"Mom, I need to be a girl": Part V

יש לנו רשימת דוא"ל משפחתית הכוללת משפחה מורחבת. להלן שני מכתבים אשר נכתבו אודות דניאלה על מנת שכל המשפחה תקרא אותם. הראשון הוא מאחיה, והשני מסבתה קלילה (Clela). המכתב השלישי הוא מדניאלה לכל שאר המשפחה.

זהו נושא שהרבה אנשים דנו בו קרוב לוודאי, אך פחדו קצת לשאול שאלות אודותיו. הנושא שעליו אני מדבר הוא אחותי הנפלאה דניאלה.

דניאלה החליטה לגשת אלי בגלוי עם סודה עת הייתה אצלי בביקור בפיניקס. יום אחד הלכתי לעבודה ואמרתי שלום לדניאל, ושבתי הביתה לדניאלה. בתחילה הייתי מלא רחמים עצמיים, ולא ידעתי מה אני הולך לעשות או מה כולם יחשבו על זה. במשך כמה שבועות בקושי הצלחתי לישון בלילה בחושבי על מה שיקרה לה ולמה הדבר הזה קרה למשפחתנו. כבר עברנו כל כך הרבה, ועכשיו זה. לפני שזה קרה למשפחתנו, צפיתי בתוכניות אירוח בטלוויזיה שבהן היו אנשים במצבים דומים, והייתי חייב להחליף ערוץ משום שזה כמעט החליא אותי. תמיד חשבתי לעצמי שאנשים שהיו במצב כזה גדלו בוודאות במשפחות ממש הרוסות. מאז שיניתי את דעתי ואני מסתכל על כל האנשים באור שונה.

זה מוזר למדי איך דברים יכולים להשתנות ב-180 מעלות כשזה קורה קרוב לבית. בהתחלה חשבתי ששום דבר טוב לא יכול לצמוח כנראה מהשינוי הזה שדניאל עשה. הוא היה האח שלי במשך 16 שנים, 16 שנים זה זמן ארוך להכיר מישהו ואז, לפתע פתאום לעשות כזה שינוי. הנערה השכנה שהייתה חברה מאד קרובה עזרה לדניאלה לעבור את המהפך הזה והן נעשו מאד קרובות. הכרתי את השכנה, דניס, במשך שנתיים בערך, והיינו חברים די טובים. היא עזרה לי להבין קצת מדוע דניאלה עשתה את זה, והייתה זמינה לשוחח איתה על זה כשנזקקתי לה. כמעט הרגשתי קצת כאילו זו אשמתי שזה קרה, משום שהייתי שם כמעט כל הזמן והנחתי לזה לקרות. ניסיתי לחשוב היכן זה יכול היה להשתבש ולמה הדבר הנורא הזה קרה לנו.

עם הזמן התחלתי לחוש יותר בנוח עם העניין, ובסופו של דבר אפילו הגעתי לנקודה שבה יכולתי לקרוא לה דניאלה ממש בפניה. ביקרתי את אמא שלי לפני כמה חודשים ולקחתי את דניאלה לחוף, להסתובב באזור הטיילת.

נהניתי בצורה מדהימה מהשעות שביליתי איתה, ואני יודע שזה לעולם לא יכול היה להיות אפילו קרוב לכך אילו לקחתי אותה לפני שעברה את המהפך. היא הפכה מנער די מעצבן לנערה הכי נפלאה שאפשר לפגוש. החבר שלי בפיניקס ראה אותה בטקס סיום ביה"ס ומייד התאהב בה ובחיוך החמוד שלה.

כיום נראה לי שהיא מאושרת ביותר בחייה ומשדרת את הגישה הזאת לכל מי שהיא מכירה. אני יודע מסיפורים שאמי מספרת שהיא מאד חברותית ופוגשת כל יום חברים חדשים. בכל פעם שאני מתקשר, היא מאד נלהבת בנוגע לכל מיני דברים שהיא עושה בחייה, וזה פשוט ממלא את לבי בגאווה, כי אני יכול לראות את החיוך הגדול שעל פניה, ויודע את העבודה הקשה והמאבק שעימם היה עליה להתמודד על מנת להגיע להיכן שהיא כעת. אני יודע שאילו הכרתם אותה כולכם כפי שהיא כיום, הייתם המומים בין רגע מהגישה המחוייכת שיש לה לחיים, מהאומץ ומהביטחון העצמי שיש לה להיות אדם טוב, לא משנה מה קורה.

על אף שבתחילה חשתי רחמים עצמיים, כיום אני רואה עצמי בר-מזל שיש לי אחות כמוה. רוב האנשים רבים עם אחיותיהם ולא מעריכים אותן ביותר. אני חושב על כמה שאני גאה באחותי ויודע שהיא אחד האנשים האמיצים ביותר והחמים ביותר שאני מכיר, ורק במקרה היא אחותי. בעת שמרבית הנערות בגילה מודאגות בענייני איפור ובושם, ואיך הן לא מוכנות לחיות בלי בגד מסויים, אחותי נהנית מהחיים ומביאה שמחת חיים לאלו המכירים אותה. היא גדלה להיות אמיצה ממש כמו אמי, ולא ניתן יהיה לעצור אותה בכל מטרה שתציב לעצמה, ואני אעמוד אחריה, לא משנה מה שתחליט.

