אפילו במקרים בהם רוצים ההורים לעזור לילד/ה שאובחן כסובל
מאי-הלימה מגדרית (GID – מונח
המשמש לפעמים לציון טרנסג'נדריות/טרנססקסואליות), המדינה עשוייה להתערב
ולמנוע
שינוי מיגדרי נאות. לדוגמה, במקרה שהיה לאחרונה באוהיו, המדינה
לקחה
חסות על ילדה טרנסג'נדרית/טרנססקסואלית בת 6
והוציאה אותה מרשות הוריה אשר שלחו "אותו" לבית-הספר בלבוש ילדה. הילדה הקטנה
כבר אובחנה עם GID,
וזיהתה עצמה בתקיפות בתור ילדה מאז גיל שנתיים. עובדים סוציאליים הציגו עמדה
הגורסת שהילד צריך להירפא מההתנהגות הזאת במקום להיות "מעודד" על-ידי ההורים.
במקרים אחרים, הילד/ה עשוי/ה להיות מורחק/ת מביה"ס בגין
"התלבשות" (cross-dressing).
תלמידות/ים TG/TS
עשויים להיתקל בעויינות חמורה מצד מורים ואנשי-מינהלה החסרים הבנה בסיסית אודות
דפוסי שונות בזהות מיגדרית, ועל כך שהמיגדר שלנו הינו המרכיב הבסיסי ביותר
המונח ביסוד התובנה של מי אנחנו כבן/ת אנוש. למרבה המזל,
פסיקת
בית-משפט חשובה בברוקטון - Brockton ,
מסצ'וסטס, ארה"ב
קבעה תקדים חשוב: בי"ס בברוקטון הצדיק את ההרחקה שגזר על תלמיד/ה
TG/TS
בהתבסס על אי-נוחות של תלמידים אחרים. בית-המשפט הגבוה יותר דחה נימוק זה, וקבע
שלמנוע מ"פאט" ("Pat") ללבוש
בגדי ילדות זה כמו "לחנוק למוות את זהותה העצמית של התובעת רק משום שזו גורמת
לכמה חברים בקהילה אי-נוחות".
הורים עם כוונות טובות לוקחים לעיתים קרובות ילד/ה "שרוצה
להחליף מיגדר" לפסיכיאטר שמרני. אבל, GID
עדיין נחשב למחלת נפש על-ידי הרבה פסיכיאטרים (על פי התיאוריה של ג'והן מוני
שכבר הופרכה). פסיכיאטרים שכאלה מאמינים לעיתים קרובות שהם יכולים "לרפא את
הילד/ה מההפרעה הזאת", ושיטות הריפוי שלהם כוללות בדרך כלל טיפול בהשפלה וכפייה
מוחלטת של סטריוטיפים מיגדריים. ילדות/ים TG/TS
סובלות/ים במידה עצומה בטיפולים אלה, שרק דוחים את המעבר המיגדרי שלהן/ם –
לעיתים קרובות עד גיל העמידה המאוחר – ועולים להן/ם במיטב שנות חייהן/ם מחוץ
למיגדר המולד שלהן/ם. טיפולים אכזריים ובלתי מדעיים אלה בילדות/ים
TG/TS
שווי ערך, מבחינה מוסרית ורפואית, לניתוחים הגניטליים בתינוקות אינטרסקס שלא
מרצונם. טיפולים שכאלה נכשלים באופן בלתי נמנע, ויש לקוות שעם השנים הם ייפסלו
לשימוש.
אבל יש גם חדשות טובות. התפתחויות של העת האחרונה, לרבות
נגישות קלה בהרבה להורמונים נשיים (בהזמנה מאתרי אינטרנט בחו"ל) והקמת
קליניקות
מצויינות לניתוחי שינוי מין בתאילנד, היכן ש- SRS
עולה 4,000 עד 6,000 דולר (ראו את המאמר מה-6 במאי 2001 בניו-יורק טיימס) ,
הקלו במידה רבה מאד על נערות טרנססקסואליות יותר צעירות להשיג מעבר מיגדרי
מושלם לפני או במהלך שנות העשרים שלהן. הרבה נערות טרנסיות צעירות יכולות כיום
פשוט לנהל את העניינים שלהן בעצמן, להתחיל בעצמן ליטול הורמונים ואז - כשהן כבר
בין-מיגדריות במידה מספקת - לעשות מעבר מיגדרי חברתי, ולאורך כל התקופה לחסוך
כסף לניתוח. המנתחים התאילנדיים לא מחייבים לקיים נוהל
HBIGDA מלא אשר נדרש בארה"ב, ובכך מפחיתים את העול
הכספי של החובה ללכת ליועץ או לפסיכיאטר במשך כמה שנים, ואז
ללכת לעוד אחד עבור "חוות דעת שניה", על מנת
לקבל את "מכתבי האישור לביצוע SRS" כנדרש בארה"ב.
-
[הערה: מועיל לדעת ש בתאילנד
יש מסורת ארוכה של קבלה חברתית של נשים טרנסגדריות
(הידועות בתאילנד בתור
'קטוי' - 'katoey'),
אשר יכולות 'להתלבש' ולחיות שם בגלוי בתור נשים. על-אף שאין להן זכויות חברתיות
מלאות, ובכל זאת הן אינן צריכות לחיות בפחד ובמחסור כמו בהרבה ארצות אחרות. כך,
הניראות הציבורית והמספר הידוע של נערות
TG/TS
בתאילנד גדולים במידה רבה מאד מאלו שבארצות המערב, שם הנערות
הטרנסג'נדריות חייבות בדרך כלל 'לעבור' בתור נשים (ולהיות בלתי ניראות), או
לחילופין – להישאר ניסתרות ועמוק בארון.]
בתור חלופה עוד פחות יקרה, יכולות כיום נשים טרנססקסואליות
לנצל נגישות קלה למדי (בארה"ב) (in
the US)
לניתוח אורכייקטומי (orchiectomy
– סירוס), העולה בערך 1000 עד 2000 דולר, ושאינו מחייב את מלוא
התהליך לקבלת "מכתבי רשות ל-SRS"
(ראו קישורים לקליניקות ניתוח ב דף
ה- SRS
של לין). אחרי סירוס, גופה של נערה טרנסית לא יושחת עוד על-ידי הטסטוסטרון,
וההשפעתו המנשה של האסטרוגן תיעשה הרבה יותר מורגשת (במיוחד בנערות צעירות).
גישה זו יכולה לאפשר לנערות טרנסיות צעירות יותר להפוך במהירות ל'עוברות', וכך
"לקנות זמן" כדי לחסוך כסף ל-SRS,
בלי לחוש דחיפות כל כך איומה ונואשת.
האתר
של השחקנית הספרדיה קרלה אנטונלי -
Carla
Antonelli
כולל
דף
תמונות של נערות TG/TS
יפות
שבו תוכלו לראות את התוצאות הנפלאות להן זכו הנערות מנישוי מוקדם בחיים. מוסר
ההשכל מהסיפור הוא פשוט: אם נערה TS
יודעת בוודאות שהיא חייבת באופן בלתי נמנע להיות לאשה, אז אסור לבזבז זמן. עליה
להתערב כדי לעצור כל זיכור נוסף, ולהתחיל את הנישוי שלה מוקדם ככל האפשר –
באמצע שנות העשרה אם היא יכולה.
ככל שהחברה שלנו מתחילה להבין ולקבל טוב יותר מעבר מיגדרי בתור
טיפול למצב טרנססקסואליות, יותר ויותר טרנססקסואליות/ים יוכלו לעשות מעבר
מיגדרי בגילים יותר צעירים מאשר כיום. עשיית מעבר מיגדרי מוקדם בחיים, במיוחד
בעודן/ם בשנות העשרה, מאפשרת לילדות/ים טרנססקסואליות/ים להימנע מלהתבגר אל תןך
המיגדר השגוי ומאפשר להם לחיות חיים מלאים במיגדר הנכון שלהם. (ראו את המאמר
בעיתון הבריטי Sunday Express
אודות ילדים הרוצים לשנות מין, שכותרתו
"אני
לעולם לא אגדל להיות גבר, אמא, כאשר אגדל - זה יהיה בתור אשה"
).
תנו מבט באושר על פניה של
דבורה
דיוויס - Deborah
Davis
, האשה
האוסטרלית הצעירה והיפה בתמונות הבאות. בגיל הרגיש 17 היא הייתה לילדה
TS האוסטרלית הצעירה ביותר שזכתה לעבור
MtF SRS.
סיפורה האמיץ הוצג ביום האשה האוסטרלית בשנת 1998. נסו לדמיין את החדווה
שחשה דבורה עם השחרור המוקדם ממלכודת המיגדר שבתוכה מצאה את עצמה. נסו גם
לדמיין מה עשוי היה להיות גורלה של דבורה אילו גדלה בסביבה פחות תומכת.
-
-
תמונות של דבורה דייויס (Deborah
Davis), הזכויות שמורות ל-יום
האשה האוסטרלית, 1998.
