RECOMMENDATIONS FOR ENHANCING COLLEGE ENVIRONMENTS

דוא"ל מ"קלי" – "Kelly" חושף אתגרים רבים בפניהם ניצבים הסטודנטים העושים מעבר מיגדרי באוניברסיטה של מישיגן – UM.

הדברים שלהלן הינם מכתב דוא"ל מסטודנטית לתואר גבוה בשם "קלי", שעשתה מעבר מיגדרי ממש לפני שהחלה ללמוד באוניברסיטה של מישיגן (UM) בשנת 2002. היא נתקלה בכמה בעיות ב-UM ומאחר שידעה על האתר שלי, יצרה עימי קשר.

באותה תקופה עסקתי בסיוע לקבוצת העבודה בנושא זהות מיגדרית ( Gender Identity Working Group (GIWG) ) באגף דיקן הסטודנטים של האוניברסיטה, ואספתי מידע מסטודנטים טרנסג'נדרים ב-UM בכדי ללמוד על הקשיים שבהם נתקלו כאן. היה זה המידע ההוא שהוביל אותי לבנות את רשימת ההמלצות שלעיל. על אף שהבעיות שבהן נתקלה קלי יהיו אחרות באוניברסיטאות אחרות, הניסיון שלה מרמז על אינספור הבעיות המעשיות הניצבות לעיתים קרובות בפני סטודנטים טרנסג'נדרים.

קלי נרשמה ל-UM בהתחלה בתור בן (בשמה הישן). ואולם, היא החלה ללמוד ב-UM בתור בת, לאחר שעשתה מעבר מיגדרי חברתי במהלך הקיץ שקדם לבואה לכאן (לרבות שינוי השם החוקי, רישיון נהיגה חדש, וכו'). קלי הייתה נערה מאד נאה, מוכשרת ביותר, חברותית מאד וחביבה על כולם, ולמדה בהצטיינות במהלך התואר הראשון ב-UM.

ואולם, קלי ניצבה בפני היתקלויות מתמשכות ושוחקות-נפשית עם "המערכת" ב-UM. במענה לשאלות ששלחה לה לין בדוא"ל, היא מזהה בדוא"ל שלה הרבה בעיות בשירותים של UM. היא עברה הרבה פחדים ומתח נפשי עקב הקשיים הכרוכים בהחלפת שמה והמיגדר שלה ברשומות הסטודנט שלה, ובעיות במגעיה עם "התוכנית המקפת לשירותי מיגדר" (ראו הערה למטה*) של UM, הידועה לשימצה.

ההתנסויות של הסטודנטית הזאת אופייניות לאתגרים הרבים בפניהם עומדים סטודנטים העושים מעבר מיגדרי ב-UM. זיכרו שאתגרים אלה הם בנוסף להרבה אתגרים אחרים – חברתיים, חוקיים, משפחתיים, רפואיים ובמערכות-יחסים – בפניהם ניצבים סטודנטים אלה במהלך התקופה הקשה הזאת בחייהם. האוניברסיטאות והמכללות שלנו צריכות לעשות משהו בכדי לעשות את הדברים קלים יותר עבור אותם סטודנטים!

לין יקרה,

במענה לשאלותיך, הנה כמה מההתנסויות שלי:

(א) מה היו ההתנסויות שלך עם רשומות הסטודנט שלך, באשר לשינוי השם/מיגדר שלך?

הגעתי למסקנה ששינוי הרשומות הוא בלתי אפשרי ב-UM. הנה מה שעשיתי למרות זאת.

ראשית, דאגתי לשינוי שמי החוקי, ולקבלת עותקים של תעודת שינוי השם ככל שיכולתי. כל אחד באוניברסיטה רוצה עותק מקורי. זוהי בעיה אמיתית משום שהתעודות האלה אינן זולות, ויכול היה להיות נחמד אילו הצטרכתי לתת רק תעודה אחת עבור כולם.

