Center) בנינה, ויסקונסין (ארה"ב).

 

 

 

אפשרויות להוזיל עלויות ולהגיע לנישוי ולשינוי-מיגדרי מוקדם בחיים

 

אחד הקשיים הגדולים ביותר מולם ניצבות צעירות טרנססקסואליות בעוצמה גבוהה, הבטוחות מאד בצורך שלהן לעבור תיקון מיגדר שלם הוא המחיר הגבוה של השינוי המיגדרי ופרק הזמן הארוך (כמה שנים) לקבל אישור לכל הדברים. סך העלויות בארה"ב לטיפולים פסיכולוגיים, הורמונים, אלקטרולוזה וניתוחים הוא לרוב 30-40 אלף דולר. בגלל מצבן המיגדרי, צעירות טרנססקסואליות רבות אינן מסוגלות להשיג תעסוקה טובה דיה כדי לחסוך כסף במהירות מספקת למעבר מיגדרי בזמן סביר. בינתיים, הן נידונות לעיתים קרובות לראות איך גופן ממשיך להיעשות גברי (אפילו אם הן לוקחות אסטרוגן), וכך מעבר מיגדרי מלא ומוצלח נראה פחות ופחות בר-השגה. 

 

התפתחויות של העת האחרונה, לרבות נגישות קלה יותר ומוקדמת יותר להורמונים נשיים ואנטי-אנדרוגנים (הנרכשים דרך האינטרנט באתרים של בתי מרקחת בחו"ל). לאחרונה, יש גם כמה  קליניקות לניתוח שינוי-מין בתאילנד, בהן מחיר SRS הוא רק כ- 6000$ עד 8000$ (ראו מאמר בניו-יורק טיימס מה-6 במאי, 2001).   נגישות קלה יותר להורמונים ולניתוח הקלה על נערות טרנססקסואליות צעירות להעניק לעצמן נישוי בעודן צעירות, ולהגיע למעבר מיגדרי מלא בעודן בשנות ה-20 לחייהן. המנתחים התאילנדים אינם מתעקשים על פרוטוקול מלא על-פי הארי-בנג'מין (ובמקומו מקיימים תהליך החלטה מודעת משל עצמם לקבוע האם המטופלת מתאימה לעבור SRS), ובכך מפחיתים במידה ניכרת את העול הכספי והסיבוכים הלוגיסטיים עקב הצורך ללכת לשני פסיכולוגים או פסיכיאטרים במשך שנים מספר כדי לקבל מכתב אישור לעבור SRS, כנדרש בארה"ב.  

 

למידע נוסף על המנתחים התאילנדים, ראו את  דף ה-SRS  באתר המקורות לנשים טרנססקסואליות. ראו גם את  האתר של ד"ר ספורן ואטאניוסאקול  וכן  תמונות של ניתוחים שבוצעו לאחרונה בקליניקה שלו. לדוגמה אחרת מעבודתו של ד"ר ספורן באחרונה (מאי 2002), ראו את האתר של   נערה מפינלנד המתארת את חוויית ה-SRS שלה  ומציגה תמונות של תוצאות ה-SRS שלה (באנגלית).

 

 

תמונות (5 חודשים אחרי הניתוח) של תוצאות ווגינופלסטיקה  (SRS)  שנעשתה לאחרונה ע"י ד"ר ספורן אצל נערה מפינלנד

 

 

  כמו-כן, ראו את האתרים של  המכון האסטתי של ד"ר פריכה     (ד"ר פריכה טייווטראנו)  , ה-  מרכז לניתוחים פלסטיים אסטטיים בבנקוק  (ד"ר פיצ'ט רודצ'ראון -  Dr. Pichet Rodchareon ), וה-  המרכז לניתוחים פלסטיים בפוקט   (ד"ר סנג'ואן קונאפורן -  Dr. Sanguan Kunaporn ) כולל  רצף תמונות של ניתוח  SRS   המבוצע ע"י ד"ר סנג'ואן קונאפורן.   