-
אחרי שהסתכלתן בתמונות שלמעלה, אנא שאלו את עצמכן: מה הייתן
אתן עושות אילו הילד/ה שלכן היתה טרנססקסואלית? האם הייתן לוקחות אותה
לפסיכיאטר ומנסות "לרפא" אותה מ"הסטייה המינית" "שלו" באמצעות "אילוף בהתנייה"
או "ריפוי בהשפלה"? האם אתן הייתן מנסות כל דבר אפשרי למנוע ממנה לעשות מעבר
מיגדרי עד שתהיה הרבה יותר מבוגרת, ובכך חורצות את גורלה להיות בעלת מראה
שהושחת באופן נורא ועבר זיכור על-ידי טסוסטרון? האם אתן הייתן זורקות אותה
לרחובות כפי שעשו כל כך הרבה הורים אחרים לילדיהם/ותיהם הטרנססקסואליים/ות? או
שבתור הורים אוהבים הייתן קולטות את הילדה המפוחדת באופן נורא בתוך גופו של
אותו ילד? והאם הייתן אוהבות אותה די לעזור לה להימלט מהמלכודת הזו על מנת שהיא
תוכל להמשיך לחיים מלאים ונורמאליים, כפי שעשתה דבורה הצעירה?
עבור נערות TS
צעירות שאינן יכולות להשיג את תמיכת הוריהן, קיימים עדיין הרבה דרכים לעשות
מעבר מיגדרי מוקדם. כמובן, אצל חלק מהנערות הדחף לעשות מעבר מיגדרי הוא כה
עצום, שהן פשוט בורחות לערים הגדולות ויוצאות לרחובות בגפן. אחרות מתאמצות
לחכות בסבלנות עד שתגמורנה את ביה"ס התיכון ותוכלנה להסתלק מהבית ולהיות ברשות
עצמן – או לעבוד ולהשתכר כסף, או ללכת למכללה/אוניברסיטה – ואז להתחיל את המעבר
המיגדרי שלהן.
כיום, ילדות הבורחות לערים הגדולות, כמו העיר ניו-יורק,
סן-פרנסיסקו, או לוס-אנג'לס יכולות לקבל מעט עזרה. בדרך כלל הן יכולות לאתר
ילדות אחרות כמותן וכך, לפחות, לרכוש כמה ידידות לתמיכה חברתית. לכמה ערים
גדולות, כמו סן-פרנסיסקו, יש מרפאות ללא-תשלום בהן יכולות/ים ילדות/ים
TG/TS
לקבל סיוע במעבר המיגדרי, להתחיל בנטילת הורמונים, ולמצוא משרות שאינן דורשות
ניסיון, במיגדר החדש שלהן/ם. ואולם, כפי שראינו כבר בחלק הראשון, רבות/ים
מהילדות/ים האלה מגיעים לבסוף לתעשיית המין, עם כל סכנותיה וסיכוני ההידרדרות
לסמים, איידס, ניצול מיני ואלימות טרנספובית.
לילדות שמצליחות להחזיק מעמד, ולחכות עד שתסיימנה את ביה"ס
התיכון יש סיכוי הרבה יותר טוב להצליח. הרבה מתחילות לעבוד על המעבר המיגדרי
בחשאי, כשהן עדיין בתיכון, באמצעות לימוד כל מה שהן יכולות מהאינטרנט, ועל-ידי
התחלת תכנון מראש כיצד לבצע את המעבר המיגדרי. חלקן מוצאות דרכים, בלי שאף אחד
יודע, להתחיל בנטילת הורמונים - אסטרוגן ואנטי-אנדרוגן – כשהן עדיין בתיכון,
וזה יכול לשפר במידה עצומה את הצלחת המעבר המיגדרי שלהן בטווח הארוך.
חינוך כמפתח למעבר מיגדרי מוקדם יותר, קל יותר, ומוצלח:
לא משנה מה עוד הן/ם עושות/ים, לין ממליצה מאד לילדות/ים
TS ללמוד הכי טוב שניתן בעודן/ם
בביה"ס התיכון, לקבל את הציונים הכי טובים שהן/ם יכולות/ים, ואז לנסות להתקבל
למכללה/אוניברסיטה טובה. לעשות מעבר מיגדרי בתקופת המכללה/אוניברסיטה נעשה
בימינו לאחת הדרכים הטובות והקלות ביותר למעבר מיגדרי מוקדם ומוצלח, וזו דרך
טובה יותר אפילו מסתם ללכת במישרין לעבוד, במשרה בדרגה התחלתית, ולנסות לעשות
שם מעבר מיגדרי במקום העבודה.
סטודנטים הם מאד אנונימיים בעודם במכללה/אוניברסיטה, הרבה יותר
מאשר בביה"ס התיכון, במיוחד אם המכללה/אוניברסיטה רחוקים במידה סבירה מעיר
מגוריהם. במכללה/אוניברסיטה, החברים לכיתה של נערה TS
יהיו הרבה יותר בוגרים, הרבה פחות "רכלנים", ועוד הרבה פחות יתעקשו על התנהגות
על פי כללים מקובלים בחברה מאשר חבריה לכיתה בביה"ס התיכון. האווירה במרבית
המכללות ובאוניברסיטאות המודרניות הינה מקבלת מאד וסובלנית לגבי שונות. מעט מאד
מחבריה לכיתה של נערה TS יהיו
טרנספוביים, כל עוד היא לומדת במכללה או אוניברסיטה מודרניים בזרם המרכזי (mainstream)
– (בניגוד לכמה בתי-ספר דתיים, או בית-ספר באזור השמרני בדרום ארה"ב). כמוכן,
ברוב הערים והמקומות שבהם נמצאות מכללות/אוניברסיטאות היא תמצא איזורי קניות,
נופש ובילוי חברתי שהם מקומות כיפיים ובטוחים יחסית להסתובב בהם, אפילו בעודה
באמצע המעבר המיגדרי.
אם ניתן, נערות/ים TS
שנועדו ללמוד במכללה/אוניברסיטה ואין להן/ם תמיכה מההורים למעבר מיגדרי
צריכות/ים לנסות לקבל מילגת לימודים למכללה/אוניברסיטה ו/או לשקול ללכת למכללה
קהילתית, או מכללה/אוניברסיטה של המדינה (state).
בדרך זו יהיו פחות תלויות/ים כלכלית בהורים, וסביר יותר שיוכלו להשלים את
הלימודים, אפילו אם הוריהן/ם יגלו שהן/ם TS
וינסו לעצור בעדם מלעשות מעבר מיגדרי. על‑ידי עבודה קשה במשרות חלקיות, הן
יכולות להרוויח את הכסף הנוסף הנחוץ להורמונים ואלקטרוליזה, ויכולות להגיע
מספיק רחוק בנישוי הגופני להיות מסוגלות לעשות מעבר מיגדרי חברתי במהלך
הלימודים. הנערה יכולה אז לעשות מעבר מיגדרי חברתי ולטפל בשינוי תעודת הזהות
שלה במהלך הקיץ, למשל בין השנה השלישית והרביעית, או בין תואר ראשון ושני, ואז
לשוב ללימודים בסתיו מבלי שחבריה לכיתה יקלטו מי היא / הייתה – במיוחד בסביבות
האנונימיות של האוניברסיטאות הגדולות של המדינה. באמצעות השלמת המעבר המיגדרי
ההורמונאלי והחברתי בעודה במכללה/אוניברסיטה, יכולה הנערה
TS לקבל את התואר בשמה ובזהותה החדשים.
אז היא יכולה ביתר קלות למצוא תעסוקה ולהתחיל בקריירה שלה, בדרך כלל מבלי
שתצטרך לחשוף את דבר המעבר המיגדרי ההורמונאלי והחברתי שלה.
זה לא אומר שמעבר מיגדרי בזמן הלימודים במכללה/אוניברסיטה הוא
קל לביצוע. זו יכולה להיות תקופה מפחידה בצורה שלא תיאמן. למעט מכללות
ואוניברסיטאות יש נהלים רשמיים או אנשי קשר לסייע לסטודנטים/ות העושים/ות מעבר
מיגדרי. אפילו דברים בסיסיים כמו לשנות את תעודת הסטודנט/ית ואת הרשומות
האקדמיות באופן משולב יכול לעיתים להיות טרטור עצום. הנערה תצטרך לשמור על
העצבים שלה ולהיפגש עם הפקידים השונים הממונים על הרשומות במוסד האקדמי ולספר
להם שהיא החליפה מיגדר ויש לה שם חדש. אם היא 'עוברת' בסדר, ואם היא מציגה
בקשות אלה בשלווה ובלי להראות יותר מדי פחד, הרבה מוסדות אקדמיים בימינו פשוט
יקבלו את שינוי המיגדר שלה כמות שהוא, וישנו את הרשומות שלה על-פי שמה החדש.
אבל, אם היא חסרת מזל ונופלת על הפקיד הלא נכון, היא עשויה להיאלץ להסביר את
מצבה ביתר פירוט ולהמציא מכתבים מיועץ לענייני מיגדר, וכו'. ואם היא נעשית חולה
או נפצעת בתאונה, היא עשוייה לעמוד בפני הוצאה מהארון ובעיות עצומות מצד שירותי
הבריאות של המכללה/האוניברסיטה. ולמרות הכל, הרבה יותר קל לעשות מעבר מיגדרי
בתקופת המכללה/אוניברסיטה מאשר במרבית התקופות והמקומות האחרים בחיים. אפילו
כאשר מתרחשות בעיות נוהליות והוצאה מהארון, אלו מוגבלות בדרך כלל לתחומי
האוניברסיטה וכמה אחרים שומעים על כך מאוחר יותר.