אח"כ, הלכתי לבניין המינהלה ברחוב סטייט סמוך לבנין אגודת הסטודנטים. היה עלי למלא הררי ניירת עבורמשרד דיקן הסטודנטים. עד היום אינני יודעת בבירור היכן הם שינו משהו ברשומות שלי. נראה כאילו שעלי לעשות כל דבר נוסף דרך משרד שונה נוסף.

לאחר מכן הלכתי למחלקה שלי, למשרד השירות לסטודנטים, ומילאתי כמעט את אותה הניירת גם שם.

ואז, לאחר שכל זה טופל, הלכתי למרכז רשת המחשב של ביה"ס להנדסה, קיבלתי שם-משתמש חדש, והם שינו את שמי בחשבון המשתמש שלי. אני צריכה בנוסף לכך לגשת למרכז רשת המחשב של כלל האוניברסיטה בכדי לשנות את שמי. זוהי מבוכה ענקית. אם את נכנסת למחשב דרך הכתובת engin.umich.edu, מקלידה "ק X" ו-Return, מופיע "קלי X", אבל אם את נכנסת דרך הכתובת itd.engin.umich.edu, מקלידה "ק X" ו-Return, מופיע השם הישן שלי. זה לא שהם לא מוכנים לתקן את זה (או לפחות זה מה שהם אמרו) אבל אפילו אין להם כל מושג איך לתקן את זה. עניין זה "הוציאני מהארון" הכי קשה, ולבסוף הפסקתי לענות לדוא"ל כלשהו שהגיע לכתובתי באוניברסיטה - umich.edu – ופשוט אמרתי לאנשים שבגלל בילבול כלשהו, אותו "בחור אחר" קיבל את שם-המשתמש שלי ב- umich.edu ולפיכך אתם צריכים לשלוח לי דוא"ל ל-engin.umich.edu.

אחר כך הלכתי לקבל כרטיס זיהוי מגנטי (M-card), זה לא היה קשה אבל יש מקום לשיפור. ראי עוד על כך במענה לשאלה (ה).

לבסוף, הלכתי למשרד המשכורות והמענקים לשנות את שמי שם.

למרות כל זאת, שמי הישן תמיד צץ ועולה כמו רוח בלהות. עוד לא היה סמסטר שבו לא נכנסתי לצרות בגללו. אני לא מקבלת את צ'ק המשכורת הראשון של כל סמסטר משום שכאשר הם ממלאים מחדש את הניירת שלי, הם רואים את שמי הישן ו"מתבלבלים".

אבל זה קורה כל כך הרבה שאיני יכולה אלא להאמין שקיים שם צר-מוח כלשהו במגדלי זאבי-הטרף. בכל פעם שאני הולכת למשרד המשכורות והמענקים במגדלי זאבי-הטרף בפינת סטייט/אייזנהאואר, הם מריצים אותי סביב ולוקח אינסוף זמן לתקן דבר כלשהו.

בסתיו שעבר מילאתי את הניירת שלי באוגוסט, בתחילת השנה, רק כדי לגלות בספטמבר שגם תשלום המשכורת שלי וגם שירותי הבריאות לא חודשו בגלל "התבלבלות". אף אחד לא אמר לי שהם לא חודשו, הם פשוט לא הגישו את הניירת שהיה צריך, וחיכו שאני אגלה זאת. משרד המשכורות סידר לי צ'ק מהר למדי, אבל רק אחרי שהפסקתי להיות נחמדה בעניין הזה.

שירותי הבריאות היו סיפור אחר. זה ארך כמעט חודש וחצי לחדש אותם. לבסוף היה עלי לנסוע למשרד שידעתי כי בו מצויה הניירת שלי, לדרוש מהאדם לטפל בה, ואז לנסוע למקום הבא אליו שלחו אותה בכדי לוודא שהאדם שם טיפל בה. החידוש נעשה באותו יום. אבל רק לאחר שבארבעה משרדים שונים סירבתי לעזוב את המקום עד שישלימו את הטיפול בניירת.