 

אולם, כל אלו שנוסעות לתאילנד ל-SRS חייבות לוודא היטב שהן נוסעות לאחד מבין קומץ המנתחים בעלי המוניטין שם, אשר מבצעים SRS באיכות גבוהה, בטכניקות ניתוח מודרניות, ובבתי-החולים הטובים ביותר. מסורת ארוכה היא בתאילנד לבצע SRS חיצוני "כדוגמת ההיג'רה" אשר איננו מעניק ווגינה שלמה. אלו הם ניתוחים לא יקרים (בסדר גודל של 1000$ עד 1500$). הרבה "נערות עובדות" - "קטוי" (Katheoy) עוברות ניתוחים אלו מאחר שאינן יכולות להרשות לעצמן ניתוחי SRS מלאים (אם מישהי איננה צריכה SRS מלא, ניתוח מסוג "קטוי" עשוי להיות אופציה שראוי לה לשקול). השורה התחתונה היא שכל אלו שנוסעות לתאילנד צריכות ללמוד בזהירות את   האינפורמציה המעודכנת ביותר   על מנתחים תאילנדים, ולהימנע מלפנות לבעל " המחיר הנמוך ביותר" לצורך ניתוח כל-כך חשוב המהווה מפנה בחייה. 

 

כאלטרנטיבה אפילו פחות יקרה, נשים טרנססקסואליות בארה"ב יכולות עתה לנצל זמינות נוחה של ניתוח אורכייקטומיה (הסרת האשכים). לאחר אורכייקטומיה (סירוס) גופה של הנערה הטרנססקסואלית לא יהיה עוד מוכה-טסטוסטרון, והנישוי ע"י הורמוני מין נקביים יהיה הרבה יותר מהיר ומודגש (במיוחד אצל נערות צעירות). אופציה זאת יכולה לאפשר לנערות טרנססקסואליות צעירות יותר להפוך במהירות לנשיות ו"עוברות", ו'לקנות מעט זמן' לחסוך כסף לניתוח ה-SRS בלי לחוש דחיפות כה נואשת. למידע נוסף על סוג זה של ניתוח, ראו אתר זה: Orchiectomy page.

 

בעבר, נערות טרנססקסואליות רבות נסעו לביצוע ניתוחי הסרת אשכים לד"ר רוברט בארהאם (Dr. Robert Barham) בפורטלנד - אורגון, אשר גבה כ-1,000 דולר עבור הניתוח. על אף שד"ר בראהאם אינו מבצע עוד ניתוחים אלה, הפרוטוקולים שלו ראויים לתיעוד בהיותם דומים למה שהייתן מצפות בכל מקום: ד"ר בראהאם דרש שהמטופלות תעבורנה ייעוץ טרנסג'נדרי לפחות שנה, תהיינה בטיפול הורמונלי במשך שנה ותעבורנה בדיקת HIV בסמוך למועד הניתוח. הפרוטוקול שלו כלל פגישה איתך לפחות יום אחד לפני התהליך לדון בפרטיו, בהשלכותיו ובסיכוניו. עפי"ר בוצע התהליך ביום המחרת במרפאה שלו. הוא השתמש להרדמה בצינורות הזרע בשני הצדדים. התהליך עצמו ארך כשעה אחת. לאחריו הומלץ לך להישאר במיטה עם שקיות קרח למשך 12-24 שעות. הוא גם דרש שתישארי בעיר למשך 48 שעות, כדי לטפל בכל בעיה שעלולה לצוץ, וכדי לתת הזדמנות להתחלת ההחלמה לפני החזרה הביתה.   

 

למידע מפורט נוסף על הסרת האשכים, ראי את האתר של שרי - Sherry's Website. שרי היא נערה טרנססקסואלית אשר עברה הסרת אשכים בשנת 1999 כחלק מההכנות שלה למעבר המיגדרי. באתר שלה היא מתארת את ההתנסויות שלה ומעניקה של שפע מידע עדכני על הסרת אשכים, לרבות רשימה של מנתחים list of surgeons. ראו במיוחד את הדפים באתר שלה שכותרתם "שאלות שאני נשאלת תכופות על הסירוס שלי" - "Questions I am Often Asked About My Castration" וכן "הסרת אשכים לנשים טרנססקסואליות" - Orchiectomy for Transsexuals"". ראו גם את האתר החדש של אנדראה ג'יימס על הסרת אשכים - Andrea James' new Orchiectomy page.

 

 

 

השלמת נישוי הגוף אצל נשים טרנססקסואליות בעזרת ניתוחים קוסמטיים

 

נשים טרנססקסואליות רבות עוברות ניתוח הגדלת שדיים, ניתוח נישוי פנים וניתוחים קוסמטיים שונים לנישוי נוסף של גופן. האתר של אן-לורנס (Anne Lawrence's) כולל תמונות עדכניות של ניתוח הגדלת שדיים לנשים טרנססקסואליות, וה אתר  FFS  של לין קונווי כולל מידע על נישוי פנים. כדי לתת לכן מושג על התוצאות הנהדרות שניתן להשיג, הנה כמה תמונות של הגדלת שדיים בנשים טרנססקסואליות שעברו קודם לכן נישוי הורמונלי (המנתח: ד"ר ספורן Dr. Suporn, in Thailand). 