בשקט, יותר ויותר אוניברסיטאות לוקחות לתשומת ליבן שמעת לעת
סטודנטיות/ים טרנסג'נדריות/ים עושות/ים מעבר מיגדרי. על-אף שמרבית מוסדות
הלימוד עדיין לא ממש יודעים איך להתייחס למציאות הזאת, סטודנטיות/ים הנחושות/ים
לעשות מעבר מיגדרי יכולות/ים בדרך כלל לשאת ולתת עם הפקידים בבמרבית המוסדות,
ובסופו של דבר להביא לשינוי הרשומות שלהן/ם באופן הנכון. לאחר שהסטודנטית
משלימה את התואר, היא יכולה להתחיל בחייה החדשים עם האפשרות לחיות בהתגנבות בלי
שתמיד ילוו אותה שמועות ורכילות. או אז, לאחר שהיא כבר התחילה בקריירה שלה
ויכולה לחסוך מעט כסף, היא יכולה להשלים את המעבר המיגדרי שלה באמצעות
SRS.
למידע נוסף על היתרונות של מעבר מיגדרי מוקדם, ראו את המאמר ב Marie
Claire magazine
(המהדורה האנגלית) ביולי 2002, המציג שלוש נשים טרנסיות צעירות. אלו השוקלות
לעשות מעבר מיגדרי מוקדם ואלו המסייעות למישהי שעושה מעבר מיגדרי מוקדם צריכות
בעליל לעיין גם באתר האינטרנט המאד חשוב הזה:
-
-
המכשול הגדול ביותר לביצוע מעבר מיגדרי: האתגר להתמודד מול
ולהתגבר על הפחד
לעיתים קרובות אנשים שואלים את לין "איך היית מסוגלת להתמודד
עם פחד עצום, ולעשות את הצעד הקשה הכרוך במעבר מיגדרי אז - בשנות ה-1960' ?"
שאלה זאת היא חשובה, משום שפחד הוא קרוב לודאי המכשול הגדול ביותר למעבר
מיגדרי, גם כיום. אפילו א/נשים עם מוטיבציה עצומה, גישה חיובית, תכנון יעיל,
ויכולת ללמוד במהירות כישורים חדשים עלולות/ים "להיתקע" ולהיכשל במעבר המיגדרי,
אם לא יידעו ללמוד להתמודד עם הפחד.
פחד גורם להרבה א/נשים TG/TS
לדחות במשך שנים עשיית מהלכים כלשהם, ולו הקטנים ביותר, כמו לצאת מהארון בפני
מישהו, לקבוע פגישה עם יועץ מיגדר, לעשות מעין 'התלבשות' ולצאת לרחוב, או אפילו
ללכת לחנות ולקנות כמה פריטי איפור או בגדי נשים. אחרי אותן משימות פשוטות,
א/נשים TG/TS
יותר מדי דואגות/ים האם אי פעם 'יעברו', האם יוכלו להימנע מאלימות כנגדן/ם,
והאם יוכלו לעמוד בכאב של הרבה ניתוחים. פחדים אלה נובעים מדאגות אמיתיות. אבל
אסור לתת לפחד עצמו לשלוט בחייך ולחסום התקדמות לקראת מטרות חשובות.
פחד גורם לנזק הגדול ביותר שלו כאשר אדם מפחית את החרדה בדרך
של לא
לעשות משהו מפחיד. למשל, כשמישהו מבועת מדיבור בציבור מוצא דרך להתחמק מלתת
הרצאה, התוצאה של ההפחתה בחרדה נתפשת כמו "גמול על הימנעות מדיבור".
לא
לעשות דברים מפחידים הופך עד מהרה להרגל לאדם שכזה, משום שהם מתגמלים את עצמם
על אי-עשייה של דברים. ואולם, בדרך של
לא
לעשות דברים מפחידים, הם עלולים לא להתקדם לעולם לקראת מטרות חשובות. הדרך
היחידה להשתחרר מ'התנהגות-הימנעותית' שכזאת היא ללמוד איך
לפרוץ
דרך מחסום הפחד ולעשות
דברים למרות הפחד. או אז תתנסו בתגמול על פעולה החלטית קדימה.
ואולם, יותר קל לאמר זאת מאשר לעשות. גם אם את מסוגלת לפעול
כשאת חשה פחד עצום, הצופים מן הצד חשים את פחדך וחווים אי-נוחות גדולה.
אי-הנוחות שחשים אנשים בקרבת TS
מפוחדת במעבר מיגדרי דומה לאי-הנוחות שאנו חשות/ים כמישהו שנואם מול קהל מקבל
"פחד במה". זה לא שהם לא מחבבים את האדם, או שהם לא סובלניים – זה פשוט
אינסטינקטיבי לחוש אי-נוחות בקרבת אדם מפוחד מאד. "משוב-הפחד" הזה מהצופים מן
הצד מפחיד עוד יותר את העושה מעבר מיגדרי. משום כך, לעשות דברים כשאת מפוחדת
לגמרי לא ממש עובד. במקום זאת, את חייבת למצוא דרכים להסתגל לתחושת הפחד,
ולהרגיע אותה.
לין למדה להתמודד עם הפחד כשהייתה בגיל העשרה, על-ידי עיסוק
בטיפוס צוקים. כאשר התקדמה להובלת מסעות טיפוס, היא נאלצה לעמוד בפני מהלכים
קשים, לחשב באם ניתן לעשותם, ולקבל החלטות לגבי סיכון ולגבי הגנה טכנית שהיא
הציבה. על-ידי הובלת מסעות טיפוס יותר ויותר קשים, היא למדה לעשות מהלכים קשים
בצורה נהדרת כאילו זה רק בסמוך לקרקע, אפילו כאשר מתחתיה היו תהומות ענקיים.
מאוחר יותר, בכל פעם שלין ניצבה בפני משהו מפחיד היא הייתה חושבת עליו כמו על
מהלך בטיפוס צוקים. ברגע שהייתה מוכנה למהלך, היא הייתה פשוט
עושה אותו.
לעשות 'צעד מבעד לפחד' הפך בשיטתיות להרגל. הרבה מחברותיה של לין במהלך השנים
למדו לקחים דומים מהרפתקאות בסקי, החלקה אמנותית על הקרח, התעמלות, רכיבה על
סוסים, שייט קייקים במים גועשים, מירוצי אופנועים, ומאמצים גופניים קשים אחרים.
אולי תוכלו למצוא פעילות שתסייע בדרך זו גם לכן/ם.
התנסות המעבר המיגדרי כשלעצמה יכולה ללמד את אותם לקחים.
על-ידי עשיית הצעדים הראשונים בזהירות בשלבים ההתחלתיים, יכול/ה המתחיל/ה ללמוד
איך להתמודד ולהרגיע פחדים לפני שממשיכים הלאה, לצעדים היותר קשים. המפתח הוא
למצוא דברים מפחידים 'במידה צנועה' שאת/ה
מוכרח/ה לעשות
וגם מסוגל/ת לעשות,
ואז לעשותם
בהקדם ובהחלטיות. זה יכול לעזור לך ללמוד איך להרגיע את עצמך לפני שממשיכים
לצעדים היותר קשים.
הפחדים והמבוכות של המתחיל/ה נמוגים ככל שאנו מתקדמים.
השינויים הגופניים המצטברים והיכולות הנלמדות בשלבים המוקדמים של המעבר המיגדרי
יכולים להביא להופעת חיוך עולץ, גישה משופרת, והתלהבות להתגבר על אתגרים קשים
יותר שעוד לפנינו. עם תירגול במהלך הדרך, פחד יכול בהדרגה להיות מרוסן, ומוחלף
בתקווה, נחישות וציפייה.
-
-
-
אזהרה:
וודאו שאתן רואות בבירור את הסכנות האמיתיות במעבר המיגדרי שלכן, ואת הגורמים
שישפיעו על הצלחתו
אפלייה, אי-סובלנות והטרדה, על אך שהפחד מפניהן נפוץ מאד, אינן
בדרך כלל הסיכונים הגרועים ביותר בפניהם ניצבות מרבית העושות מעבר מיגדרי.
הסיכונים האמיתיים הינם אלו המתעוררים בתוכנו אנו. קיים הסיכון שייתכן שאת פשוט
עוד לא הכשרת את עצמך במידה מספקת על-מנת לעשות מעבר מיגדרי, הסיכון שאת פשוט
לא סומכת על עצמך ואינך מסוגלת להסתגל במידה מספקת על-מנת להתמודד בהצלחה עם
תשבץ הניסיונות והצרות המעורבות בתהליך, ואף גרוע מכך – הסיכון שאולי את עושה
מעבר מיגדרי מהסיבות הלא נכונות, ובמקרה שכזה את תהיי אומללה לחלוטין לאחר
מעשה. זהו חומר רציני למחשבה, ואת צריכה לשקול כל זאת ברצינות!
