ניילס נעשה ניקול

"עכשיו אני יכולה להיות מי שאני באמת"

*המאמר התפרסם במקור בהולנדית, בכותרת  Neils werd Nicole ,

בנובמבר 2002, ב אתר האינטרנט  LGK T&T   

תורגם לאנגלית בידי  ברברה בלייק -  Barbara Blake   

ואח"כ נערך למתכונת האתר בידי  סוניה ג'ון -  Sonia John   

השנים המוקדמות

"זו הייתה הקלה לכולנו, לפני שנתיים, כשקיבלנו את תוצאות המבדקים הפסיכולוגיים של ניילס (Neils) שנערכו במרכז הרפואי האוניברסיטאי," אומרת גרייט רוקמה , אמה של ניקול (Nicole), בסלון ביתם שבפריסיאן (Frisian), הולנד. "סוף סוף זה היה ברור. ניילס היה עדיין צעיר, אבל הרגיש שהוא בת. המילה הרפואית לתחושות שלה הייתה אי-הלימה מיגדרית. סוף סוף הייתה קיימת ההכרה בכך שניילס צריך להיות בת. עכשיו נוכל לדבר על כך בגלוי. אפילו בעלי, שהיה תמיד בטוח שניילס הוא בן, הגיב עם "או-קיי, אז אם זה ככה, זה ככה."

אפילו כשניילס היה עדיין מאד צעיר, כבר אז הבחינה גרייט שהוא היה שונה מבנה השני. "הוא היה ילד שקט, עדין ומסור, והסתגר בתוך עצמו. כשהיה בן שלוש, הוא רצה להיות כמו אחותו הגדולה ולבש את השמלות והחצאיות שלה." על אף הפרש הגילים – אחותו גדולה יותר בשמונה שנים, הם תמיד שיחקו יפה יחדיו. גם בפעוטון וגם בבית הספר תמיד ניתן היה למצוא אותו בפינת הבובות! וליום הולדתו החמישי הוא לא רצה כלום חוץ מבובת בארבי. "מעולם לא ראיתי בכך משהו משונה, או ניסיתי לרדת לעומקו של עניין, באותה עת. זה נראה נורמאלי עבור ניילס." 

מבדקים

כשהיה ניילס בן שש הוא החל לדבר בגלוי על היותו בת. הוא נעשה חרד, והחל לסבול מהרטבה בבית-הספר ואחר-כך גם בלילה במיטה. הוריו היו מודאגים ולקחו אותו לרופא אורולוג. הוא עשה כל מיני בדיקות, אבל לא הצליח למצוא שום דבר גופני. הם ניסו לשנות כל דבר סביבו לראות אם זה יעזור, אבל הבעיות נמשכו. כשהיה בן שמונה הוא עבר בדיקה פסיכולוגית, לראות אם קיימות בעיות אחרות. "אנו מרגישים שניילס יהיה מאושר יותר בתור בת" כך על-פי צוות המבדק הפסיכולוגי. "אנו חושבים שהוא מישהו שעשוי מאוחר יותר לעשות שינוי מין ולהיעשות ילדה, אם יורשה ללכת בעקבות תחושותיו."

ממש כמו ילדה

"בהתחלה פחדתי עד מוות" מספרת גרייט. לא ידעתי שדבר שכזה קיים או אפשרי אצל ילד זכר. בעלי מצא שקשה לו מאד לקבל את זה. בהתחלה לא אמרנו כלום לניילס. התחלתי להתבונן בו מאד מקרוב. חשבתי שאולי זה בכל-זאת נכון, ואז שוב: "לא, זה לא יכול להיות!" במהלך התקופה הזאת הוא רצה תמיד ללבוש חצאית כשבא הביתה מבית-הספר. ברגע שהגיע הביתה, הלך ולבש חצאית. כשבעלי היה מגיע הביתה, הוא היה מכריח את ניילס לפשוט את החצאית. הוא שנא את העובדה שהבן שלי אהב ללבוש חצאית. הוא אסר על ניילס ללבוש חצאית שוב. גם אני ניסיתי לעצור בעד ניילס מלשחק כל כך כמו ילדה, וניסיתי גם לשנות את גישתו. "הוא היה ממש כמו ילדה! מה אני יכולה לעשות בעניין הזה?" חשבתי, ונעשיתי די נואשת. "התלבטתי עם זה במשך שנתיים, ואפילו העזתי לספר על כך לכמה מחברי הטובים. הם חשו שזאת התנהגות לא רגילה, ולא יכלו להגיד לי איך לטפל בכך. ואולם תמיד הם הקשיבו לי והניחו לי לדבר על כך בלא הסתרה."