זה מביא אותי לנושא אחר שעליו אני צריך לדבר. חלקכם עשויים לתהות מדוע אינני נשוי ועד עכשיו אין לי ממש אף חברה רצינית בחיי. ובכן, לכל נערה שאני פוגש והיא מועמדת, יש ציפיות מאד גבוהות ממני, משום ששתיים מהנשים שאני מעריץ הכי הרבה הן במקרה בנות משפחתי. אלו הן אמי ואחותי, ויהיה מאד קשה לנערות כלשהן לבוא ולהשתוות אליהן. אבל בעצם, חצי מהכיף זה מציאת הנערה המיוחדת ההיא, שאני יודע כי היא קיימת בוודאי אי שם.

דוד דאג היטב להציג בפנינו את אחותו, דניאלה. עד עתה היו לי שמונה נכדים ושתי נכדות, ועכשיו יש לי שבעה נכדים ושלוש נכדות, והחדשה ביותר היא הגדולה ביותר. להסביר את זה עלול להיות קשה, אבל לא אחרי שפגשתם בדניאלה.

היה זה לפני מעט יותר משנה מאז שאוולין סיפרה לי שבנה בן ה-15, דניאל, גילה לה שהוא מאמין שהוא בעצם בת. כמעט מייד אמרתי, "הוא תמיד היה בת!"

אתם רואים, יש לי הרבה זכרונות על אותו ילד מיוחד. אני זוכרת ילד פעוט כבן שלוש שלעיתים קרובות ישב על מסעד הכורסה ועסק בסירוק ובסידור שיערה הארוך והמתולתל של אמו. (שנים לאחר מכן הוא עדיין המשיך ועיצב את שיערה.) הילד הפעוט ההוא אהב לשחק עם בובות והפיק תועלת אפילו מבובת בארבי שבורה מבין הצעצועים ששמרתי עבור ילדים שמבקרים אצלי. ביום הולדתו התשיעי, משאלתו הייתה לקבל בובה עם שיער ארוך וסוס פוני עם שם ארוך – והמשפחה מילאה את משאלתו. הוא נעזר בי כמה פעמים להכין בגדים לבובה שלו. הוא היה מביא בד כלשהו מתיבת השאריות ויחדיו הכנו בגדים אופנתיים. הבד האהוב עליו היה תמיד החתיכות המבריקות והנוצצות.

בגיל הגן, כאשר עבר לבי"ס חדש, שאלתי אותו מה דעתו על ביה"ס. הוא אמר, "זה יפהפה! הצבעים כל כך יפים." לא הבנתי את האמירה הזאת עד שהייתה לי ההזדמנות לאסוף אותו מביה"ס. הדלת של כל כיתה מסביב לחצר הגדולה הייתה בצבע אחר – ורוד, סגול, ירוק, כחול, צהוב – כך שזה היה מאד צבעוני. הוא תמיד תיאר מרקמים, כמו גם צבעים, בכל פעם שזה היה מתאים.

הוא מעולם לא עסק במשחקי ספורט, למעט הפעמים בהן השתתף בשיעורי אקרובטיקה, שהתאימו לו כנראה באופן טבעי. הוא הצליח בזה באופן יוצא מן הכלל.

הנכד הקטן הזה היה אוהב ביותר. תמיד קיבלתי חיבוק גדול כשבא לבקר, ועוד אחד כשעזב, ובדרך כלל פעם או פעמיים בזמן שהייתו. הוא היה תמיד מאד רגיש לרגשותיהם של אנשים אחרים.

הוא ידע לאמר כשמישהו לא הרגיש טוב, או היה כעוס או הרגיש לא נוח.

בגיל שבו רוב הילדים הקטנים מצאו את החברים הטובים שלהם מקרב הבנים, החברות שלו היו ילדות. כשהייתה לו הזדמנות ביום הולדתו לקחת שנים או שלושה חברים לבילוי, הוא תמיד בחר ילדות, והדפוס הזה לבחור בנות בתור החברות הקרובות שלו התמיד גם במשך חטיבת הביניים.

דניאל היה תמיד קרוב לאימו בדרך שלא הייתם מצפים מבן. היה נראה שמאד כיף להם ביחד. כשנעשה בוגר דיו להיות מודע לבגדיה של אימו, היחה מייעץ לה מה ללבוש ומאוחר יותר תמיד לקחה אותו איתה לקנות בגדים חדשים למלתחה שלה. לפני שנתים אימו ואנוכי עזרנו לארגן מסיבת כלולות לחברה. בנה, אז בן 13, סידר את שיערה. הוא השתמש בתוספת שיער קטנה עשוייה תלתלים על עורפה, ובעזרת סרט מיזג אותם יחד עם שיערה הטבעי. העיצוב היה מושלם יחד עם הדפס-הפרחים והמלמלה שעל שמלתה. היא הייתה יפה כמו תמונה, ודניאל העריך והילל את יופיה עד אין קץ.

הוא היה האחד במשפחה שהיה נתקף בדחף לנקות ולסדר את הבית, והיה הולך בעקבות אחיו לשים דברים במקום. משהחל לחשוב על תעסוקה בחיים, בחר עיצוב פנים. בשלב מסוים שלחתי לו מינוי לירחון עיצוב פנים, וידעתי שהוא אהב לבקר בבתים לדוגמה לראות את האיבזור.

