גרמנית  איטלקית  הונגרית  רוסית

מתוחה, ליוותה אנקה את בתה יוהנה לבית הספר. הילדה בת השמונה, לבושה בחצאית, שערה הבלונדיני הארוך מסורק בקפידה, נראתה כמו כל חברותיה הבנות.

אולם כשאנקה, 44, נישקה את יוהנה לפרידה, נשאה האם החרדה תפילה דמומה, בתקווה שבתה תהיה חזקה מספיק להתמודד עם היום שלפניה.

שכן החלטתה של יוהנה ללבוש חצאית לבית הספר היתה עתידה להתקבל באין סוף הקנטות, הצקות ואפילו תלונות שהגיעו לבית ספרה שעל יד המבורג, גרמניה. וכל זה בגלל שיוהנה נולדה כיוהנס, ילד – אבל ילד שרצה בכל מאודו לחיות כַּילדה שהוא חש שהיה כל חייו.   

היום, בגיל 14, יוהנה היא האדם הצעיר ביותר בגרמניה שקיבל אי פעם אישור לקחת את התרופות שיעצרו אותה מלהתפתח לגבר, ויעזרו לה להיות נשית יותר.  

היא מקבלת זריקות חודשיות של הורמונים מנטרלי-טסטוסטרון כדי לעצור את תחילת ההתבגרות המינית הזכרית, ולוקחת יום יום גלולות של הורמונים נשיים המכילות אסטרוגן, שהחלו להעניק לה את חמוקיה הנשיים.

"היום אני מרגישה כמו נערה רגילה", אומרת יוהנה. "מאז שהייתי בת שנתיים, הייתי שואלת את ההורים שלי אם אני בן או בת, וכשהם אמרו שאני בן, הייתי בוכה. סירבתי ללבוש בגדי בנים בבית, וכשהייתי בגן תמיד שיחקתי עם הבנות, אף פעם לא עם הבנים." 

למרות התנגדותם של בני משפחה אחרים, אנקה כמעט ולא ניסתה לדכא את תשוקתו של יוהנס להתלבש ולהתנהג כמו ילדה. "אנשים אמרו שאני מגדלת את הילד שלי לא נכון והופכת אותו לילדה, אבל ידעתי שאני עושה את הדבר הנכון", אומרת אנקה.

אך כשהתקרבה יוהנה לגיל שבו היתה צריכה להתחיל את בית הספר היסודי, הלכה חרדתה של אנקה וגברה, והיא שיתפה בדאגותיה את המטפל שלה, שטיפל בה בשל בעיות שמהן סבלה בגב ובזרוע. המטפל, שבמקרה היה גם פסיכולוג שהתמחה בטרנסקסואליוּת, הפנה את אנקה למומחה המגדר הנס גיאורג ון הרסט (Hans Georg van Herste). הוא הרגיע אותה בספרו לה שכ-1 ל-1000 איש חווים בעיות של חציית-מגדר.

"זו היתה הקלה גדולה כל כך לשמוע שיוהנה לא היתה לבד", אומרת אנקה.

למרות שהחלה ללמוד יותר על סוגיות מגדריות, החליטה אנקה להלביש את יוהנה כבן במהלך השנה הראשונה בבית הספר. בקיץ שלאחר מכן, דנו אנקה והנס גיאורג ון הרסט בשאלה האם יוהנה מוכנה להתחיל להתלבש כבת בבית הספר, או לא. "שאלנו אותה, והיא אמרה שכן", אומר הנס גיאורג. "היא היתה נחושה בדעתה שהיא מוכנה".

"אבל אני רציתי שהיא תהיה בטוחה לגמרי", אומרת אנקה.

"בבית וברחוב אני שם כדי להגן עליה. אבל בבית הספר היא תהיה לבדה.

אמרתי לה שאתמוך בכל החלטה שלה, אבל, עמוק בפנים, הייתי מבועתת. ידעתי שההתנגדות הבלתי נמנעת שבה היא תיתקל תלך ותחמיר ככל שהיא תתבגר".

אך יוהנה היתה נחושה בדעתה. ובאותו קיץ יצרו הנס גיאורג ואנקה קשר עם מורים והורים מבית הספר, כדי להודיע להם שהחל מתחילת שנת הלימודים יוהנה תציג את עצמה כבת, וכדי לבקש את תמיכתם.

"ביום הראשון, חזרתי לכיתה הרגילה שלי. חלק מהבנים הסתכלו עליי בצורה מוזרה. והבנות באו ושאלו אותי שאלות, אבל החברות שלי אמרו לי שהן מרוצות וגאות שהייתי כל כך אמיצה", אומרת יוהנה.

למרות ההקנטות, ביטחונה העצמי של יוהנה הלך וגבר. אולם שלוש שנים לאחר מכן היא נאלצה לעזוב את הביטחון היחסי של בית הספר היסודי שלה ולהיכנס למים הסוערים יותר של בית הספר לכיתות הגבוהות יותר. כעת היה עליה להתחיל מחדש את המאבק על קבלתה כבת – והפעם מול התנגדות גדולה יותר. 