הכרה

להכרה בבעיה הגיעה גרייט כשראתה תוכנית טלוויזיה אודות ילדים עם רגשות טרנסג'נדריים. "ההכרה הכתה אותי בהלם. הבנים הצעירים בטלויזיה היו ממש כמו ניילס ושיחקו באושר עם בובות וכל מיני דברים של ילדות. אז קלטתי שאני חייבת לעשות משהו בעניין זה." באמצעות הארגון ברדצ'ה (Berdache) – קבוצת תמיכה בהולנד, של הורים לילדים עם אי-הלימה מיגדרית – היא יצרה קשר עם פרופסור כהן, מומחית בתחום הזה. גרייט קבעה אצלה פגישה. אך ספקותיה נותרו בעינם: "האם זה הדבר הנכון עבור ניילס?"

מסתכלים בתמונות

הסתכלנו בתמונות כשגרייט נעמדה להגיש את הקפה. לחדר נכנסו יחד שתי בנות. היו אלה ניקול ואחותה ציסקה (Ciska) בת ה-21. הן ישבו על ספת הישיבה. לניקול היה שיער בלונד ארוך וזנב סוס. היא לבשה ג'ינס וסוודר לבן; נערה ספורטיבית בת שלוש-עשרה, עם מעט צללית עיניים. אלבום התמונות הונח על השולחן. "תראו את זה", אומרת ניקול, "אלו צולמו כשהייתי רק בת ארבע" והצביעה על תמונה של צעירה בלונדינית קטנה. ציסקה מדפדפת הלאה בין התמונות. היא מתחילה לצחוק. "והנה ניקול! כשאת התחתנת עם מימי, הדובון שלך, ואני ערכתי את טקס החתונה בתור רשם החתונות. וכאן ... בחצאית הכחולה הכי אהובה עלייך. החצאית שלי!" היא מוסיפה. פניה של ניקול אורו למראה התמונה: "זו הייתה חצאית כל כך יפה, כשהסתובבתי היא התנפנפה סביב באופן כל כך נפלא!"

לרצות לקפוץ בחבל

ניילס היה בן עשר כשהוא והוריו ערכו את פגישתם הראשונה עם פרופסור כהן. גרייט סיפרה לפרופסור שניילס תמיד התנהג מאד כמו ילדה ותמיד שיחק עם צעצועים של ילדות. אומרת ניקול: "בשבילי זה היה די נורמלי. אף פעם לא חשבתי: אני שונה מבנים אחרים. באופן נורמלי מצאתי שזה יותר נחמד לשחק עם בנות ולשחק במשחקים של בנות." בבית הספר, הוא בילה את כל זמנו עם הבנות, ובזמן ההפסקה נהג לקפוץ בחבל. "אף אחד לא מצא שזה משונה או הביט עלי באופן מוזר". וציסקה מוסיפה: "התחלתי לחשוב על ניילס. הכרתי נער הומוסקסואל בכיתתי. הוא, כך חשבתי, די דמה לאח שלי, הייתה בו רכות, התנהגות עדינה ואהובה, שונה מאד מזו של רוב הבנים האחרים."

חלקים של הפאזל

ואז נערכו מבדקים פסיכולוגיים נרחבים. ארבע פעמים שבו ניילס והוריו לאוניברסיטה. התוצאות הסופיות אישרו את החשדות שלהם. אומרת גרייט: "פרופסור כהן אמרה לנו שעל-אף שניילס עדיין צעיר מאד, הוא עצמו חש שהוא בעצם ילדה וידע שהוא לא חש כמו בנים אחרים." הוריו, כמו ניילס, החלו לראות את החלקים של הפאזל נופלים למקומם בשבילם. אומרת ניקול: אז, סוף סוף, התחלתי להבין עד הסוף. ההרטבה במיטה אירעה משום שאני כשלעצמי לא הרגשתי נכון בתור בן. בבית הספר התעצבנתי די במהירות. לא יכולתי להיות הילדה שרציתי להיות. זה היה נורא, כשאני חושבת על זה עכשיו. בירכתי ראשי קיננה המחשבה: אני לא יכול להיות אני-עצמי. בבית יכולתי לברוח משמות הגנאי שהוטחו בי, ואי-הנעימות, ומצאתי שזה לא היה לגמרי מטופש כשהתלבשתי בתור ילדה, או כששיחקתי עם בובות בארבי על מיטתי. רק בבית הספר שם הרגשתי שאני מוכרחה לרסן את עצמי, כאשר שוחחתי עם הבנות על עניינים של בנות, כדי שבנים אחרים לא יחשבו שאני יותר מדי משונה."  