אלו מאיתנו הקרובים לילד המיוחד הזה הכירו בכך שהוא שונה, אבל לא היה להם מושג באשר לסיבה. היה המון משחק בדיבורו, עם תנועות לא רגילות של ידיו וגופו. כשהתבוננתי בו הולך, חשבתי לפעמים, "האם הוא לא יכול ללכת כמו בן? האם הוא יודע שהוא הולך כמו ילדה?" הוא ידע, משום שחבריו בביה"ס לעגו לו בעניין הליכתו, והיום אני יודעת שהוא לא יכול היה לעשות דבר בעניין הזה. עתה אנו רואים את אותן תנועות ומשחק והליכה נשית בתור מושלמים, עבור נערה בת עשרה.

הגיל שבו עשתה דניאלה את השינוי העצום הזה הוא בלתי רגיל, משום שלעיתים יותר קרובות זה נעשה הרבה יותר מאוחר בחיים. זה לא היה רעיון פתאומי, משום שאוולין ידעה כמה חודשים לפני ההכרזה שדניאל נסער נפשית. חלק תהו באם צריך נער בן 16 לעשות את ההחלטה החשובה זאת. חישבו על השאלה הזאת: באיזו נקודה בחיים עשיתם אתם את "ההחלטה" להיות זכר או נקבה?

הרבה מחקרים נעשו כדי לקבוע מדוע בנות מתנהגות כמו בנות ובנים כמו בנים. ממה שאני קראתי, זה לא משום שאנשים מצפים מנערות להתנהג כנערות, אלא פשוט משום שההתנהגות הזו נקבעת באופן גנטי. בנות משחקות עם בובות, תומכות ומטפלות, ומעניקות חשיבות רבה למערכות יחסים. בנים משחקים עם מכוניות ומשאיות, הם תחרותיים, ומשחקים בכדור. למידע נוסף, קראו, 'מין המוח' מאת מוהר (Mohr) וג'סל (Jessel).

אני יכולה להזדהות עם אי הנוחות שחש דוד בהאזינו לטרנססקסואליות בתוכניות האירוח בטלוויזיה. גם אותי זה דחה, משום שהתחוור לי שיש משהו לא בריא ובלתי מאוזן לגבי אנשים אלו, ועדיין אינני מבינה את כמיהתם להיעשות ידוענים. הכרתי אשה אחת שהפכה לאיש אחרי שילדה שני בנים, ומאוחר יותר הפכה שוב לאשה. היא סיפרה את סיפורה בטלוויזיה הלאומית. אבל רכשתי סובלנות כלפי אותם יחידים שזהותם המינית איננה תואמת את אברי המין שלהם, כתוצאה מהקשר הקרוב שלי עם דניאלה. היא איננה רוצה שיעניקו לה תשומת לב משום שהיא טרנססקסואלית. היא ילדה ותמיד הייתה ילדה, ואיננה רוצה שאנשים יחשבו על שום דבר נוסף.

מה שראוי לציון לדעתי זה שאוולין מייד חיפשה ייעוץ מקצועי איך לעזור לדניאלה לעשות את המעבר המיגדרי בדרך שתהיה הטובה ביותר עבורה. זה הוביל לאבחון פסיכולוגי, אלקטרוליזה, וטיפול הורמונאלי – טיפולים שהיו לדניאלה בלתי נעימים ולפעמים מכאיבים. העובדה שהאחים שלה, בני הדוד, הדודות והדודים, משני הצדדים של משפחתה, היו תומכים, עם חריג אחד או שניים, ראויה אף היא לציון. אחדים שמלכתחילה היה להם קושי נפשי לבוא ולהכיר את דניאלה – ספקותיהם נעלמו לחלוטין כאשר פגשו את העלמה הצעירה, היפהפיה, התוססת והחברותית. אבל למרות שהבנתי את המצב וידעתי שזה נכון עבור דניאלה, גם לי היה קושי אמיתי עם שמות הגוף – הוא, היא, אותו, אותה – אבל אני משתפרת בזה. אני כל כך מרוצה לראות אותה פורחת לימודית וחברתית, וההתלהבות שלה מהחיים היא מדבקת. דניאלה עמדה באומץ בפני הקשיים ההכרחיים, והכירה בכך שהדרך שלפניה לא תהיה קלה, אבל היא נכונה לכך. לחיים יש לפעמים דרכים משונות ללמד אותנו סובלנות והבנה לגבי אנשים שלהם יש בעיות שונות מאלו שלנו. כמה ברי מזל אנו להיות מסוגלים ללמוד את השיעור הזה מדניאלה.

שלום, שמי הוא דניאלה. חשבתי שהגיע הזמן שאציג את עצמי למשפחה, מאחר שאני תוספת מאוחרת לתוכה. לקח לי זמן רב להחליט להציג את עצמי ואני שמחה שסוף סוף אזרתי קצת אומץ לעשות זאת. עברתי הרבה מכשולים ואתגרים בשלוש השנים האחרונות האלה, ועל כך אני חייבת תודה לחיבוטי הנפש שלי ( לאושרי).

אמי היא (כפי שרבים מכירים אותה) "סתם אוולין". אוולין שאותה אני אוהבת ומוקירה, ואסירת תודה לה על שהעניקה לי חיים ואושר. היא אשה מאד אמיצה, עובדת חרוצה, ואחת שיש לה את הלב הגדול ביותר, שאינו נראה במלואו על ידי כל אחד, אבל לעולם לא נגמר כשרואים אותו. במהלך זמנים קשים או טובים, גידלה אמי שלושה ילדים: על אף שהיא אולי תכחיש את התפקיד המכובד הזה, ילדיה יודעים את האמת.