שמתי לב גם שבהעתקים שלי רשומים "שמות קודמים". עוד לא עסקתי בזה הרבה, אבל כאשר אתחיל להגיש מועמדות למשרות שונות, לא יעלה על הדעת שאתן להם "להוציאני מהארון" בפני מעסיקי העתידי.

(ב) נגישות למערכת הבריאות/בית-חולים – האם זוהי בעיה אמיתית או מדומה?

אני חשה שזוהי בהחלט בעיה אמיתית. כשהגעתי לכאן לראשונה, נאמר לי על ידי הממונה על ענייני הסטודנטים לתואר גבוה שאני בת-מזל שהגעתי לכאן, משום שיש לנו את "התוכנית המקפת לשירותי מיגדר" (CGSP). אני חושבת שהיא ניסתה לעזור לי, אבל היא לא הייתה יכולה לעשות טעות גדולה מזאת. כשיצרתי איתם קשר, הם רצו שאפסיק ליטול הורמונים, לעשות מעבר מיגדרי חזרה, ואז אחרי ששה חודשים - אם הם יחשבו שאני מוכנה - אוכל להמשיך לחיות כמות שאני כיום. אין סיכוי שהייתי מסכימה לפנות חזרה בנקודה ההיא, זה לקח כל כך הרבה רק להגיע לשם. זה היה הורס גם כל סיכוי שהיה לי 'לעבור' אם היה עלי ללמוד את הסמסטר הראשון שלי בתור בן.

לבסוף מצאתי מישהי שתרשום לי הורמונים, אבל היא נוראה. אני משלימה עם זה משום שהיא נותנת לי את מה שאני צריכה, אבל אני חוששת שאין לה כל מושג מה היא עושה. היא לא אוהבת לגעת בי, ולקח זמן אין-קץ להביאה לכך שתראה לי איך לעשות לעצמי בדיקת-שד. כשביקשתי זאת בפעם הראשונה, היא רק נתנה לי דף מידע ושלחה אותי לדרכי. לעיתים קרובות היא עדיין פונה אלי בשם הזכרי שלי, וכבר העבירה עלי ביקורת באומרה שאיננה חשה שזה לגמרי נכון לתת לי משהו שמעולם לא נועד להיות בגופי.

אני מתעבת אותה, אבל אין לי ברירה. ניסיתי למצוא רופא אחר, אבל כולם סירבו לקבלני מבלי שאכנס למסגרת ה-CGSP, אבל אני קרובה מדי לניתוח בכדי לתת להם לחרבש לי את החיים.

אני מכירה א/נשים שכבר היו להם בעיות רפואיות בלתי קשורות להיותם טרנסג'נדרים, וכאשר פנו בבקשת עזרה, 'אכלו חרא' מהצוות. רק מצב חירום רפואי נוראי עלול אי פעם להביא אותי לבקש מהם עזרה.

עניין אחרון - שירותי הבריאות עלולים לבטל את הביטוח שלי. הם שואלים למה אני מבקרת את הרופאה כל כך הרבה ולמה אני צריכה כל כך הרבה תרופות. אם הם לא יכסו את ההוצאות שלי, לא תהיה לי ברירה אלא להפסיק את הלימודים ולהשיג עבודה.

(ג) רשומות רפואיות וביטוחיות – מה הן מראות, והאם ביכולתך לשלוט במה שהן מראות?

הרשומות הרפואיות שלי מראות שאני טרנסג'נדרית, ואין לי כל שליטה עליהן.

(ד) האם מצאת איש קשר כלשהו שניתן לבטוח בו, שאליו תוכלי לפנות במקרה שתיתקלי בבעייה רצינית או שתזדקקי לפתע לעזרה? אם לא, אזי אילו דרישות היית מציבה לגבי אדם שכזה על מנת שתחושי בנוח "לבטוח בהם"?

תמיד יש אותך :) יש לי כמה אנשי קשר אחרים אבל עד כמה שאני יודעת, אני האדם הטרנסג'נדרי היחידי שהם מכירים. שתיים מהנשים העובדות במשרד לענייני סטודנטים לתואר גבוה יודעות, משום שהן כבר ראו את הרשומות שלי, ותמיד עזרו לי במידה עצומה כשנזקקתי לכך. אבל לא ניתן להפוך אדם למישהו שניתן לבטוח בו. אני סומכת רק על אנשים שכבר למדתי להכירם.