אחת הדרישות החשובות ביותר להצלחה היא היכולת להיפטר מכל רגשות
הבושה, המבוכה והאשמה לגבי הטרנססקסואליות שלך, וללכת קדימה בהדר ובכבוד –
על-אף שאלו מסביבך עשויים להגיב באופן שלילי. אם העושה מעבר מיגדרי לא יכולה
להיפטר מרגשות של בושה ומבוכה, עשויים רגשות אלו לגדול, במקום להיחלש, ככל שהיא
נכנסת עמוק יותר לתוך המעבר המיגדרי שלה, דבר היוצר קשיים רגשיים חמורים. קשיים
בטיפול בבושה ובמבוכה, משולבים בצורך עז לבטא איכשהו את נשיותה, עלולים לגרום
לעושה מעבר מיגדרי "לעשות הצגות", ולהציג את עצמה ולדבר על המעבר המיגדרי שלה
בדרכים משונות ובלא שליטה, שגורמות להלם אצל אנשים אחרים. ללמוד לקבל את עצמכן
ולהיפטר מכל רגשות הבושה והמבוכה הינו שטח שבו ייעוץ מאיש מקצוע הוא קריטי
ויכול להיות מועיל מאד.
מצד שני, חשוב להיות מציאותית ולדעת באם יש לך את "חוכמת
הרחוב" לעשות משהו כל כך קשה. ואולם, יכול להיות לך קשה להעריך את "מידת
ההכשרה" שלך עצמך לצורך עשיית דבר שכזה. זכרי,
אנשים
חסרי הכשרה לא תופשׂים שהם חסרי הכשרה !
הם אינם מסוגלים לראות מידת הכשרה אצל אחרים, ואף אינם מסוגלים לראות את עצמם
כפי שאחרים רואים אותם. משום כך אינם יכולים לעשות את התיקונים הנחוצים כדי
להצליח. א/נשים שכאלה חושבות/ים לעיתים קרובות שהן/ם 'עוברות/ים' כשהן/ם לא,
ואז מאשימות/ים את אלו שסביבן/ם בהתנהגות נבזית, במקום לעבוד על הבעיות 'לעבור'
המאד אמיתיות ושלהן עצמן.
מעבר מיגדרי מוצלח יכול פשוט להיות מעבר ליכולותיהן/ם של
א/נשים שלא יכולות/ים ללמוד במהירות כישורים חדשים על-ידי התבוננות זהירה
באחרות/ים העושות/ים דברים, ואז לכייל את התגובות של אחרות/ים כאשר הן/ם
מנסות/ים לעשות את אותם דברים. מעבר מיגדרי מוצלח מחייב המון 'חוכמת רחוב' ושכל
ישר, יכול ללמוד במהירות כישורים שימושיים חדשים, המון הנעה (מוטיבציה) והמון
עבודה קשה.
יועץ טוב יכול לעזור לכם לבחון באובייקטיביות את האפשרויות
שלכן לעשות מעבר מיגדרי, ולסייע לכן להגיע למסקנה באם יש בכן את מה שנדרש כדי
"לעשות את זה". קבוצות תמיכה וקבוצות אחרות של חברים TG/TS
יכולות גם הן לעזור לכם המון בהיותן 'אמת מידה' לבחון את עצמכן כנגדה. זה מאד
קשה, כמעט בלתי אפשרי, לעשות זאת לבדכן, ונכונות לחפש עזרה מקצועית ועצה
מאחרות/ים תהייה חשובה להשגת הצלחה. לראות מה שאחרות/ים עושות/ים ואיך זה עובד
עבורן/ם יכול לספק תובנות יקרות ערך אודות כמה מוצלחות/ים תהיו אתן/ם במה
שתעשו. ואולם, עליכן/ם לזכור כי חברות/ים TG/TS
יהיו לעיתים קרובות יותר מדי נחמדות/ים, ולא יאמרו לכן/ם שאתן/ם צריכות/ים
לעשות כמה שיפורים רציניים בהופעה שלכן/ם. ואז גם, לפעמים, כשאתן/ם מצליחות/ים
חברות/ים TG/TS
עשויות/ים להתמלא קנאה ןלנסות לפגוע בבטחון העצמי שלכן/ם. משום
כך, אתן/ם חיבות/ים להאזין לרחשי לבכן/ם כשאתן/ם מקבלות/ים החלטות רציניות, ולא
לסמוך, בדרך זו או אחרת, אך ורק על דעותיהן/ם של האחרות/ים.
תכנון פיננסי זהיר, תכנון תעסוקה, תיקצוב, והתכוננות למקרים
בלתי צפויים גם הם חיוניים להצלחה. זיכרו, אתן מסתכנות בלהיות "תקועות במעבר
מיגדרי" אם כספכן יאזל, ואתן תיעשו 'בלתי-עוברות' באופן שאינו מאפשר להעסיקכן,
"אי-שם בין-לבין". לעולם אל תיכנסו למצב שכזה! חלק מהנערות
TS הצעירות והיפות עשויות למצוא מפלט
בעיסוק בזנות, אבל תעסוקה זאת כרוכה במכלול חדש של סכנות וסיכונים, כפי שראינו
בחלק הראשון. ההימור הטוב ביותר הוא לרכוש הכשרה מקצועית כלשהי כך שתוכלו מהר
למצוא תעסוקה, ואז לעבוד מאד קשה לחסוך כסף למעבר המיגדרי שלכן.
היכולת לחשל את עצמכן ולהיות מסוגלות לחיות עם תגובות שליליות
בלתי פוסקות מצד בני משפחה וחברים חשובה אף היא. אחרת הלחץ הרגשי עלול להפוך
להרסני כשיתווסף לכל שאר הלחצים של המעבר המיגדרי. הורים ובני משפחה עלולים
לנסות לעצור בעדך מלעבור את הניתוחים, אפילו אם את עושה מעבר מיגדרי בגיל
מבוגר. בכמה מדינות הם עלולים אפילו לנסות לאשפז אותך. יכולתך לרכוש המון חברים
חדשים עשויה לעזור ולפצות על אובדנם של משפחה וחברים. הרבה נשים
TS רוכשות המון חברות/ים חדשות/ים
במהלך המעבר המיגדרי, ואז נושאות עימן את כישוריהן המשופרים ל"רכישת חברות/ים"
לחייהן שלאחר הניתוח.
עכשיו
האזהרה האמיתית: מה אם את "מצליחה" בהשלמת מעבר מיגדרי
TS, אבל עשית זאת מהסיבות הלא
נכונות? כן – קלטת את הרעיון! זהו המקום האחד שאליו את בהחלט לא רוצה להגיע!
בהרבה מקרים, מעבר מיגדרי TS
הוא הצלחה של ממש בטווח הארוך. אבל בחלק מהמקרים, מעבר מיגדרי
TS נכשל לחלוטין בתור מענה לציפיות
שהיו מאד לא מציאותיות. האדם עשוי לקלוט מאוחר מדי שלעבור
SRS הייתה שגיאה
עצומה.
זה כנראה המקרה במיוחד כשמדובר ב'מתלבשים' ופטישיסטים בעוצמה גבוהה ובגיל מתקדם
(לרבות אלו המזהים את עצמם בתור "אוטוגינופיליים") שהדחף שלהם לעשות מעבר
מיגדרי מבוסס אך ורק על תחושות מיניות זכריות.
ככל שחולף הזמן, מאבדים אנשים אלה בהדרגה את תגובות יצר-המין
הגברי שלהם לגופם הנשי החדש, לאחר שהוסרו אשכיהם במהלך ה-SRS.
(תוצאה זאת שונה בתכלית מחוויית התעצמות יצר המין הנשי ושיפור ביכולת לתנות
אהבים המתחוללים בהרבה מקרים אחרים של מנותחות TS).
אובדן התיגמולים של יצר המין, המשולב בהצטברות קשיים מעשיים של החיים לאחר
הניתוח, יכולים להוביל לקשיי הסתגלות ארוכי-טווח אצל אלו "שעשו את הטעות".
זהירות מירבית
מומלצת אם
אינכם/ן בטוחים/ות במניעים שלכם/ן ל-SRS.
|
כדוגמה לאשה מנותחת שהתחרטה לאחר
מכן על שעברה SRS,
ראו את המידע על רנה ריצ'רדס (Renee
Richards), דני ברי (Dani
Berry), וסנדרה (יאן) מק'דוגל (Sandra
(Ian) MacDougall)
בדף של לין
אזהרת
SRS
:עברית
|
-
פה ושם היו גם מקרים של גברים הומוסקסואליים שהיו מלכות דראג,
שהתאהבו בגברים סטרייטיים וחלקם שכנעו את עצמם לפתע 'להיכנע למוסכמות' ולעבור
SRS כדי לרצות ו/או לשמור את
אהוביהם. מקרים אלה מסתיימים לעיתים קרובות רע מאד, משום שככל שהזמן חולף, הגבר
ההומוסקסואלי 'משתגע מכעס' יותר ויותר על אבדן זכריותו. מקרים שכאלה הם הבסיס
להרבה "אמונות רחוב" בקהילה ההומוסקסואלית לכך ש"שינוי מין זה ממש רעיון
מטורף", ואלו עשויות להיות הרקע לכתבות ולנאומים טרנספוביים משולחי רסן מצד
מעצבי-דיעה הומוסקסואליים ( כדוגמת
ג'ים פוראט - Jim
Fouratt )
בשנים האחרונות.