נולדתי ב-30 בדצמבר, 1978. מאז, חייתי שני מהלכי חיים שהינם שונים לחלוטין זה מזה. בהווה, אני בת 18 ומאד מאושרת להיות אני עצמי. אתחיל את כיתה יב' בסתיו הזה; אני כבר מצפה לזה. אני גרה בפלאגסטף, עיר קטנה באריזונה בסמוך לגראנד-קניון (grand canyon). פלאגסטף היא עיר מאד יפה עם הרים סביב לה. יש בה גם הרבה עצים. רכשתי חברות טובות מאז שעברתי לגור בעיר הקטנה הזאת: חברויות שלעיתים קרובות קשה למצוא, ואני שמחה בהן כי הן עזרו לי להבין את עצמי ואנשים אחרים. אינני יכולה לאמר כמה אני מאושרת משום שלפעמים זה כואב וזה קשה להסביר, אבל אני יודעת שזוהי תחושה טובה, שלה חיכיתי כל כך הרבה זמן, ואני יודעת שהיא לא תיעלם.

כפי שמרבית משפחתי יודעת ועבור אלו שלא, כיום אני נקבה אבל נולדתי זכר מבחינת אברי המין. בגיל חמש-עשרה סיפרתי לאמי שאני אומללה להיות זכר והלוואי שיכולתי להיות אשה, משום שבתוכי חשתי תמיד כאשה. אמי קבלה הלם, מאחר שחשבה שאגדל להיות הומוסקסואל. הדרך שבה ראיתי זאת היתה: אני חשבתי שאני אשה המחבבת גברים, וגברים מחבבים אותי בשל היותי אשה, ולא חשתי הומוסקסואל. אחרי שסיפרתי לה זה היה כאילו קיר שהיה בינינו נופץ לרסיסים. באותו לילה התאחדנו בתור בת ואמא. אמי ידעה שאני הולכת להזדקק לה יותר מתמיד, והיא הולכת להזדקק לי לצורך תמיכה. יחדיו, אמי ואנוכי יכולנו לעשות כל דבר שרצינו, ולא היינו מוכנות לסגת.

התלבשתי כילדה למחרת היום בו סיפרתי לאמי על כך שאני בעצם ילדה. אמי עזרה לי להתלבש בפעם הראשונה, היא לא אמרה זאת אבל יכולתי לחוש שהיא ממש נהנית מזה. אני חושבת שאמי, בתור ילדה קטנה, מעולם לא פרחה משום שהוטלו עליה מגבלות רבות. וכך יכלה אמי לחיות את ילדותה בהתבוננה בי פורחת והופכת לנערה מאושרת ביותר. כאשר חלף ההלם מכך שסיפרתי לה, החלה אמי במשימה לגלות מידע רב ככל האפשר מאחר שהייתי לחוצה להתחיל את חיי החדשים. עד מהרה גילינו שהמהפך המלא שלי עתיד לקחת קצת זמן. תחילה היה עלי לחיות חיים מלאים כאשה במשך שנה ולעבור הערכת מצב אצל שני יועצים לפני שאוכל לעבור ניתוח לתיקון המין (שינוי מין). היה עלי גם להחליף בתי-ספר כך שאוכל להתחיל בתור בת, מאחר שבבית-הספר בו הייתי הכירו אותי בתור בן. התחלתי חיים חדשים. באותם כמה שבועות אחרי שסיפרתי לאמי עסקנו בבריאת אדם חדש. לידתה של נערה. שמה הוא דניאלה.

בתאריך 27 ביוני 1996 עברתי את הניתוח שלי לשינוי מין בנינה (Neenah), ויסקונסין. במהלכו הייתה לי אמי לעזר רב ולא הייתי יכולה לעשות זאת בלעדיה. קלילה פולר (Clela Fuller), סבתי, קפצה לבקר מיד לאחר הניתוח שלי, ושימח אותי מאד שיש לי תמיכה ממשפחתי. הייתי בבית החולים תשעה ימים. ביום השביעי קמתי מהשכיבה במיטה. הניתוח, כך הסתבר, כאב פחות ממה שחשבתי בתחילה. שנה חלפה מאז, וזה עתה עברתי ניתוח להגדלת חזה שהיה מאד כואב, אבל שוב הייתה אמי שם לעשותו קל עבורי ככל שניתן. כעת, כשעשיתי הכל באשר לניתוחים, אני נהנית לפרוח ולהיעשות מי שהייתי צריכה להיות תמיד. אני יוצאת עם בחורים ופשוט עוברת תקופה נהדרת. אילו רק יכולתם כולכם לראות את אושרי.

אם אתם בני נוער התוהים לגבי זהותם המיגדרית, אינכם לבד. יש עוד כמותכם, הרבה יותר ממה שקולטים מרבית האנשים. יש בני-עשרה אחרים שחשים באותו אופן כמותכם. מקור המידע הטוב ביותר עבורכם הוא האינטרנט, או המרכז ההומו-לסבי במקום מגוריכם.