שותפים לצרה!

אחרי שנודעו תוצאות המבדקים הפסיכולוגיים הדברים זזו די מהר.  ניקול הייתה אז בת אחת-עשרה. הם הלכו לפגישה בקבוצת התמיכה ברדצ'ה. גרייט: "כשהגענו לשם, עיני ניילס כמעט קפצו מחוריהן, כי היו שם המון ילדים אחרים כמותו". ציסקה: "הייתי שם יחד איתו, ועמדתי מתבוננת פעורת פה. 'אה כן', חשבתי לעצמי, הילדה ההיא זה בעצם ילד והילד ההוא זו בעצם ילדה. סוף סוף היה למצבו של ניילס שם – ורק אז התחלתי לקלוט שקיימים הרבה ילדים במצב הזה וזה לא כל כך בלתי רגיל. במשך אותו יום שיחק ניילס עם עוד ילדים, ויצר קשרים עם אחרים בגילו. למחרת הוא סירב ללכת לבית הספר בתור בן. אבל הוא הלך, וכשבא הביתה הוא סיפר לי שהוא היה כל כך עצוב שהוא בכה אותו יום בבית הספר. ואז הוא אמר "אתמול (בקבוצת ברדצ'ה) פעם ראשונה שיכולתי להיות אני-עצמי לגמרי"."

החלק הקשה!

ניילס רצה לספר לכולם בבית הספר איך הוא מרגיש, אבל די חשש לעשות זאת. גרייט דיברה עם מנהלת בית-הספר אישית. היא הציעה שהדרך הטובה ביותר תהיה לספר תחילה להורי הילדים כך שהם יוכלו לספר לילדיהם בבית באופן הגיוני. וכך, בערב הורים, הודעתי בפומבי על כמיהתו של ניילס להיעשות ילדה. גרייט מספרת איך זה היה: "אחרי ההודעה השתררה דומיית מוות. עמדתי שם וידי מזיעות. ואז שני הורים החלו למחוא כף: "כמה אמיץ מצידך לספר לנו על כך בפומבי" הייתה תגובתם. למחרת הביאה לי אמא אחרת עוגת תפוחים. כשלעצמי מעולם לא חשתי בושה בנוגע לניילס. רק הייתי מלאת פחד עליו, שמא לא יבינו ולא יקבלו אותו. "רק אני ממש מבינה לגביו", חשבתי תמיד. לא ידעתי האם אנשים פשוט יחשבו שזה לא עניינם, או, מצד שני, האם יחשבו שמיגדר של ילד ברור מלידה ואין לשנותו."

כדי לטהר את האווירה בעניין הזה היא כתבה מכתב, שנדפס בידיעון החדשות של הכנסייה. הדבר קיבל תגובות מאד חיוביות. מספרת גרייט: " ניילס נהג לנגן בסקסופון במהלך התפילה, בחלקים של הנוער. לפעמים הוא הידק את שיערו כלפי מעלה בסיכות, כמו ילדה, או ענד תכשיט כלשהו. תמיד חשתי מאד לא נוח עם זה. יכולתי לחוש איך כל הגברים חושבים: איזו אמא תרשה לבן שלה להיראות כל כך כמו ילדה וכל כך נשי! עכשיו, כשהם ידעו עליו, וידעו שזו לא היתה סתם גחמה טפשית, הרגשתי הרבה יותר טוב."      