לכן, אתן/ם צריכות/ים להיות מאד מאד ישרות/ים עם עצמכן/ם בשאלה
"למה" אתן/ם צריכות/ים לעשות מעבר מיגדרי, והאם מעבר מיגדרי
TS יענה לציפיותיכן/ם בטווח הארוך. אף
אחד מלבדכן/ם לא יכול לדעת את תחושותיכן/ם הפנימיות בשאלה "למה אתן/ם צריכות/ים
לעשות את זה", ואף אחד מלבדכן/ם לא יכול לנבא עד כמה אתן/ם עשויות/ים להיות
מוכשרות/ים לעשות את זה. זה
מאד
חשוב להיות מציאותי עד כאב עם עצמכן/ם באשר למניעים, ליכולות ולציפיות שלכן/ם,
לפני ביצוע מעבר מיגדרי טרנססקסואלי ו-SRS.
אם אתן/ם חשות/ים שעלול להיות שאתן/ם עושות/ים זאת לצורך התענוג של גירוי מיני
עצמי, היו זהירות/ים וחישבו על כל האזהרות. ואולם, אם אתן חשות צורך עמוק להיות
אשה הן בגופכן והן באופן חברתי, ואם אתן חשות צורך עמוק לבטא את מיניותכן הנשית
בתינוי אהבים, אז אולי זה נכון עבורכן.
האזינו לליבכן/ם ולגופכן/ם, ואל תתנו ללחצים חברתיים כביכול
לאנוס אתכן/ם לעשות משהו שתתחרטו עליו. אם אתן/ם באמת נהנות/ים מהמיניות הזכרית
שלכן/ם לפני הניתוח (במיוחד הדחפים הזכריים "לעלות, לדחוף ולחדור", וההתמקדות
באברי המין החיצוניים שלכן/ם בתור המקור העיקרי לעוררות מינית ולתענוג), אז
הסבירות נמוכה שאתן/ם תפתחו מיניות נשית ותתענגו עליה לאחר מעבר מיגדרי
TS. במקום זאת, אתן/ם עלולות/ים פשוט
להתחרט על אובדן מיניותכן/ם הזכרית ולהיעשות "קרות" מבחינה מינית. אם אתן/ם
חושבות/ים שזוהי אפשרות קיימת, אתן/ם חייבות/ים לשקול ברצינות לעשות מעבר
מיגדרי TG.
לפעמים המצב הפוך. ישנן נשים TS
בעוצמה חזקה (שיש להן דחפים נשיים ועוררות מינית נשית, וכלל אין להן דחפים
גבריים "לעלות" ודחפים מיניים גבריים) שעבורן SRS
הוא קרוב לודאי הנתיב הנכון, אבל הן נמנעות מ-SRS
מתוך פחד עמוק שהן עלולות לאבד את ה"חירמונים" הנשיים החמימים שלהן ואת יכולתן
לחוות אורגזמה אחרי SRS. אחרות
עשויות לבחור לעבור הסרת-אשכים במקום SRS.
חלק מהנשים TS שהן מאד נשיות
בכל עניין אחר יכולות למשוך בני זוג לאהבה המקבלים אותן בתור נשים בלי
SRS, בכך שהן מצניעות בהסתר את
הגניטליה שלהן בזמן קיום יחסים. את את פוחדת עד אימה מ-SRS
ואינך בטוחה שתהיי מאושרת לאחר מכן, הכי טוב לשקול את האפשרות לעשות מעבר
מיגדרי TG. מצד שני, אם תלמדי
עוד על התענוגות המיניים והאורגזמיים הנפלאים, שחוות הרבה נשים
TS בעוצמה חזקה אחרי
SRS, אולי תפנימי בהדרגה ש-SRS
עתיד לפתוח גם בפנייך חיים טובים יותר.
[הערה: לעוד מידע מפורט אודות
עוררות
מינית, תינוי אהבים ואורגזמה אצל נשים
TS
מנותחות, ראו את הקטע הדן בכך בדף ה- SRS
של לין .]
לרוע המזל, הבחירה במעבר מיגדרי TG
מובילה לעיתים קרובות לקושי 'לעבור' לאורך זמן, ולבעיות בריאות. נשים
TG/TS
ובחוריות, שאינן עוברות SRS,
חייבות להמשיך וליטול מינונים מאד גבוהים "ברמות שלפני ניתוח" של אסטרוגנים
ואנטי-אנדרוגנים, שנה אחר שנה, אם ברצונן לשמר את מאפייני המין המשניים הנשיים
שלהן. עקב כך, הן מסתכנות כנראה בנזק לכבד ובבעיות בריאות רציניות, אלא אם
תעשינה פשרות מכאיבות בין נישוי ובין סיכוני הבריאות הללו. אם הן חייבות מסיבות
בריאות לרדת חזרה במינון ההורמונים "לרמות שלאחר ניתוח", שהן בטוחות יותר,
הטסטוסטרון המיוצר באשכיהן גורם, באופן בלתי נמנע, להפיכה מתמדת של תווי גופן
ליותר גסים. טסטוסטרון גם מאיץ את תהליך ההזדקנות באלו העושות מעבר מיגדרי
TG, וגוזל מהן את יפי הנעורים
שלהן הרבה יותר מוקדם בחיים מאשר במקרה של נשים מנותחות
TS (השפעה זאת הייתה ידועה שנים רבות
בקהילת הגברים ההומוסקסואלים שהיו "מלכות דראג"). העושות מעבר מיגדרי
TG ובחוריות, שהיו פעם מאד רכות ויפות
בשנות העשרה והעשרים לחייהן, עלולות לחוות קשיים גדולים למצוא בני זוג ומאהבים
ככל שהן מתבגרות אל-תוך שנות ה-40 שלהן ומעבר לכך. גיל מבוגר יכול להפוך לתקופה
בודדה להפחיד לנשים שכאלה, וגורם זה צריך להישקל בכובד ראש לפני שנכנסים למעבר
מיגדרי TG.
במקרים רבים, העושות מעבר מיגדרי TG
בוחרות לבסוף לעבור הסרת אשכים (orchiectomy
- סירוס). סירוס הינו ניתוח פשוט בהרבה, פחות יקר ופחות כואב מאשר
SRS. הוא משחרר את העושה מעבר מיגדרי
TG מבעיות הבריאות הנגרמות עקב
הטסטוסטרון, ומונע את הצורך ליטול רמות גבוהות של הורמונים בין-מיניים. העושות
מעבר מיגדרי TG שיש להן יצר מין
חזק יכולות להמשיך וליהנות, לאחר הסירוס, מזיקפה של הפין ומאורגזמות, וכך
להמשיך וליהנות מהצדדים הזכריים של מיניותן. בכל מקרה, לאלו העושות מעבר מיגדרי
TG הסרת אשכים הינה אפשרות
חשובה שראוי לשקול.
בסופו של דבר, המבחן האמיתי להצלחה הינו באם את יכולה לעשות
הסתגלות מלאה למצבך המיגדרי המתוקן, להתמזג היטב בחברה, ואז למצוא בני/ות זוג
אוהבים/ות שעימם/ן תוכלו להיות מאושרים יחדיו בחייכם האיניטימיים לאורך זמן.
מעל לכל, אל תניחו להשקפות החברתיות הקשיחות, הקיימות כיום בנושא המיגדרי,
להשפיע על החלטתכן/ם באם לעשות מעבר מיגדרי TG
או TS. אחרי מעבר מיגדרי חברתי
TG אתן צריכות להרגיש נוח להיות
"אתן" האמיתיות, אי שם "בין-לבין" שני המודלים החברתיים הדו-קוטביים של מיגדר.
יהיה לכן הרבה יותר קל להסתגל להיות "בין-לבין" מאשר להסתגל ל"מעבר מיגדרי
TS שהלך רחוק מדי" ! זיכרו, גם
נשים שהן "בין-לבין" יכולות למצוא בני/ות זוג לאהבה.
אפילו אם אתן בטוחות באשר למניעיכן והצורך שלכן לעשות מעבר
מיגדרי TS שלם, יש לשקול דברים
מעשיים חשובים אחרים לפני שמחליטים לעשות מעבר מיגדרי. לחלק מהנשים
TS יש מאפיינים גופניים כל-כך גבריים
שבאופן בלתי-נמנע הן לא תצלחנה לעבור, ולא משנה אילו תיקונים ניתוחיים ייעשו.
זה עלול להוביל ל"בולטות" כל-כך גדולה בחברה, לנעיצות מבטים ולהשפלות מתמשכות,
שזה יהיה בלתי אפשרי לאותה אחת להתמזג בחברה בתור אשה. ההשפלות המתמשכות יכולות
להרוס את תחושותיה הפנימיות של האשה על-כך שתיקנה את המיגדר שלה, ויכולות לדחוק
אותה לאחר המעבר המיגדרי לחיים בשולי החברה. יש מקרים מאד טראגיים שעבורם לא
קיימות חלופות טובות.