אתם יכולים להצליח ולהיעשות מי שאתם צריכים להיות. זה לא קל ולא זול. אתם מאד ברי מזל אם יש לכם משפחה תומכת. הייתי מציעה שתעשו לפחות ניסיון אחד לאפשר למשפחתכם לדעת. הייתי יכולה להתחיל לעזור לילדתי הרבה יותר מוקדם אילו הייתה מספרת לי מוקדם יותר. השאירו 'בטעות' ספר או עלון העוסק בענייני מיגדר מונח בסביבה. דברו על "חבר" שרוצה להיות במין ההפוך למה שהוא/יא נראה/ית, או העלו את הנושא בשיחה עם אמכם. אם היא משתוללת, תרדו מהענין. אימרו לה שסתם התלוצצתם, או שאתם תחת מתח, או שהשתגעתם. ואז תציעו שאולי אתם זקוקים לייעוץ פסיכולוגי, ותראו מה קורה.

נסו בכל מחיר לא להיזרק מהבית. הישארו בבית-הספר, אתם הולכים להזדקק למשרה ממש טובה בכדי לשאת בעלויות הכרוכות במעבר למיגדר שבו תחושו בנוח. תוכלו לעשות זאת בכוחות עצמכם, אבל זה יארך זמן רב יותר, וייתכן שתצטרכו לדחות זאת עד שתוכלו לפרנס את עצמכם.

ישנה המשפחה שעמה נולדתם, ומשפחה שאתם אוספים בהמשך הדרך. אם משפחתכם אינה יכולה לקבל אתכם, אל תגררו אותם עימכם מאחור במשך שנים. זהו משא כבד לרגשותיכם. שמרו על עצמכם, מצאו חברים מקבלים, אמצו אנשים אחרים הזקוקים למשפחה, ואז יום אחד אולי משפחתכם תצליח לקבלכם.

יש לכם הזכות לחיות במיגדר שאתם חשים בתוכו. אינכם פוגעים באיש זולתכם, הם פוגעים בעצמם. אינכם חוטאים, אינכם מטורפים. אינכם אזרחים סוג ב'. אתם ראויים לטוב ביותר, ואם אף אחד אחר מלבדכם לא יעזור לכם, אז עשו זאת למען עצמכם.

נטייתכם המינית נבדלת לגמרי מזהותכם המיגדרית. תוויות לא תמיד עובדות. אתם יכולים לחוש משיכה לגברים, או לנשים, או לשניהם או לאף אחד מהם. למי שאתם נמשכים יכול להשתנות כשתגלו מי אתם. זה בסדר גמור. שום דבר לא דפוק אצלכם. קבלו אנשים אחרים בגלל מי שהינם, בלא קשר למיגדר.

המעבר המיגדרי שלכם הינו המסע שלכם, בקצב שלכם. ישנם כמה פרקי זמן מינימאליים המוכתבים ע"י הנהלים של הארי בנג'מין. אבל אם זה לוקח לכם שנתיים להתחיל הורמונים, או שאתם נשארים בשלב האנדרוגנוס במשך חודשים, זה בסדר גמור. זהו המסע שלכם, ואין מפות בנמצא.

המשיכו לחיות. אל תפסיקו לחיות עד שתוכלו לעבור ניתוח. תיהנו מההומור שבחיים. תיהנו מכל יום כעוד יום בו אתם נעשים עצמכם.

אחרי שחיפשתי את הדרך המושלמת לגדל טרנססקסואלית, גיליתי שלכל טרנססקסואלית יש אוסף שונה של בעיות ולהן, בהתאמה, אוסף שונה של פתרונות. הנקודות הבאות הן רק דעותי האישיות ויש להוסיף אותן לכל מידע קיים אחר, ולהגיון הבריא של ההורים. דרשו טיפול טוב. אל תראו בעצמכם מחזר על הפתח, קורבן, או אזרח סוג ב'. הניחו לילדיכם בני העשרה לקבוע את הקצב שלהם. דונו באפשרויות השונות, אבל הניחו לבני העשרה שלכם לקבל את ההחלטות לגבי החיים שלהם בכל פעם שזה אפשרי. שימרו על חוש הומור, והיעזרו בהמון חיבוקים.

מעבר לסביבת מגורים חדשה ובית-ספר חדש במהלך הקיץ עבדו ממש טוב במקרה שלנו, על אף שאני מכירה כמה טרנססקסואליות שעברו בשלום מעבר מיגדרי בבית-הספר הנוכחי שלהן.

שאלו את מחוז בתיה"ס אודות בתי"ס חלופיים, לימודים בבית, ותוכניות חלופיות לחינוך גופני באזורכם.

שאלו את מחוז בתיה"ס האם יש בבי"ס כלשהו אגודת תלמידים הומוסקסואלים / לסביות / בי / טרנס, או האם יש מורים הומוסקסואלים בגלוי בבי"ס כלשהו. סביר יותר שבבתי ספר אלו תהיה קבלה של שונות.

תנו לבן/ת העשרה שלכם להחליט באילו חדרי נוחיות הוא/היא ירגישו יותר בנוח להשתמש, ואז עודדו אותו/אותה פשוט ללכת ולהשתמש באותם חדרי נוחיות. אם תניחו למינהלני ביה"ס לקבל החלטה, הם עלולים לקבל החלטה שאיננה מקובלת עליכם ועל בן/ת העשרה שלכם.

למעט אם בן/ת העשרה שלכם מוכן/ה וחזק/ה דיו להיות פעיל/ה, ככל שיש בביה"ס פחות אנשים שיודעים, כך יותר טוב.