מניילס לניקול

גם הילדים בכיתה הגיבו באופן חיובי כשסיפר ניילס לכולם שהוא בעצם ילדה. לחבריו בכיתה היו הרבה שאלות אליו. חלק חשדו במשהו כל השנים. עכשיו זה התקבל במלואו. מייד לאחר מכן, ניילס רץ לקנות את בגדי הבת הראשונים שלו עצמו. ניקול: "זה היה מעיל קצר עד למותנים, ושמלת צמר קצרה מעוטרת בפרחים." הוא גם החל לגדל את שיערו ובחר שם של בת: ניקול. "בהתחלה היה קשה לזכור להשתמש בשמה החדש", אומרת גרייט, "הרגשנו עם זה כל כך מוזר." פעם בתור בדיחה קראתי לה: 'היי, ניקולקה'. בעלי טועה לעיתים קרובות. זמן קצר אחר כך, החלטתי שהגיע הזמן שכל הכנסיה תראה את 'ניקול' החדשה. במהלך חופשת הקיץ תכננו לבלות שבועיים בביתו של חבר. שם היא תוכל סוף סוף להיות ניקול, ילדה אמיתית. "זאת היא אני" היא אמרה! היא זכתה להמון הערצה ומחמאות על הופעתה הנשית והתנהגותה!    

בהמשך מוצגות כמה תמונות נוספות של ניקול שלא היו חלק מהכתבה המקורית

*המקור למאמר שלעיל,  Neils werd Nicole , התפרסם בהולנדית בנובמבר 2002, באתר המידע בנושא אי-הלימה מיגדרית " Landelijke Kontaktgroep T&T (LKG T&T) " כשהמקור לו הוא "חבר מס' 48, באמצעות חיגסברס (Gijsbers)." המאמר תורגם לאנגלית בידי  ברברה בלייק -  Barbara Blake    ואח"כ נערך למתכונת האתר בידי  סוניה ג'והן -  Sonia John   . לברברה עצמה יש בת טרנסג'נדרית בגיל העשרה, והיא שמחה לדון בכל אחד מהנושאים שהועלו כאן. ניתן ליצור עימה קשר בכתובת
 barbara_blake65 (at) yahoo.co.uk 

ראו גם את המאמרים הבאים שתורגמו מהולנדית לאנגלית בידי ברברה בלייק:  

 הנאום של ניקול לכיתתה:--"אמא, אני רוצה להפוך לילדה!" 

 גוף לא נכון....יש להם את 'הזין' הזה 

הנאום של ניקול לכיתתה

"אמא, אני רוצה להפוך לילדה"

ניקול (13) היתה אורחת ראשית בתוכנית טלוויזיה על ילדים עם אי-הלימה מיגדרית. היא החליטה לספר לכיתתה בבית-הספר על עצמה ולהסביר מה המשמעות של אי-הלימה מיגדרית. הנה הטקסט של נאומה:

אי-הלימה מיגדרית. מה זאת אי-הלימה מיגדרית? בנים עם אי-הלימה מיגדרית מרגישים שהם בנות ומתנהגים כבנות. ויש גם ההפך, בנות שמרגישות שהן בעצם בנים.

אני סוג כזה של בן.

אני משחקת עם בובות בארבי וצעצועים אחרים של בנות, ואני עונדת תכשיטים. אפילו כשהייתי רק בגיל 3, כבר ידעתי שאינני רוצה להיות בן. אספתי את שיערי הקצר בסיכות ראש, וענדתי טבעות וצמידים ולבשתי חצאיות. אהבתי לשחק עם אחותי ובובות הבארבי שלה.

בדרך כלל בנים שונאים לשחק עם בובות בארבי, אבל אוהבים לשחק עם חיילי צעצוע, או עם בוקרים מלגו. גם לי יש לגו, אבל זהו לגו מכשפות ונסיכות. אני גם אוהבת לשחק עם ילדות ואם לא, להיות לבדי. בנים אוהבים לעסוק בספורט כמו כדורגל, אבל אני לא צריכה לספר לכם על זה!

בכל פעם שהלכתי לבית-הספר ביום הולדתי, הצטרכתי לספר לכולם אילו מתנות נתנו לי. בדרך כלל קיבלתי משהו שעליו יכולתי לספר להם, כמו ספר או משחק. אבל פעם אחת קיבלתי רק בארבי ולא העזתי לספר על זה. וגם, לעיתים קרובות חשבו שאני בת משום שיש לי כזה קול גבוה, אבל הם לא ידעו כלום מעבר לכך. ועכשיו אני יכולה להתנהג לגמרי כמו בת, ולא צריכה להעמיד פנים שאני מישהו אחר!