הדבר הטוב ביותר שתוכלי לעשות הוא לדאוג שהאנשים במשרדים האקדמיים יהיו מודעים לא/נשים טרנסג'נדרים. הם יראו את השינויים ברשומות ויידעו מי אנחנו, ולפיכך אלו היו תמיד האנשים הראשונים שאליהם פניתי גם אני.

(ה) האם יש בעיות אחרות הנוגעות לדברים מעשיים של חיי היום-יום העשויים לעשות את החיים קלים יותר עבור א/נשים טרנסג'נדרים כאן ב-UM?

צריכה להיות דרך מהירה ונוחה לקבל כרטיס-זיהוי מגנטי חדש. היתה זו אי-נעימות כל כך גדולה כשהצטרכתי ללכת ולהסביר למישהו מדוע אני זקוקה לכרטיס חדש שכזה. הם גם מסרבים לתת לך זאת בלא שינוי שם חוקי, שזו צרה כשלעצמה. חברה שלי 'עברה' אבל עוד לא עשתה את שינוי השם החוקי, ולפיכך הם גרמו לה "הוצאה מהארון" כל פעם שהשתמשה בכרטיס המגנטי שלה. הסדרת שינוי שם זו צרה צרורה ויקרה מאד, קשה לסטודנטים לעשותה, ומאד יעזור אם ניתן יהיה לקבל כרטיס-זיהוי מגנטי זמני.

בעיה אחת גדולה הינה שלא אוכל להמשיך בלימודי הדוקטורט שלי כאן. בשורה התחתונה, זה או ללמוד לתואר שלישי או לעבור את הניתוח. אין לי האמצעים לעשות את שניהם. זו כנראה אשמתי משום שיכולתי לנסות חזק יותר לחסוך את הכסף, אבל אני לא חושבת שזה ממש אפשרי. להיות טרנסג'נדרית זה עניין יקר, ומאחר שהביטוח הרפואי אינו מכסה ניתוח לשינוי מין, אינני יכולה להישאר. אני לא יכולה לדחות את הניתוח לשלוש שנים נוספות.

חלק גדול מבעיות היום-יום הן פשוט לנסות להתמודד עם חיים במיגדר חדש. יש מעט מאד דברים שמישהו יכול לעשות בכדי לסייע לך להתגבר על פחדייך מפני 'הוצאה מהארון'.

הדבר הנוסף היחידי שעליו אוכל לחשוב הוא שכאשר האוניברסיטה מקיימת ארוע/קבוצה/פרס/וכו' כלשהו עבור נשים, הם כוללים גם נשים טרנסג'נדריות. נמנעתי מלהיכנס להרבה דברים כאלה מאחר שלא רציתי להידחף, כי לא הייתי בטוחה שאני מתאימה להגדרה של אשה שאליה התכוונו. לאחרונה זכיתי בפרס שהיה מיועד לנשים, וכמעט ויתרתי עליו משום שפחדתי ש'אוצא מהארון' ומישהו יעשה מהומה על כך שאני זכיתי בזאת.

אני מקווה שזה עוזר

"קלי"

*הערה חשובה לגבי "התוכנית המקפת לשירותי מיגדר" ( CGSP ) ב-UM:

הדוא"ל שלעיל מגלה כיצד הסתבכה קלי עם "התוכנית המקפת לשירותי מיגדר" ( CGSP ) , הידועה לשימצה, המתחזה ל-"מרפאת מיגדר" באוניברסיטה של מישיגן. באופן שלא יאומן, ניסה חבר צוות הקבלה ב-CGSP לכפות על קלי לעשות מעבר מיגדרי חזרה, על אף שכבר היתה על אסטרוגן תקופה ממושכת, כבר עשתה בהצלחה מעבר מיגדרי חברתי, כבר הסדירה שינוי שם חוקי ומסמכי זהות חדשים, נרשמה ל-UM בתור בת, וכבר הצליחה מאד בלימודי התואר הגבוה שלה כאן בתור בת.