 

 

יחד עם זאת, חשוב לשים לב שנשים טרנססקסואליות רבות משיגות התפתחות חזה מאד משביעת רצון ללא הגדלה, במיחוד אם הן מתחילות את המעבר המיגדרי שלהן בעודן בגיל העשרה. לדיון על התפתחות השדיים בנשים טרנססקסואליות, יחד עם תמונות רבות של נשים שלא עברו הגדלת שדיים, ראו את הדף הבא: Breast Development webpage.

 

אצל נשים טרנססקסואליות, ההחלטה אם לעבור הגדלת שדיים או לא דומה מאד לזאת של מרבית הנשים – החלטה מורכבת עם המון שיקולי-כדאיות הנוגעים להופעה כנגד תחושה וכנגד סיכונים לסיבוכים. במקרים רבים של התפתחות מועטה, הגדלת שדיים יכולה להביא להמון סיפוק, אך בהרבה מקרים אחרים היא יכולה להיות ממש בלתי נחוצה ולשאת בחובה סיכונים מיותרים. לדיון בנושא הגדלת שדיים, הכולל תמונות רבות, ראו את הדף הבא: Breast Augmentation webpage.

 

Carla Antonelli's websit האתר של קרלה אנטונלי כולל דף תמונות של נערות טרנססקסואליות יפות בו אתן יכולות לראות עוד תוצאות רבות של ניתוחי הגדלת שדיים. חשיבותו הרבה עוד יותר של דף זה היא, אולי, בהביאו תמונות של תוצאות נפלאות שהשיגו נשים אלו משום שעברו את הנישוי בשלב מוקדם בחייהן. הלקח המתמשך שניתן להפיק מהסיפור הוא זה: אם נערה טרנססקסואלית יודעת לבטח שהיא חייבת להפוך לאשה באופן בלתי נמנע, היא צריכה לחפש מייד עזרה רפואית לעצור כל הזדכרות נוספת של גופה, ולהתחיל את הנישוי שלה מוקדם בחיים ככל שניתן – באמצע שנות העשרה אם היא יכולה. אומץ ונחישות בחתירה לתיקון המיגדרי בעודה צעירה ישפרו באופן דרמטי את סיכוייה לחיים מלאים ושלמים.

 

 

 

ההנאות והנפלאות של תיקון מין שלם

 

התקדמות הרפואה המודרנית הביאה אותנו דרך ארוכה מאז השיטות העתיקות ששימשו לטיפול בטרנססקסואליות באמצעות ניתוחים מסורתיים 'נוסח ההיג'רה'. הטיפולים המודרניים באמצעות הורמונים, ניתוחי ווגינופלסטיקה (SRS), ניתוחי נישוי פנים (FFS) וניתוחים קוסמטיים יכולים לשנות את גופן של נשים טרנססקסואליות FtM עד להלימה נאותה עם המיגדר הטבעי שלהן, במיוחד אם הטיפול מתחיל בשלב מספיק מוקדם בחיים. לנשים מנותחות רבות זה אפשרי כיום לחוש הלימה מיגדרית מלאה בגופן המתוקן, ולהיות מסוגלות להיכנס ליחסי אהבה בנוחות ובתשוקה (בין אם אלו יחסים הטרוסקסואליים או לסביים, כל מקרה לגופו) כאשה חושנית הנענית למיניותה. 

 

את מידת תיקון ונישוי הגוף, אותה ניתן להשיג כיום באמצעות התערבות רפואית מוקדמת ומאמצים מרובים, ניתן ללמוד מתמונות רבות של נשים טרנססקסואליות צעירות (כמו אלו של אמאנדה ליר (צרפת), קרוליין קוסיי (ארה"ב), רוברטה קלוז (ברזיל), ו-ג'וליה סומרס (אוסטרליה) ).

 

ההנאות והנפלאות של היותנו מסוגלות לפתור את מצוקות המצב הטרנססקסואלי, ואז לחיות חיים מלאים כאשה חמה ואוהבת בגוף הנשי שבו זכינו, מודגמות בתמונות הנהדרות הבאות של ג'ני הילודאקי (יוון). ג'ני החלה ליטול הורמונים נשיים בגיל 13, ועברה ווגינופלסטיקה (SRS) בגיל 20:

 

 

 

 
 

איפוס מונה ב-7-31-06
V-1-05-05
 + עידכון  10-14-05

TG/TS/ISחזרה לדף של לין

דף הבית של לין (עברית)