האם יש לך רשיון מטעם המדינה שבה אתה פועל, ועל-ידי איזה גוף ממשלתי התקבל הרשיון?

כמה מטופלים טרנססקסואליים בני עשרה יש לכם? (לראות אותם בתוכניות אירוח בטלוויזיה לא נחשב). אם הם לא טיפלו אף באחד, או רק באחד, זה מאפשר להם לדעת שאתם יודעים שהם אינם מומחים. מאחר שאתם בעצם תלמדו אותם, אולי תוכלו להתמקח לגבי תעריף שעה טוב יותר. (אל תסמכו על זה).

האם אתה יודע את ההבדל בין מין ומיגדר, מיגדר ונטייה, 'מתלבשים' וטרנססקסואליות?

במה שונות בעיות של בן/ת-עשרה טרנססקסואלי/ת מאלו של בוגר/ת? (כמה בעיות בהן חייבים/ות בני/ות-עשרה לטפל הן בעיות עם ביה"ס, הורים, חיזור, נטייה מינית, לחץ חברתי, הערכה עצמית, בעוד שבוגרים/ות עומדים בפני בעיות עם תעסוקה, משפחה, נישואין, ילדים, כספים, לימוד התנהגויות נשיות.)

האם יש לך עותק מעודכן של הנהלים לטיפול של הארי בנג'מין, האם אתה פועל על פיהם, ואם כן – עד כמה בקפידה?

האם אתה דורשים איבחון פסיכולוגי? אילו מבחנים? כמה הם עולים? מי יטפל בהם? האם המטופל או ההורים יקבלו תוצאות כתובות?

מהו המספר המינימאלי של ביקורים לפני שתכין מכתב הפנייה לניתוח?

האם אתה מכיר את תופעות הלוואי של הורמונים? (וודאו שהיועץ מכיר או מזכיר את תופעות הלוואי הרגשיות.)

להכיר לפחות אלקטרולוגיסטית אחת ידידותית לטרנססקסואליות.

להיות מסוגל לתת לכם שמות של ספרים מועילים על הנושא.

להכיר את הדרישות והטפסים לצורך שינוי רישיון נהיגה ותעודת ביטוח לאומי.

מהו שכר הטרחה שלך עבור בדיקה גופנית של מטופל/ת חדש/ה?

מהן בדיקות המעבדה שאתה דורש ובאילו פרקי זמן?

מי מבצע את בדיקות המעבדה עבורך, והאם יש לך קשר עיסקי עם המעבדה?

מהו המשטר המקובל אצלך לטיפול הורמונאלי בטרנססקסואליות/ים?

מהן תופעות-הלוואי של הורמונים, נפשיות וגופניות?

האם תהיה מוכן לעבוד איתנו אם נרצה לנסות דברים שונים, כדוגמת זריקות כנגד טבליות הורמונים, או הורמונים סינטתיים כנגד הורמונים ממקור בעלי-חיים?

אילו הורמונים אתה רושם לאחר הניתוח לשינוי מין?

זוהי אומנות ולא מדע. הכישורים של מי שעושה במלאכה חשובים יותר מהשיטה, או מהמכשיר בו משתמשים.

אלקטרולוגיסטיות נדרשות להיות בעלות רישיון בכמה מדינות, ובכמה לא.

המחירים יכולים לנוע בין 25 ל-100 דולר לשעה. חלק מציעים הנחה על תשלום מראש להרבה שעות. בתי-ספר לאלקטרוליזה הינם אפשרות פחות יקרה.

צריך להתחיל לראות תוצאות תמידיות אחרי 20-25 שעות של טיפול באזור אחד.

זקן שלם עלול לקחת עד 300 שעות טיפול, ואפילו יותר.

סימנים כלשהם מטיפולי אלקטרוליזה שבועיים צריכים להיעלם אחרי שלושה ימים.

בקשו המלצות מטרנססקסואליות אחרות והתבוננו בעורן לראות אם יש להן צלקות או חורים, במיוחד באזור השפה העליונה.

גילוח הינו השיטה המועדפת לשימוש בין טיפולי אלקטרוליזה.

כל האלקטרולוגיסטות חייבות להשתמש במחטים חד-פעמיות חדשות לכל מפגש.

הן חייבות להשתמש במכשיר סטריליזציה לחיטוי המלקחיים אחרי כל מטופלת.

לפעמים משתמשים בתמונות של 'לפני' ו'אחרי', אבל לצלם תמונות עירום מלאות אינה התנהגות קבילה.

להסרת שיער בליזר יש תוצאות מעורבות: זה עובד טוב יותר על כמה סוגי שיער, על חלק מהאנשים. אני מכירה אישית נשים שהיו מוכרחות לשוב לאלקטרוליזה אחרי טיפול ליזר כדי להשלים את הסרת השיער שלהן. לאף טרנססקסואלית שאני מכירה לא נעשתה הסרת שיער מלאה וקבועה באמצעות טיפולי ליזר.

לעיתים קרובות אני נשאלת על מכשירי אלקטרוליזה לשימוש ביתי, אבל אין לי ניסיון בעבודה איתם. ראיתי תמונות וקראתי את ההוראות, וראיתי את הצלקות כתוצאה מזיהומים על לקוחה אחת שהשתמשה קודם לכן במכונה שכזאת. מאד קשה להשתמש ביחידות האלה על עצמנו. הן מאד איטיות בהשוואה למה שאלקטרולוגיסטית יכולה לעשות, והמחטים שבהן נעשה שימוש חוזר הן פחות בטוחות מהמחטים לשימוש חד-פעמי בהן משתמשות כיום האלקטרולוגיסטיות. המכונות הקטנות האלה עשויות להיות שימושיות אם יש רק שערות בודדות שצריך להסירן.