גורם מפתח אחר להצלחה הינו באם את יכולה לסמוך על עצמך במידה
מספקת. גורמי סיוע וטיפול יכולים לתת אך ורק פירורים ופיסות של "טכנולוגיה
מיגדרית" לצורך המעבר המיגדרי. זה תפקידה של העושה מעבר מיגדרי "לחבר את כל
הפיסות יחדיו ולעשות שזה יעבוד". אם אין לך סוג זה של "חוכמת הרחוב" וכושר
ההסתגלות, את עלולה להיות בסכנה, במידה מסויימת, שתצטרכי לפעול הרבה מעבר
ליכולותייך אם תנסי לעשות מעבר מיגדרי. את צריכה לעבוד על זה למען עצמך מדי יום
ביומו. אחרים לא יכולים לעזור לך עם כל הפרטים. יועצי המיגדר והמנתחים שלך הם
כמו צוות הספינה אשר מובילה אותך לאותו חוף מרוחק. ברגע שהגעת לשם, את ממשיכה
כמעט לגמרי בכוחות עצמך. מוטב לך שתהיי בטוחה שאת ממש רוצה ללכת לשם, ושלא יהיו
לך חרטות על מה שהותרת מאחור, ואת צריכה להיות בעלת כושר הסתגלות גבוה מאד
ויכולת לסמוך על עצמך במידה רבה מאד, על מנת להצליח שם.
-
-
מציאת מידע עדכני, הערכת סיכונים, קבלת החלטות, ונקיטת
פעולות במהלך המעבר המיגדרי:
כפי שתוכלו לדמיין, אלו שעומדות בפני מעבר מיגדרי, בין אם
TG או
TS, חייבות לנתב את דרכן במבוך של סיכונים וקשיים,
וחייבות לעשות זאת כמעט לגמרי בכוחות עצמן. הן יכולות לקבל עזרה מיועצים
ומקבוצות תמיכה, מחברות/ים TG/TS
וממכרות/ים, וממידע וקשרים באמצעות האינטרנט. ואולם, מצבה של כל אחת הוא כל כך
שונה ומיוחד, וכולל גורמים כל כך ייחודיים, כך שאין "דרך אחת הכי טובה לעשות את
זה". במקום זאת, קיימות הרבה אפשרויות והרבה דרכים. כל אחת חייבת לבצע ליקוט של
המון מידע ונתוני רקע ואז, להיעזר בהמון דמיון ויצירתיות בבניית נתיב ההתקדמות
הטוב ביותר עבורה.
לאחר שמישהי החליטה לעשות מעבר מיגדרי, והיא יכולה לראות נתיב
פעולה שעשוי להצליח, היא חייבת להיות החלטית ולנקוט באותן פעולות נחוצות, ולא
להניח לפחד לעצור בעדה בכל צעד וצעד. אחרת, היא תתקדם מעט מאד במהלך הזמן,
ועלולה להיתקע במעבר המיגדרי שלה. מצד שני, היא חייבת להיות גמישה ולהיות
מסוגלת לטפל בדברים בלתי צפויים מראש, ובבעיות שיצוצו במהלך הדרך. לפעמים
העניינים לא יילכו כלל כפי שתוכננו, והיא תצטרך למצוא דרך לעקוף את הקשיים
הללו. תוכניות שהן "לחוצות מדי" ובלתי גמישות, ותכנון זמן שנחתך קצר מדי,
עלולים לפעמים להוביל לאן שלא רצינו. תמיד השאירו בתוכניות שלכן מרחב לדברים
הבלתי צפויים מראש.
מציאת מידע עדכני, הערכת המון סיכונים, קבלת החלטות בזמן
הנכון, ואז לנקוט בפעולות החלטיות אל מול הפחדים – אלו הם דברים שהעושה מעבר
מיגדרי חייבת להתרגל לעשותם, ולעשותם היטב אם בכוונתה להצליח. אין פלא שא/נשים
הנתונות/ים במעבר מיגדרי נראות/ים "אובססיביות/ים" למתבוננים מבחוץ. במידה
מסויימת, הן/ם חייבות/ים להיות קצת אובססיביות/ים על מנת להצליח לנתב את דרכן/ם
בסבך האתגרים הניצבים בפניהן/ם.
למעשה, אחד הקשיים העיקריים אשר עומד בפני העושות מעבר מיגדרי
הוא איך להישאר רגועות ולעשות דברים בחן ובהדרת כבוד במהלך תקופה שבה הן
מפוחדות עד מוות, חוות המון כאב ומבוכה, וניצבות בפני המון דאגות באשר לתוצאה
הסופית של כל זה.
למרבה המזל, יש כיום הרבה הרבה סיפורים ודמויות מודל לחיקוי,
שבהם יכולות העושות מעבר מיגדרי להשתמש כדי לראות איך לעשות מעבר מיגדרי.
קיימות גם הרבה אתרי תמיכה מצויינים ברשת האינטרנט לרכישת ידע על טיפולים
ושירותים עכשוויים, ולסיוע בתכנון הפרטים לצורך מעבר מיגדרי מסויים – כאשר
מפת
הדרכים TS
של אנדריאה ג'יימס
מהווה את המדריך המוביל למעבר מיגדרי
MtF .
כל המידע המתרחב הזה הופך את הדרכים ליותר ויותר חלקות עבור אלו העושות מעבר
מיגדרי. הנה לפניכן כמה אתרים מצויינים שהעושות מעבר מיגדרי צריכות ללמוד
בשקידה ובשלמות, כשהן מתחילות את מסען המיגדרי:
ספר ההדרכה החיוני למעבר מיגדרי
MtF :
-
אתר נפלא של קלפרניה אדאמס (Calpernia
Addams) להחלפת מידע
ופורומים:
מקורות מידע ואספקה וגם לוחות
דיון עבור צעירות/ים העושות/ים מעבר מיגדרי:
-
אתר אינטרנט של לוחות
מסרים ופורומים עבור העושות/ים מעבר מיגדרי
TG/TS:
-
-
-
כיצד יכולים משפחה, חברים, מורים ועמיתים לעבודה לעזור לאשה
הטרנססקסואלית במעבר המיגדרי?
ברגע שהתחיל, המעבר המיגדרי הוא עניין של חיים ומוות עבור האשה
הטרנססקסואלית. זה לא נעשה לצורך ריגושים מיניים, ואף לא כדי להרגיז אנשים
אחרים. ואולם, השינויים הגופניים הדרמטיים של מעבר מיגדרי יכולים להפחיד
ולהכניס להלם את אלו שמכירים את האדם. קיימות גם הרבה בעיות מעשיות של אי
בהירות מיגדרית בשלבי המעבר, כמו באיזה שם, שם גוף ושם תואר להשתמש, באילו חדרי
נוחיות להשתמש, ואיך להסביר את כל זה לבני המשפחה ולחברים. זה עלול להיראות כמו
מסדרון אינסופי של אתגרים, סכנות, מתח והלם, שמוכרחים לרוץ דרכו.
הבעייה העיקרית שלנו היא שלעיתים קרובות החברים והיקרים לנו
עוברים תקופה קשה "להניח לאדם הקודם ללכת", כאילו הוא נפטר, ו"לעשות הכרה" עם
האדם החדש. אם באדם החדש ניכרים שרידים בולטים של האדם הישן, היקרים לנו ייצמדו
לזהות הישנה ויטעו במיגדר לגבי האדם החדש. אם השרידים חלשים והאדם הישן כאילו
נעלם, האדם החדש עלול באופן בלתי-מודע להיות שנוא, על זה ש"חיסל" את האדם הישן.
הרבה נשים TS מאבדות את כל
הקשרים עם היקרים להן, משפחה, קרובים וחברים מלפני המעבר המיגדרי, וצריכות
להתחיל הכל שוב לאחר המעבר המיגדרי – למצוא חברים כלשהם, ידידים ואהבה (זו
בהחלט הייתה ההתנסות של לין במהלך המעבר המיגדרי שלה). ככל שקירבתם של אנשים
אלייך בזהותך הקודמת הייתה גדולה יותר, חזק יותר חקוקה בתודעתם זהותך הקודמת,
וגדולה יותר הסבירות שהם ידחו אותך לחלוטין בתור "האדם החדש", בעת המעבר
המיגדרי ולאחריו.
כמוכן, התמורות ההדרגתיות בהופעה הגופנית, הנובעות מטיפול
בהורמוני מין ומניתוחים, יכולות להיות כה עמוקות עד כדי גרימת מאבק פנימי עמוק
אצל אנשים אחרים. לדוגמה, חלק מהגברים עשויים בהתחלה לראות את האדם בתור "איש
בשמלה" ולעשות צחוק "ממנו", אבל אז, שנה מאוחר יותר, הם נעשים מוטרדים מבפנים
כאשר באופן בלתי מודע הם מתחילים להגיב לטרנסית היותר ויותר נשית בתור אשה
מושכת מינית. אנשים אחרים עשויים פשוט "לא לראות" את השינויים המאוחרים יותר
ולהמשיך באופן עיוור לחשוב על האדם בתור "איש בשמלה", ובכך להביא על עצמם נעיצת
מבטים וביקורת נוקבת כאשר הם עושים שגיאות גסות בשימוש בשמות גוף (לדוגמה,
שימוש בלתי פוסק בביטויים "אותו" ו"אליו" במקום "אותה" ו"אליה", כאשר כל האחרים
רואים כעת "אותה").