CGSP של UM נוסדה בשנת 1993, והיתה פעם תוכנית מיגדר מחקרית אוניברסיטאית מכובדת (אבל קטנה). ואולם, היא החלה לשקוע לאחר יציאתה המייסדת שלה לגימלאות, סנדרה קול - Sandra Cole. CGSP מלאה כיום בפקידים אשר אינם מטפלי-מיגדר, ואשר נצמדים לתאוריות מזמנים עברו שלפיהן טרנססקסואליות הינה הפרעת נפש (כלומר מחלת נפש). עיקר עבודת הקבלה והניהול של המטופלים נעשית על ידי עובד אחד במשרה חלקית, אשר אינו יועץ מיגדר או רופא מומחה.

במקום להיות בנק מידע אודות שירותים, ולהפנות סטודנטים ליועצי מיגדר בלתי תלוים היכולים לתפקד בתור מנהלי-טיפול ראשיים, שולט עובד הקבלה ביכולתם של מטופלי המיגדר להגיע לאנשי הצוות הרפואי והטיפולי (ב-UM וסביבותיה באן-ארבור - Ann Arbor).

CGSP נותן למטופלים הפניות רק ליועצים ש"קשורים" לתוכנית, והמאפשרים לעובד במשרה-חלקית של CGSP לשמור על שליטתו במעבר המיגדרי של המטופלים. קשר לתוכנית של UM נחשב לחותמת-אישור בעיני יועצי המיגדר הקשורים אליה ואנשי סיוע אחרים, ולפיכך הרבה משלימים עם הבלעדיות הזאת, שנטלה לעצמה CGSP, לניהול המיקרים. מטופלים מאזור דרום-מזרח מישיגן מתייחסים לעיתים קרובות ל-UM כמוסד רפואי משובח ביותר (והוא אכן כזה), ולפיכך חושבים שקשר מקצועי של המטפלים עם CGSP של UM הוא סימן לחשיבותם המיוחדת (ולא כך הוא).

תחת המערכת הזאת, יועצים הקשורים ל-CGSP אינם יכולים לקבל סטודנטים (או עובדים) טרנסג'נדרים של UM בתור מטופלים אלא אם הסטודנטים האלו נרשמים לתוכנית של CGSP ומקיימים את המשטר המאד מחמיר של "הנהלים לטיפול" שלהם (השקולים לגירסאות מיושנות מאד של "הנהלים לטיפול של האגודה הבי"ל ע"ש הארי בנג'מין לטיפול באי-הלימה מיגדרית").

באמצעים אלה, זכתה CGSP בשליטה בלעדית על הנגישות לשירותי מיגדר מקומיים באוניברסיטה ובכל אזור אן-ארבור – והיא מנצלת שליטה זאת לקידום האידאולוגיה של CGSP, מערכת האמונות שלה והכללים ל"ניהול" של מעברים מיגדריים.

סטודנטים ועובדים ב-UM אינם יכולים להגיע בנקל ליועצים ולנותני הטיפול הרפואי המעולים שיש במקום מחוץ למסגרת התוכנית, משום שאותם נותני טיפול נמנעים מלקבל מטופלים של-UM אשר מנסים לעקוף את ה-CGSP. לכן, סטודנטים ועובדים אינם יכולים למצוא בנקל יועצים מקומיים היכולים באופן עצמאי 'לתפור' את תוכניות המעבר המיגדרי עבורם על פי הנסיבות המיוחדות שלהם. מסיבה זאת, חלק מהסטודנטים נכנעים, עוברים דרך נהלי הקבלה של CGSP, ומקיימים את הנהלים לטיפול של ה-CGSP, ואז נתקלים בבעיות עקב המשטור הכרוך בכך. אחרים נכנעים על מנת לזכות בניתוחים "במסגרת התוכנית", אשר מכוסים על ידי תוכניות ביטוח הבריאות של האוניברסיטה, על אף שהמקצועיות של המנתחים המעורבים בדבר מאד מוטלת בספק, עקב חוסר הניסיון שלהם (הם מבצעים רק 3-4 ניתוחי SRS בכל שנה).