"היו מורים שקראו לי בכוונה יוהנס, בטענה שזה היה השם שלי במסמכים הרשמיים", אומרת יוהנה.

חלק מההתקפות החמורות ביותר הגיעו מכיוונם של הורי הילדים האחרים. לבית הספר הגיעו שיחות טלפון אנונימיות בדרישה ש"המפלצת" תסולק מהכיתה.

גם שיעורי השחיה הציבו קשיים – כיצד להסתיר את איבר המין שלה בביקיני ובאילו מלתחות להשתמש. "לא הירשו לי להשתמש במלתחות של הבנות או של הבנים, אז בסוף החלפתי בגדים יחד עם המורים", אומרת יוהנה.

אנקה תמכה כמיטב יכולתה. "יוהנה היתה חוזרת הביתה ומספרת שקראו לה מפלצת או הרמפרודיט, והייתי מספרת לה איך הקניטו אותי כשהייתי קטנה, בגלל שהייתי כל כך נמוכה. אמרתי לה שהיא בחרה את הבחירה שלה  ועכשו היא צריכה להגן על עצמה. 

המשוכה הבאה שעמדה בפניה של יוהנה היתה תחילת גיל ההתבגרות.

"בשלב הזה יצרנו קשר עם אישה טרנסקסואלית בוגרת, שסיפרה לנו הכל על עצמה. היום היא אישה, אבל היא עברה את הניתוח לשינוי המין רק כשהיתה בת 40.

לאחר שראתה אותה, יוהנה היתה נחושה בדעתה להימנע מלפתח את הכתפיים הרחבות, את מבנה הלסת הרחב ואת הקול העמוק של זכר בוגר", אומרת אנקה.

אולם כדי להשיג זאת, היה על יוהנה להתחיל לחסום את הטסטוסטרון שגופה יתחיל לייצר בקרוב. השלב הבא היה למצוא אנדוקרינולוג שיעזור לווסת את ייצור ההורמונים שלה. היה זה מירוץ נגד הזמן.

כאשר מצאו איש מקצוע אוהד, עמדה בפני אנקה והנס גיאורג המשימה לשכנע ועדת אתיקה שבה רופאים, עורכי דין וכומר, לתת להם את האישור החוקי שלו הזדקקו כדי להמשיך בטיפול ההורמונלי של יוהנה.

אנקה ויוהנה הצליחו לשכנע את המומחים בתקפותו של המקרה שלהן, והטיפול ההורמונלי החל. למרות שהיחס אליה עדיין מעורב, קבלתה של יוהנה גברה לאחר שהיא ואנקה סיפרו את סיפורן לתכנית טלוויזיה בגרמניה. עכשו אנשים עוצרים אותה לפעמים ברחוב מסיבות טובות - כדי לברך אותה על אומץ לבה, ולא כדי לקרוא לה בשמות.

עד הניתוח לשינוי המין נותרו עדיין כמה שנים, אולם יוהנה מצפה לו. "אף פעם לא הרגשתי שהפין שלי הוא חלק ממני", היא אומרת.

בינתיים, היא ואנקה מנסות לשכנע את המערכת הבירוקרטית הגרמנית להסכים ששמה ישונה מיוהנס ליוהנה בתעודת הזהות שלה, והן יודעות שהמאבק עלול להיות ארוך.

"הורים חייבים להיות קשובים אל ילדיהם. יש הרבה ילדים כמו יוהנה, ולכן החלטנו לפרסם את הסיפור שלה", אומרת אנקה. "רבים מהם כבר גדלו, אבל כשהם היו ילדים, ההורים ובתי הספר שלהם טאטאו את הנושא מתחת לשטיח, ושם הוא היה חבוי במשך שנים. כל זה חייב להשתנות."

הפסיקה התקדימית של יוהנה

בגיל 14, יוהנה היא האדם הצעיר ביותר בהיסטוריה המשפטית של גרמניה שניתן לו אישור לקבל זריקות של הורמונים נשיים. כשוועדת האתיקה בגרמניה אישרה את בקשתה, היא פתחה את הדלת לראייתם של מקרים עתידיים של טרנסקסואליוּת באור חיובי. אפילו העיתונות הגרמנית הכירה באומץ לבה של יוהנה, כאשר הצהובון הגרמני Bild  תמך בקמפיין שלה ושל אמה, אנקה, לקבלה ציבורית של זכותה של יוהנה להתקבל כאישה.

חזרה לחלק "מעבר מגדרי בשלב מוקדם בחיים", מתוך דף המידע בנושא טרנסקסואליות

חזרה לדף המידע של לין בנושא טרנסקסואליות

חזרה לדף הבית של לין