האם אתה עושה ניתוח לשינוי מין לגילאי העשרה, ובכמה כבר טיפלת?

האם אתה דורש הסכמה לניתוח של קטינים משני ההורים?

כמה עולה הניתוח, ומה כלול במחיר? (נתון זה ומידע שגרתי נוסף עשוי להימצא בעלון. עלויות של שתלי עור הן בנוסף לעלות של הניתוח).

האם אתה דורש אלקטרוליזה של אזור הגניטליה? אם כן, מדוע? מה היו הסיבוכים בהם נתקלת, שנגרמו כשלא נעשתה אלקטרוליזה גניטלית? לאיזה אחוז מהמטופלות היו סיבוכים, לאחר הניתוח, עקב שיער במקום הלא נכון?

האם יש לאחר הניתוח צלקות נראות לעין, והיכן? האם יש לך תמונות של מנותחות עם צלקות מהניתוח?

האם הניתוח נעשה בשלב אחד, או שנחוץ ניתוח שני (בניית שפתיים)?

האם יש מקום אשפוז למטופלות לאחר הניתוח, או שהן הולכות למוטל לכמה ימים?

מה תדירות ומשך ההרחבות לאחר הניתוח? על איזה סוג מרחיב אתה ממליץ?

כתיבה הינה אחת משיטות ההתמודדות שלי. הקטע הבא נכתב באמצע הלילה, כשלא הצלחתי לישון מחמת הכעס והתסכול מ'תעשיית' הייעוץ והרפואה.

נפל הפור, ונולדה ילדה בגוף של ילד, ואיש לא ידע זאת עד שהילד הגיע לגיל 15, עת גילה זאת לאמו האוהבת שראתה עד מהרה את המכאוב וההתלבטות של בנה. היא כבר ראתה קודם לכן את הצד הנשי שבו ואת העצב שבעיניו. היא הלכה לבקש עצה מהיועצים המקומיים, ותחת זאת מצאה את ציפורי הטרף. על אף שאיש מהם לא טיפל מעולם בבעיה הזאת בשחר הנעורים, כולם היו נכונים לגבות סכומים גבוהים עבור מומחיותם. בעניינים האלה קיימים היו חוקים שנכתבו בידי אלים בלתי נראים, שוכני מרומים. כל אחד חייב קודם כל להיוועץ באחד מהמומחים הנ"ל עד שהוא או היא קובע שהילד שפוי ומסוגל לדעת מה הוא חש בתוכו, ורק אז מרשים לו להשתמש בשיקוי הקסם שמתחיל את השינויים הגופניים מבן לבת.

גם לפקידים של שיקוי הקסם יש חוקים משלהם והם נוהגים רוב חיטוט ולקיחת דם. אחר-כך חייב הילד לשכנע לפחות שני מומחים מאלה שהוזכרו למעלה, שהילד איננו מטורף, אלא פשוט נולד עם חלקי הגוף הלא נכונים. הילד חייב להמשיך לקבל 'ייעוץ' אצל ציפורי הטרף האלה, שאין להן כל ניסיון, למשך חצי שנה לפחות והילד חייב לחיות בתור ילדה למשך שנה לפחות, כדי 'להתאים' את ליבה ונפשה, לפני שניתן להתקדם לעבר המנתחים. בהראותו תבונה, שואל הילד למה אף אחד לא צריך ייעוץ משני מומחים לפני שמביאים ילדים לעולם, או מתחתנים, כשהילד רואה שרבים לא קולטים את הבעיות הכרוכות בהחלטות האלה. מדוע הם מוכרחים לשאול אותה כל כך הרבה שאלות כשהיא יודעת בבירור מה היא חשה בתוכה? מדוע הם בוחנים את תבונתה כשכל אחד יכול כבר לראות שהילד הזה הפך והיה לנערה יפהפיה שרק זקוקה לעזרה להסיר את החלקים המיותרים שהם כמו גידול סרטני עבורה?

האם אינם יכולים לראות שבתוך האדם הזה מתחוללת מלחמה שכזאת, שלעיתים קרובות מפסידים בקרב לטובת שתיה, או סמים, או הרס עצמי? ציפורי הטרף ממתינות לגוויות. כמה הצליחו הן עד כה לנקר עד העצם, כך שלא נותר עוד כסף או כח להמשיך במסע לעבר המנתחים המפסלים את החלקים החדשים? לאורך הדרך ישנם האנשים שיודעים כי אלוהים רואה ושופט את הילד בתור חוטא. ישנם אחרים שלא מצליחים לראות את הטוב שבילדה ומתרחקים ממנה כאילו היא נגועה במחלה, או עלולה להזיק להם באופן כלשהו. האם יכולה רק לחבק את הילדה ולעשות כמיטב יכולתה לשלם את המחירים הנדרשים, אבל לא ניתנה לה כל עצה כיצד לעזור לילדה להיות מאושרת ושלמה עם עצמה. היא מנסה לגונן על הילדה מרשעותם של היועצים אשר מעמידים בספק את תבונתה ושפיותה של הילדה, ובה בעת הורסים את ההערכה העצמית המועטה שהצליחה האם לטעת בלב ילדתה בעזרת אהבתה ועידודה. ציפורי הטרף מתעלמים מאהבתה והבנתה את הילדה; איש לא שואל לדעתה אודות עתידה של הילדה, הם רק מבקשים ממנה כסף. בעת העתיקה היו ילדים שכאלה נחשבים למחוננים רוחנית, משום שהם הבינו גם גברים וגם נשים. מתי וכיצד זה נהפך לסימן לאי-שפיות?