כאשר קלי פנתה ל-CGSP, הם לא נתנו לה רשימה של יועצים מקומיים, רופאי-משפחה ואנדוקרינולוגים שהינם בעלי ידע בנושא טרנסג'נדריזם וידידותיים לטרנסג'נדרים. לכן היא לא היתה מסוגלת למצוא בנקל עזרה למקרה הייחודי שלה. במקום זאת, CGSP אמרו לקלי שהיא חייבת "לחזור לנקודת המוצא" ולשוב ולהתחיל מבראשית במסגרת התוכנית של CGSP, ורק אז הם יואילו לתת לה הפנייה לנותני הטיפול. סיפור זה מראה בבהירות איך CGSP שומר על שליטתו בנגישות לייעוץ מיגדרי באזור, ותוקע עצמו באמצע בהרבה מעברים מיגדריים (וכך שומר על תדמיתו המזוייפת ועל נחיצותו בתור "מרפאת מיגדר").

רק מעט צעירים רציניים העושים מעבר מיגדרי מתקרבים בכלל ל-CGSP, משום שהתוכנית ידועה מאד בגישותיה המשונות לא/נשים טרנססקסואלים (במיוחד צעירות MtF במעבר מיגדרי) ובשל נהלי הטיפול המיושנים ביותר שלו. המצב דומה למדי לזה שבמוסד קלרק - Clarke בטורונטו, קנדה (הנקרא כיום "CAMH" ), אשר גם ממנו מתרחקים א/נשים רציניים העושים מעבר מיגדרי (במיוחד הצעירים). בעלי הידע מבין העושים מעבר מיגדרי ב-UM מנסים למצוא מישהו מקרב היועצים המנוסים שבסביבה אשר (א) יקבלו אותם כמטופלים מחוץ לתוכנית CGSP, ואשר עדיין (ב) הצליחו לשמור על נגישות המטופלים שלהם לנותני הטיפול הרפואי של UM. (כל מי שזקוק לשמותיהם של יועצים כאלה צריך ליצור קשר עם לין ).

בגלל ההימנעות הזאת של צעירים העושים מעבר מיגדרי מ-CGSP, קבוצת המטופלים שלהם מורכבת בעיקר מ'מתלבשים' וטרנסג'נדרים מבוגרים יותר מאזור דרום-מזרח מישיגן (מחוץ ל-UM). לפיכך, התוכנית נוטה עוד יותר 'לשמור על המחסום', ולהניא רבים מאותם א/נשים מלנסות לעשות מעברים מיגדריים TG או TS (שבמקרה של א/נשים מבוגרים יותר, עם אי-הלימה מיגדרית בעוצמה נמוכה יותר, היא כנראה גישה נכונה). בראיונות עם סגל העובדים של CGSP, שמעתי אותם מצהירים "אנחנו מנסים בכל הכח לא לפרק משפחות", כאילו היתה זו האמירה המקודשת (mantra) העיקרית של CGSP. נראה שסגל העובדים של CGSP מתייחס למעבר מיגדרי כאל המפלט האחרון שיש לעשותו רק אם מישהו "חולה נפש" במצב קשה. שמתי לב גם שהעובדים ב-CGSP מתייחסים אל העושות מעבר מיגדרי MtF - מאחורי גבן - בהשתמשם בשמות גוף במין זכר. זה נובע אולי מהאחוז הגבוה של מטופלי CGSP שהינם 'מתלבשים' מבוגרים יותר.