לפיכך, האשה העושה מעבר מיגדרי חייבת להתמודד מדי יום לא רק עם
שינויים עצומים המתחוללים בתוך הגוף שלה עצמה ובתוך המערך הרגשי שלה, אלא גם עם
המיגוון הרחב של השינויים המתחוללים במחשבותיהם של כל אלו שסביב לה. מעט הבנה
ועזרה מנומסת בעניינים מעשיים, מצד חברים ועמיתים לעבודה, יכולים לסייע המון
בהקלת חלק מהתעוקות האלה של המעבר המיגדרי.
התקשורת לא עוזרת בכל זה, משום שבמשך עשורים של שנים היה זה
הרגל של אמצעי התקשורת להתייחס לאשה TS
מנותחת בתור "איש שעשה שינוי מין", ואפילו להשתמש בשמות גוף גבריים כאשר
מתייחסים אליה. הנוהג הנורא הזה נוצר לפני עשרות שנים על-ידי שירות הידיעות של
'התאחדות העיתונים' AP -
-Associated Press, וסיפורים אודות נשים
TS מגיעים בגרך-כלל באמצעות מברק של
AP בצורה הבאה ( ראו
את הדוגמה הזאת* ).
נוהג זה גרם נזק בלתי ייאמן בחייהן של נשים TS
בכך שעיוות בגסות את תדמיתן בעיני החברה, ובכך שהפך את המעבר המיגדרי לתקופה
יותר קשה עבורן.
[הערה: כנגד נוהג זה של
AP
נערכה מתקפה מוצלחת על-ידי קבוצות הפעילים
GLAAD
ו- GenderPAC .
ספר הנחיות-הכתיבה החדש של
AP מנחה את כל העיתונאים
לשאול את האשה הטרנססקסואלית עצמה באיזה שם ומיגדר היא רוצה שישתמשו בכל כתבת
חדשות אודותיה.]
עקב התמשכות הסיבוכים הרפואיים, המשפטיים, המינהלתיים,
התעסוקתיים, הדתיים והבין-אישיים, כל אשה טרנססקסואלית תיתקל גם במאות אם לא
אלפי בני-אדם במהלך חייה במצבים שבהם היא "מוצאת מהארון" בגין תולדות העבר, ולא
משנה עד כמה היא 'עוברת' היטב. בעת הנוכחית, לאשה TS
עשויים להתייחס בכל תגובה שהיא, החל מהתנשאות עד בוז ועד תגובות הלם בהרבה
מהיתקלויות אלו.
ההשפעה המצטברת של כל הנפילות וההיתקלויות המכאיבות האלה יכולה
לפעמים לשבור את רוח האדם, אפילו הקשוחה ביותר. עבור האשה הטרנססקסואלית באמצע
המעבר המיגדרי, זה נראה כאילו היא עוברת בלא הפסקה מעין "התנפלות של אספסוף",
בלתי הגיונית ובלתי מרוסנת, מאנשים שמסביבה. אפילו אלו המתמודדות היטב עם פחד
ובעלות גישה מאד חיובית עלולות להישחק על-ידי לחצים בלתי פוסקים אלה. אבל,
קיימת סכנת התרגזות והתנגדות ללחצים אלה בכח, וזו עלולה להזיק במידה קיצונית
כשמנסים לאמץ תדמית נשית חמימה ומאושרת.
ייעוץ והדרכה יכולים לעזור לנשים אלה להתמודד עם חלק מהמכות
הללו. ואולם, הבנה טובה יותר, במיוחד בקרב קהילות הרופאים, המשפטנים, אנשי-הדת
ואנשי משאבי-האנוש, עתידה לסייע במידה רבה בהפחתת המתח ותחושת הצמדת הסטיגמה
שחוות הרבה נשים TS.
בני משפחה, חברים ואחרים הבאים במגע עם העושה מעבר מיגדרי
יכולים להיות מודעים טוב יותר למה שהיא עוברת באמצעות קריאת ספר כדוגמת
האני
האמיתי: הבנת טרנססקסואליות –למשפחות, חברים, עמיתים לעבודה ואנשי מקצוע
מסייעים
מאת מילדרד בראון (Mildred Brown)
וקלוא אן ראונסלי (Chloe Ann Rounsley).
-
-
-
-
-
למרבה המזל, למרבית הנשים TS
MtF ישנו "אור בקצה המנהרה של המעבר
המיגדרי". בדרך כלל הקשיים החברתיים דועכים כשהן משלימות את התמורות המיגדריות
שלהן ומתמזגות בהדרגה בתוך החברה בתור נשים. כדי להוציא את המירב מההזדמנויות
החברתיות ולהימנע מקשיים חברתיים בלתי נחוצים, חפצות הרבה נשים מנותחות
"להיעלם" או לחיות "עמוק בארון" לאחר המעבר המיגדרי. הן עושות זאת על-ידי שמירת
צנעת-הפרט שלהן עד מאד. חברים ועמיתים לעבודה היודעים על עברה של האשה
הטרנססקסואלית צריכים להקפיד מאד ולכבד את שאיפתה לשמור על צנעת הפרט שלה. הם
צריכים גם לפעול מייד לשים מחסום לכל 'רוכלות שמועות' בידי אחרים שאינם מקפידים
בכבודו של אדם.
לאחר שלמדתם קצת על טרנססקסואליות, אולי תוכלו לעזור גם לאחרים
להבין זאת טוב יותר. עם הבנה גדולה יותר, אנשים המעורבים בעניין יכולים לסייע
לחברה, תלמידה או עמיתה לעבודה, שהיא אשה TS,
לצמצם את הבעיות המעשיות ולהפחית את הקשיים שבפניהם היא ניצבת במהלך המעבר
המיגדרי. משסיימה את המעבר המיגדרי, בדרך כלל האשה החדשה מתמזגת בשקט בחזרה אל
תוך החברה, כמעט תמיד - לחיות חיים רגילים למדי, אבל תמיד – חיים הרבה יותר
מאושרים.
ספר נפלא, מאת כריס בוג'ליאן (Chris
Bohjalian),
רדיו-טרנסג'נדר
, מסייע להעביר המון תובנות עמוקות על חוויית המעבר
המיגדרי הטרנססקסואלי MtF, ולא
רק מזווית מבטה של האשה הטרנססקסואלית עצמה, אלא גם של כל הסובבים אותה. ספרו
של בוג'ליאן עושה את קסמיו בהעברת הרב-שיח מגיבור לגיבור בכל שלב בתהליך המעבר
המיגדרי, בהראותו איך כל מי שמעורב במצב, מעשית או רגשית, עובר הרבה שינויים
בהלך מחשבותיו, עמדותיו ותגובותיו. ספר מצויין זה יכול לשמש ליצירת מערך מושגים
משותף, לצורך החלפת דעות עם אנשים המוכנים ללמוד לעומק אודות טרנססקסואליות,
מעבר-מיגדרי, וטרנססקסואליות/ים כבני/ות זוג לאהבה. לין ממליצה מאד על הספר הזה
למשפחותיהן ולחבריהן של נשים במעבר מיגדרי.
-
-
-
-
-
-
-
ספר אמיץ, סיפור כובש
סוקר: קורא מפילדלפיה, פנסילבניה
אחרי ההצלחה
האדירה של 'המיילדות', המשיך בוג'ליאן את תנופת הצלחתו כדי לספר
סיפור עכשווי ולהתעלות על עצמו. לזכר רגיל ממוקד-פין שכמותי ...
[ה]ניתוח לא היה נושא קל, אך בוג'ליאן הרוויח את הזכות להביאני
במבוכה. הדבר החכם ביותר בספר הזה הוא הדרך שבה, לקראת סוף קריאתם
המהיר למדי של 300 העמודים, המון דברים שנראו לי פעם רחוקים ממני
מאד, נראו לי לפתע ממש לא כל כך מוזרים ... הא/נשים הנחמדים האלה,
תהיה 'הצנרת' שלהם אשר תהיה, ראויים למעט אושר, ובוג'ליאן הוא חכם
ונדיב דיו להעניק זאת להם.
זהו
סיפור אהבה שגם מרגש וגם מעורר למחשבה.
מעודן, מכאיב, מרגש ונחוץ
סוקר: קורא מדרום
קרולינה
אני קוראת את ספרו הנפלא של בוג'ליאן בעודי מחלימה מניתוח שינוי
המין שלי עצמי, כך שאני אולי משוחדת. מאחר שבעצמי סבלתי הרבה
השפלות בחיי, ובכל זאת אני חיה כיום חיים שהם גם נורמליים במידה
נסבלת וגם נפלאים במידה מדהימה, אני הזדהיתי עם דנה ומאבקה להשגת
עצמיותה וכבודה. אני סבורה שמר בוג'ליאן הינו רב כישרון בקליטת
מיגוון התחושות והתגובות הן לגבי הטרנססקסואליות והן לגבי השפעותיה
ההדדיות על אלו אשר יוצאים עם, נישאים ל- או שהינם ההורים,
בני-המשפחה והחברים של אלו המבקשים פתרון את מצוקת הטרנססקסואליות
שלהם/ן ולהשיב לעצמם/ן את זכותם/ן המולדת בתור נשים או גברים, על
פי המקרה הישים. - - - מר בוג'ליאן קולט באופן מושלם את הבורות
והפחד שמולם אנו ניצבות לעיתים קרובות בעודנו מנסות לעשות לא יותר
מאשר לבקש טיפול למשהו פשוט וטהור, לא יותר מאשר בעייה רפואית
מוכרת. ושלא כמו מחלת הסרטן, הטרנססקסואליות הייתה מסביבנו מאז
ומעולם, ובכל זאת הטיפולים הזמינים הודות להתקדמות הרפואה השתנו
ועודם משתנים על-מנת לאפשר לנו איכויות חיים יותר ויותר טובות. אני
חושבת שתובנה זאת מועברת גם בעבודתו זאת. תודה לך מר בוג'ליאן על
הצגתם האנושית של המאמצים שלי עצמי וכל אחד אחר כמותי בעולם.
|
-
-
-
-
איך ניתן יהיה בעתיד, עם הבנה טובה יותר, לטפל
בטרנססקסואליות?