ראינו תוכנית טלוויזיה על בן שהתלבש כמו בת ושיחק עם בובות בארבי. זו הייתה הפעם הראשונה שבה התחלנו להבין מה זה היה! כתוצאה מכך, כשהורי ראו את הבן הזה וילם (Willem) בטלוויזיה, הם הצליחו להבין את המונח 'אי-הלימה מיגדרית', ושזה היה מה שיש גם לי! אמא שלי כתבה מכתב לרשת הטלוויזיה NCTV, והם נתנו לה את מספר הטלפון של קבוצת התמיכה להורים של ילדים עם אי-הלימה מיגדרית. אז אמא שלי לקחה אותי לראות את פרופסור כהן באוטרכט (Utrecht), להערכת מצב ולעצה. פרופסור כהן שלחה לנו שאלונים כדי שהורי, מורי ואני נמלא.

הייתי צריכה לעבור כל מיני מבחנים. קודם כל הייתי צריכה לשבת בחדר שבו יש מראות דו-צדדיות. מהצד השני אתם יכולים לראות פנימה מבלי להיראות. זה היה היכן שישבו פרופסור כהן ושתי הסייעות שלה. היו שם צעצועים עבור בן ועבור בת, ובגדים שאפשר להתחפש איתם (אני ניסיתי רק את היותר מהודרים!). הסייעות בחנו אותי מקרוב בעת ששיחקתי עם הצעצועים. אז הייתי צריכה לענות על שאלות ולהשלים פאזלים, והיו לי כמה שיחות עם פרופסור כהן. התוצאה הייתה שיש לי 'אי-הלימה מיגדרית'.

הייתי צריכה לעשות בדיקות דם; אלו נעשות לכל הילדים שכן הם עוד לא יודעים למה חלק מהילדים הם ככה וחלק לא. קבוצת התמיכה להורים נקראת 'ברדצ'ה' (Berdache), אבל מה זה אומר? זה אומר המין השלישי, לא גברים, לא נשים, אלא באמצע. המילה באה מתרבויות של שבטי ילידים בצפון ובדרום אמריקה. 

בשנה שעברה, במאי, התקיים יום משפחות באוטרכט. הילדים עם אי-הלימה מיגדרית ומשפחותיהם נפגשו בגן שעשועים. זו היתה הפעם הראשונה שפגשתי את האחרים. מייקל אמר שהוא יציג אותי. הלכנו לבית שבו היו הילדים האחרים, כדי שאוכל לפגוש אותם ולשחק עם גוידו, ולנטיין וג'יימי.

בבנין הגדול היו גברים שצבעו שיער והיו מאופרים. גם ראיתי את איווט וגם את יירקה, מתוכנית הטלוויזיה. זה היה יום מאד נחמד. ביום המחרת, החלטתי שאני מוכרחה לספר לכולם בבית-הספר על עצמי.

באמצעות יום המשפחה, יש לי חבר חדש: ג'יימי. כתבתי לו וטלפנתי אליו. כשדיברתי איתו הוא אמר שהוא היה רוצה לבוא ולבקר אותי. אמא שלי אמרה שהוא יוכל להישאר לישון, והוא בא לבקר. אני ממש שמחה שיש לי חבר שהוא ממש כמוני.

הערה לסיום:

לפני שדיברתי לכיתתי, המורה שלי החליטה שראשית צריך לספר עלי להורים של הילדים האחרים, והם יספרו לילדים שלהם. אחרי זה אני אוכל לשאת את הנאום שלי! אני הנחתי שהילדים לא יבינו בהתחלה, משום שההורים שלהם בכלל לא הבינו את זה ולא יכלו להסביר את זה כמו שצריך.

אחרי הנאום שלי לכיתתי הם שלחו לי כרטיס שהם יקבלו אותי כמו שאני!

לאחרונה התבקשתי להרצות לקבוצה אחרת. הייתי די עצבנית, וכשהתחלתי, יכולתי לשמוע איך קולי רועד, אבל העצבנות עברה די מהר.

יש עדיין רבים שלא יודעים או מבינים ובודאי חושבים שאני משונה, או מוזרה, כשהם רואים אותי לובשת בגדים של בת, עונדת עגילים ושמה לק לציפורנים.

גרייט וניקול  

חזרה לדף של לין על טרנססקסואליות – חלק שני א'  : (עברית)

 חזרה לדף הבית של לין  : (עברית)