מספרים מצומצמים של ניהול-מקרים מעלים תהיות קשות באשר ליכולת המקצועית:

אחד המדדים ליכולת המקצועית ולניסיון של מרפאת מיגדר הינו מספר המטופלים שלהם סייעו במהלך המעבר המיגדרי. על פי דיווחי עיתונות שהתפרסמו לאחרונה, במהלך 10 השנים האחרונות סייעה CGSP רק ל-35 א/נשים להשלים מעבר מיגדרי. על אף ש-CGSP נמצאת אולי בקשר עם הרבה 'מתלבשים' מכל רחבי דרום-מזרח מישיגן, אין להם ניסיון משמעותי עם כאלו שאכן עושים מעבר מיגדרי.

המספרים של CGSP כה קטנים, שהם מעלים תהיות קשות באשר ליכולתם המקצועית של המנתחים ב-UM המבצעים SRS באותם מקרים. מנתחי ה-SRS הבולטים בארה"ב ומחוצה לה מתמחים בניתוחים שכאלה, והמנתחים המשיגים תוצאות טובות מבצעים כולם מעל 100 ניתוחים שכאלה בשנה. קשה להאמין שמנתח המבצע רק 3-4 ניתוחי שינוי-מין בשנה (ולא מוכר בתור מקושר לקהילייה רפואית המטפלת בטרנסג'נדרים בנוגע לשיכלולים העדכניים בטכניקות הניתוחיות ל-SRS) יכול להיות בעל מלוא היכולת המקצועית בתחום זה של ניתוחים.

בדיקת האמונות של אנשי CGSP באשר להיותם של א/נשים טרנססקסואלים "חולי נפש":

הסיבה שבגללה סגל העובדים של CGSP מנסה לכפות על נערות טרנססקסואליות צעירות (כדוגמת קלי) לעשות מעבר מיגדרי בחזרה, להפסיק ליטול הורמונים ולהתחיל הכל מהתחלה בתוכנית שלהם היא פשוטה: הם רואים את הצעירות הטרנססקסואליות MtF, עם אי-הלימה מיגדרית בעוצמה חזקה, בתור "נערים הומוסקסואלים מבולבלים". מרפאות שכאלה מאמינות ש"הנערים ההומוסקסואלים" האלה צריכים לנסות בכל כוחם לקבל את הרעיון להפוך לגברים הומוסקסואלים, במקום לעשות מעבר מיגדרי ולהפוך לנשים. בעשותה כך, הולכת CGSP בעקבות תורתם של בלנשרד - Blanchard ו צוקר - Zucker ב מוסד קלרק בקנדה , הידוע לשמצה, ותורתו של הפסיכיאטר הקתולי מק'היו - McHugh בג'ונס-הופקינס (עוד אחת ממרפאות האוניברסיטה המיושנות, בה מתייחסים לנשים טרנססקסואליות בהמון סטיגמות).

כך, כמובן, אין כל פלא ש CGSP ממליצה על ספרו הטרנספובי המשתלח של ג'. מיכאל ביילי - J. Michael Bailey באתר שלה (ביילי הפך לקריירה את היותו הדובר בשבח תורתם של בלנשרד, צוקר ומק'היו). זה מסביר גם מדוע סגל העובדים של CGSP סובלים אי נוחות בולטת לעין כשהם משוחחים עם נשים טרנססקסואליות שהתמזגו בהצלחה בחברה (כפי שחוויתי במישרין בעצמי). סגל עובדים טרנספוביים שכאלה חווים סתירה תפישׂתית ומצוקה רגשית חמורות כאשר ניצבת מולם אשה לאחר מעבר מיגדרי, כשהיא בוטחת ועתירת הישגים – אשה שלגביה הוטבעה בהם התפישׂה שיש לראות בה גבר חולה-נפש וסוטה-מין.

צעירים העושים מעבר מיגדרי אכן נוהגים בתבונה בהתרחקם מ-CGSP (ומרפאות דומות):

עד ש-CGSP יוותר על מודל הפתולוגייה-הנפשית שלו לגבי טרנססקסואליות, ורק אם יוותר עליו ויאמץ מודל חדיש יותר המבוסס על הסכמה מודעת, ייעוץ מיגדרי ומעבר מיגדרי, זהו מקום בלתי ראוי לחלוטין לשלוח אליו סטודנטים צעירים המצויים בעיצומם של מעברים מיגדריים.