אחרי שעברה דרך העמק הארוך והצר המלא בציפורי טרף, יכולה הילדה להפקיד את גופה היפהפה והצעיר בידי סכינו של המנתח, שאכן מסיר את החלקים הבלתי רצויים, אבל בעשותו זאת הותיר צלקות כעורות באזורים אחרים נראים לעין. המנתחים עושים הרבה ניסויים בגופן של הקורבנות אסירות התודה, בנסותם לשכלל את אומנותם ולהיעשות הטובים ביותר בארץ, אבל תוך כדי כך הם עושים הרבה טעויות. לבה של האם נשבר כשהיא רואה את מה שעוללו, אבל הילדה כל כך אסירת תודה לזכות בגוף הנכון, המאפשר לה להיות אחת בפנים ובחוץ, כך שהצלקות הן מחיר פעוט. וכך מחבקת האם את הילדה, שהיא עתה שלמה ומאושרת ונכונה להמשיך הלאה עם חייה, אבל צילן של ציפורי הטרף נותר בלבה של האם.

מתלבש – Crossdresser: אדם הנהנה ללבוש בגדים המזוהים עם המיגדר הנגדי על בסיס זמני.

זהות מיגדרית: התחושה הפנימית של אדם על היותו גבר או אשה.

אי-הלימה מיגדרית: מונח פסיכולוגי המתאר את תחושות הכאב, הסבל והחרדה כאשר הזהות המיגדרית והמין אינם תואמים.

אינטרסקס: אלו שנולדו עם אברי מין דו-משמעיים.

הרמאפרודיטים: אלו שנולדו גם עם אשכים וגם עם שחלות.

ניתוח שינוי מין מזכר לנקבה: המנתח הופך את הפין מבחוץ פנימה לבנות ווגינה, מסיר את האשכים, ומנתב מחדש את צינור השתן. דילטור קשיח, בו משתמשים פעמים רבות ביום במשך חודשים, משמש לשמירה על הווגינה החדשה פתוחה. העלות בערך 13,000 דולר ומעלה בארה"ב, ו-7,000 דולר בקנדה.

ניתוח מנקבה לזכר: כולל בדרך כלל כמה ניתוחים לרבות הסרת שדיים, הסרת כל מערכת הרחם והשחלות, סגירת הווגינה ובניית פין חדש ושק אשכים. העלות 25,000 עד 100,000 דולר.

טרנסג'נדרים/ות: א/נשים התוהים לגבי הזהות המיגדרית שלהם, האם היא שונה מהמין הגופני. בתור מונח 'מטריה', זה עשוי לכלול 'מתלבשים', טרנססקסואליות/ים, אינטרסקס ואחרות/ים.

טרנססקסואליות/ים: א/נשים שאצלן/ם המין המולד שונה מהזהות המיגדרית הפנימית.

Brown, Mildred and Rounsley, Chloe Ann, True Selves Understanding
Transsexualism for Family, Friends, Coworkers and Helping
Professionals. San Francisco: Jossey-Bass, 1996.

Stringer, JoAnn Altman. The Transsexual's Surviv al Guide II:To
Transition and Beyond for Family, Friends and Employers, 1992.

Moir, Anne and Jessel, David. Brain Sex, The Real Difference
Between Men and Women. Dell Pub/Bantam Doubleday; 1992.

Feinberg, Leslie, Transgendered Warriors: Making History from
Joan of Arc to RuPaul. Boston: Beacon Press, 1996

Israel, Bianna and Tarver, D., Transgender Care: Recommended
Guidelines, Practical Information, and Personal Accounts.
Philadelphia: Temple University Press, 1997.

ארגונים טרנסג'נדריים לאומיים ומקורות לסיוע בארה"ב

American Educational Gender Inforination Service (AEGIS) is an
excellent source of information, books and referrals.
AEGIS, P.O.Box 724
Decatur, GA 30333
(770) 939-0244
Internet: AEGIS@gender.org

The International Federation for Gender Education (IFGE) is
another source for information, referrals books.
IFGE
PO Box 229
Waltham, MA 02254-0229
(617) 899-2212
Internet: IFGE@world.std.con,

The International Conference on Transgender Law and Employment
Policy (ICTLEP).
ICTLEP
PO Box 1010
Cooperstown, NY 13326
(607) 547-4118
Internet: ICTLEPHDQ@aol.com

Parents, Families and Friends of Lesbians and Gays (PFLAG).
PFLAG 1101 14th St., NW
Washington, DC 20005
(202) 638-4200
Internet: Communications@pflag.org

Support group for transgendered people.
NEUTRAL CORNER
P.O. Box 19008
San Diego, Ca. 92159
Voice Mail: (619) 685-3696

חלק ה :עברית

חלק ד :עברית

חלק ג :עברית

חלק ב :עברית

חלק א :עברית

פתיח :עברית