טרנססקסואליות הינה הרבה יותר נפוצה משחשבו בעבר. במקום להיות
תופעה רפואית נדירה בעליל, מקרים של טרנססקסואליות בעוצמה גבוהה מתרחשים קרוב
לוודאי באחד מתוך כ-300 עד 500 ילדים. זהו מצב שיקרה באקראי בכל משפחה מורחבת
גדולה (הוא מתרחש בתדירות כפולה לפחות מאשר טרשת נפוצה או חיך שסוע). המצב הזה
הינו קרוב לוודאי הגורם שמאחורי הרבה התאבדויות של בני העשרה בקרב ילדים שלא
יכלו למצוא כל דרך אחרת להיחלץ ממצוקתם. הורים וקרובים אוהבים ודואגים חייבים
להיות מודעים לטיבו של המצב הזה, על מנת שיוכלו לטפל באופן אנושי בכל ילד
במשפחתם הסובל מכך.
יבוא היום, שבו ילד/ה בגיל העשרה הקולט/ת שיש לו/ה תחושות
טרנססקסואליות, ותספר להוריה "אמא, אני מוכרחה להיות ילדה", והתגובה הנפוצה
תהיה תגובה של אהבה, דאגה וחמלה. במקום לראות לפניהם "בן עם בעייה נפשית", יראו
ההורים בעצם "ילדה עם בעייה גופנית", יראו עד כמה היא זקוקה לעזרה באופן נואש,
ובאופן אוהב יתמכו בה בטיפוליה הרפואיים ובמעבר המיגדרי שלה.
ספר נפלא עבור ילדות/ים בנות-עשרה MtF
TS והוריהן,
אמא, אני מוכרח להיות ילדה,
מספר עוד סיפור של מעבר מיגדרי שעשתה לאחרונה בת-עשרה (ראו למטה את תמונתה של
דניאל – Danielle). סיפור כובש
זה והתיאורים הממשיים שבו מספק מבוא מחמם-לב לטרנססקסואליות
MtF ולתהליך של מעבר מיגדרי מודרני.
הספר הקטן הזה אזל לאחרונה, אבל תוכלו
להוריד
כאן את הטקסט (ללא תמונות) בפורמט
PDF
ותוכלו לקרוא
אותו מקוון באתר של 'דודה ג'ני' -
Aunt Jenny
.
אתם יכולים גם לקרוא ספר זה באתר של לין קונווי (באנגלית, ספרדית וצרפתית), ואף
לראות את האיורים הנפלאים מהמקור, בקישורים הבאים:
-
-
Mom,
I Need to Be a Girl (EN)
Mamá, necesito ser una chíca (ES)
Maman, J'ai Besoin D'Etre Une Fille (FR)
-
יבוא יום, ובתי-ספר ומוסדות חברתיים אחרים, לאחר שייעשו יותר
מודעים ובעלי תובנה בענייני מיגדר, יהיו אף הם יותר תומכים בנערות כמו שאונה (Shauna)
ודניאל (Danielle) במהלך המעבר
המיגדרי שלהן, וימנעו מאפלייה ומהטרדה מצד אחרים לפגוע בסיכוייהן להצליח.
ואז, ברגע שמושלם מעבר מיגדרי שכזה של נערה, לא רק הוריה, אלא
גם קרוביה וחבריה, יקבלו אותה בחום אל תוך חייהם ויתייחסו אליה ויאהבו אותה ממש
כפי שהיו נוהגים בכל נערה אחרת. יינתן לה אז הסיכוי לחוות את כל הדברים כמו
בנות-עשרה אחרות, והיא תגדל להיות אשה צעירה בלא שתצטרך לחוות את כל הקשיים שלא
ייאמנו, שכה שכיחים כיום בחיי נערות טרנססקסואליות.
בנוסף לכך, החוק והחברה יתייחסו אליה ממש כמו לכל נערה או אשה
אחרת, ויעניקו לה את מלוא הזכויות האזרחיות והמשפטיות, לרבות הזכות להינשא
מאוחר יותר ולאמץ ילדים אם ברצונה בכך, ואת ההזדמנות להמשיך הלאה לחיים מלאים
ומאושרים.
לין מקווה לזכות לחיות ולראות את היום ההוא.
-
-
-
סיפורי הצלחה
TS :
קישורים לאתרים של נשים TS
מנותחות מצליחות
אין כמו הצלחות, במשימה חדשה כלשהי, בכדי להוכיח ש"אפשר לעשות
את זה", ולהעניק לאחרות/ים דמויות לחיקוי ללכת בעקבותיהן. זה נכון באותה מידה
גם למעבר מיגדרי טרנססקסואלי.
למדנו מקודם שישנן לפחות 32,000 עד 40,000 נשים טרנססקסואליות
מנותחות בארה"ב, ועוד אלפים רבים של א/נשים, בסדר גודל דומה, נמצאות/ים כיום
במעבר מיגדרי. ואולם, המעברים המיגדריים המוצלחים הרבים נותרו "מחוץ לתודעה
הציבורית", משום שמרבית הנשים המנותחות חיות "עמוק בארון" למנוע סטיגמות. על אף
שהן מצויות מכל עברינו, הן "מסתתרות תחת הופעה שיגרתית" ולפיכן הינן
"בלתי-נראות".
למרבה המזל, רשת האינטרנט מסירה כיום את מסך האי-ניראות,
כשיותר ויותר נשים מנותחות מצליחות בונות אתרים שבהם יכולות/ים אחרות/ים ללמוד
מנסיונן. תוכלו לשייך לטרנססקסואליות פנים אנושיות כובשות, בהביטכן באתרים
המכילים יומנים אישיים ומידע אודות התנסויותיהן והצלחותיהן של נשים אלה. נשים
אלה והסיפורים אודות ההתנסויות שלהן יכולים להעניק דמויות מצויינות לחיקוי
ודוגמאות לאחרות העושות מעבר מיגדרי שניתן ללמוד מהן. ב חלק
שלישי
:
עברית ,
נלמד עוד על החיים בתור אשה לאחר מעבר מיגדרי TS,
מתוך ההתנסויות הרבות של נשים אלה. לפניכן רק כמה דוגמאות מתוך אתר שריכזה לין,
המציג תמונות וסיפורים של הרבה נשים מצליחות אשר עשו מעבר מיגדרי.
-
-
-
-
-
ולבסוף – מחשבה על המילה "טרנססקסואל/ית":
על אף שבתור מונח לתיאור רפואי כוונותיה טובות, המילה
"טרנססקסואל/ית" הינה דוחה מעט ומטעה. בתור "תווית", לעיתים קרובת היא מדביקה
סטיגמה לא/נשים שלא לצורך, במיוחד כשהיא משמשת בתור שם עצם. לכנות מישהו/י
"טרנססקסואל/ית" נשמע כאילו שמדובר בסוג כלשהו של חייזרים, במקום בני אדם.
משתמע מכך גם שעדיין יש באותם א/נשים משהו לא-בסדר, אפילו לאחר שעברו תיקון
מיגדרי שלם. נוהג הרבה יותר טוב הוא להשתמש במילה "טרנססקסואל/ית" בתור שם
תואר, ולהתייחס למישהי בתור "אשה טרנססקסואלית". נוהג טוב אף יותר יהיה להתייחס
אליה בתור "אשה שעשתה מעבר מיגדרי" או "אשה עם עבר טרנססקסואלי".
אחרי הכל, למה שלמישהי אשר שרדה טרנססקסואליות, לאחר מאבק אישי
ורפואי ממושך וטראומטי, יודבקו סטיגמות יותר מאשר למי ששרד את מחלת הסרטן לאחר
שלחם באופן דומה קרב רפואי ממושך? האם לא נכון להעריץ את שניהם על אומץ-הלב
שלהם ועל עמידה איתנה בפני קשיים וסכנה?
תפישתה האישית של לין את ניסיון חייה שלה הינה שבתור ילדה קטנה
היא עברה "שיוך למיגדר שגוי" בידי הטבע והחברה. לאחר שגדלה בתור בן וסבלה שנים
של התנסויות נוראיות, היא הצליחה לבסוף להביא את השיוך המיגדרי השגוי ההוא
לתיקון מלא, במהלך המעבר המיגדרי שלה בשנת 1968. מאז היא עברה לחיות חיים מלאים
ומאושרים בתור אשה כייפית רגילה למדי.
תמונה של לין וביילה (Baylea),
הבת הקטנה של אחייניתה, 15 באפריל 2000.
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
V-9-30-04 + Update of 10-14-05
-
[דף הבית של לין]
[Lynn's
homepage]