כפי שאומר חוקר מיגדר בולט (שאיננו TG) מאוניברסיטה אחרת:

"נראה ש-CGSP ממוקד לגמרי בעצמו, כפי שבדרך כלל מלמד ניסיוני עם "מרפאות מיגדר" אוניברסיטאיות מבוססות-מחקר. הן גדושות באנשים המחפצנים "מטופלים" כאילו היו מחלות, ואינם עוסקים במשהו הדומה כלל לגישה ממוקדת-מטופל. קיימת שם בעייה עקשנית כתוצאה מהאופן שהחבר'ה האלה מובאים לעבודה הזאת ומוכשרים לקראתה."

לאוניברסיטאות הפזורות ברחבי ארה"ב יש תוכניות הדומות ל-CGSP. עצה חשובה לסטודנטים טרנסג'נדרים הינה לשמור מרחק מאותן מרפאות (אלא אם הם יכולים לאמת באופן מלא כי המרפאות הללו מיישמות מודל עדכני ואנושי לצורך סיוע לסטודנטים טרנסג'נדרים). במקום זאת, הם צריכים לחפש סיוע מיועצי-מיגדר חיצוניים במרפאות פרטיות (זאת-אומרת לא-קשורים לתוכנית "מחקר" אוניברסיטאית), אשר מיישמים גישה מודרנית יותר של "הסכמה מודעת, הצעת-חלופות, ייעוץ והנחייה", ואשר מקושרים היטב למומחי הטיפול-הרפואי הטובים ביותר ברמה הלאומית.

לקבלת רקע נוסף על השליטה המוחלטת והבלתי מבוקרת הנכפית על חייהם וחירויותיהם של העושים מעבר מיגדרי בידי פסיכיאטרים ורופאים 'רמי-דרג', ראו את הדוח הבא של האתר TransHealth.com :

אחרי שמיעת הרבה תלונות על CGSP כפי שנכתב למעלה, חברי צוות המשימה הלהט"בי המליצו פה-אחד שיש לערוך בדיקה חיצונית רשמית על CGSP, על מנת להבטיח שיינתן מענה טוב יותר לצרכיהם של סטודנטים וסגל טרנסג'נדרים ב-UM. (ראו המלצה C1 בדף הבא: http://www.provost.umich.edu/reports/tblg/reporttext.html#IV ).

יש לקוות שבדיקה חיצונית של CGSP תבוצע ביום מן הימים. לכל הפחות צריך לבטל את השליטה הבלעדית של CGSP על נגישותם של אנשי קהיליית UM ליעוץ ולטיפול מיגדרי, על ידי הוצאת CGSP מהמעגל עבור מרבית הסטודנטים והסגל הטרנסג'נדרים. במקום זאת, צריך לארגן רשימות של יועצי מיגדר ונותני-טיפול רפואי מיגדרי, ולחלק אותן לסטודנטים וסגל טרנסג'נדרים באמצעות שירותי הבריאות של האוניברסיטה, שירותי הייעוץ לסטודנטים, והמשרד לעניינים להט"בים. סטודנטים וסגל מתלבטים וטרנסג'נדרים יוכלו אז לזהות ולפנות בעצמם ובלא-חשש אל נותני-טיפול מיגדרי.

אם יועצי מיגדר מיקצועיים מהסביבה ואחרים, הקשורים כיום עם CGSP, יוכלו לקבל לטיפול מטופלים טרנסג'נדרים אשר אינם רשומים ב-CGSP, אזי סטודנטים וסגל טרנסג'נדרים ב-UM יזכו סוף סוף לנגישות להרבה נותני-טיפול מעולים מהסביבה – בלא שייאלצו להפקיד את חייהם האישיים תחת שליטתם של פקידים זוטרים ונבערים-מדעת של CGSP.

בינתיים, שנתיים מאוחר יותר (כיום ב-2006), אנחנו עדיין ממתינים לבדיקה החיצונית של CGSP.