חלק ג........קבלה

 

במהלך השנים מאז הגירושין שלי, דאגתי שהבנים יהיו בקשר עם משפחתם המקסיקנית וניסיתי, למען הילדים, לשמור על יחסים תקינים עם אביהם. הבנים ואנוכי נסענו לשם לבקר את הקרובים המקסיקניים בהרבה אירועים משפחתיים מיוחדים, ותמיד התקבלנו בתור חלק מהמשפחה. לדניאל ולסבתו המקסיקנית היה קשר מיוחד, וכך נותרה סבתו שבורת לב כאשר עברנו להתגורר בארה"ב. דניאל בילה עימה כמה חופשות קיץ במקסיקו.

לאחר מכן סלוואדור נישא מחדש, עבר לקליפורניה, והיו לו עוד שני ילדים. הבנים שלי ממש חיבבו את אחיהם ואחותם למחצה, ובמיוחד דניאל היה נלהב מכך שיש לו אחות למחצה. ילדיי ביקרו את אביהם תכופות, ואפילו עשו שמרטפות לקטנים. לאם החורגת לא היה איכפת שילדיי נמצאים אצלם, ומפעם לפעם נסעו הבנים למקסיקו עם אביהם ומשפחתו לבקר קרובים.

אביה של דניאלה היה קתולי (Roman Catholic) עם השכלה זעומה, והיתה לו דיעה נחרצת לגבי אנשים שאותם החשיב לא-רגילים. במהלך המעבר המיגדרי מדניאל לדניאלה, היא דיברה עם אביה על תחושותיה, והסבירה שהיא בעצם הייתה בת. היא בכוונה לא התלבשה בתור בת במהלך הדיון הזה איתו. כשסיפרה לי על הפגישה הזאת עם אביה, אמרה שהוא גילה הבנה, ואני קיוויתי לטוב ביותר. זמן קצר לאחר מכן, מאוחר באחד הערבים, חזרה דניאלה באוטובוס מביקור אצל משפחתה במקסיקו. ביקשתי מסלוואדור לאסוף אותה בגבול משום שהוא גר יותר קרוב לשם יחסית אלי.  

 

 הייתה זאת הפעם הראשונה שהוא ראה אותה לבושה כילדה.

 

הייתה זאת הפעם הראשונה שהוא ראה אותה לבושה כילדה. פגשתי אותם בביתו, והסתכלתי  בשעה שדניאלה הודתה לו וניסתה לחבק אותו כשנפרדה לשלום. אביה הפנה אליה את גבו בדחותו אותה. היה ברור, ממבטיו הכועסים לעברי, שהוא חושב שתקעתי אותו למצב הזה בכוונה. ההבנה שכאילו גילה, בנוגע לשינוי שלה, נעלמה כאשר ממש ראה אותה כילדה.

לאחר האירוע ההוא, כאשר אירע שדניאלה ביקרה באותה עיירה מקסיקנית קטנה באותה עת שאביה ביקר שם, הוא היה עוזב. פעם אחת הוא יצא מהכנסייה הקתולית ברגע שהיא נכנסה. הוא עשה אותו הדבר כשהיא הגיעה באמצע ארוחה בביתם של קרובים.

דיברתי איתו על דניאלה בהמון הזדמנויות, ועד כמה זה יהיה משמעותי בעיניה אם יסכים להיפגש איתה. ביקשתי שישוחח עם כומר קתולי שידעתי כי הוא מגלה הבנה כלפי הקהילה הטרנססקסואלית. תגובת אביה לכך הייתה, "דניאל הוא זה שיש לו בעייה. הוא צריך לדבר עם הכומר".

אחיה הגדול אף הוא דיבר עם אביהם ואשתו, אך ללא תועלת. אחרי שנה או יותר דוד ובן החלו להתרחק מאביהם מאחר שהמשיך לדחות את אחותם. דניאלה המשיכה להתקשר לאביה, שהסכים לשוחח עימה בטלפון, אך לא הסכים לבקר או לפגוש אותה, ולא השתתף באף אחד מהאירועים החשובים בחייה. על אף שברון לבבה, היא המשיכה להתקשר אליו, עדיין מקווה שתצליח לגרום לו להבין. היא התגעגעה בעצב לאחיה ואחותה למחצה. כשנולדה תינוקת חדשה, דניאלה כלל לא הורשתה להכירה.

סבתה המקסיקנית ניסתה להתעלם מהעניין עד שדניאלה נסעה לבקר אותה בשמלת קפלים, עם מגפי עקב וארנק נשי.

המילים הראשונות של סבתה היו, "מה פתאום אתה עם ארנק נשי?"

במהלך הביקור ההוא, דניאלה וסבתה צחקו ובכו יחד, וסבתא השתכנעה שדניאלה יותר מאושרת לחיות בתור בת. באותה דרך אמיצה, ניצבה דניאלה מול שאר המשפחה, ועד מהרה התייחסו אליה הדודות ובני/ות הדוד כאילו תמיד הייתה בת.

בן דוד אחד הפך מאד מגונן, והשגיח על בטחונה כשלקח אותה לריקודים ולמופעי רוכבים (rodeos). היא הלכה לריקודים בעיירה הקטנה, מקום בו כולם הכירוה קודם בתור בן. בתחילה הבחורים לא הזמינו אותה לרקוד, אבל בני הדוד שלה כן, ועד מהרה הפכו כמה אחרים לחבריה ואף רקדו עימה. משום שהייתה אמיצה וגאה, אחרים לא התייחסו אליה כאל מישהו נחות, ועד מהרה התייחסו אליה כלאישיות מפורסמת. היא שבה מביקוריה מאושרת אך תשושה, משום שעדיין זה היה מלחיץ עבורה להיות כל העת תחת מבטים.

אביה ואחד מאחיו המשיכו לדחותה, ולא הסכימו להשתתף בטקסים משפחתיים אם היא תכננה להיות שם. אביה שלח לה הודעות האומרות לה לא להשתתף בריקודים בעיר מגוריו, ולא לדבר עם ילדיו אם היא פוגשת אותם. היא התעלמה מההודעות. היא נפגעה עמוקות מהמריבה במשפחה, וחשה שהיא הסיבה לכך.

שוב ושוב אמרתי לה, "זו איננה אשמתך, ואביך הוא היחידי שיכול להפסיק את המריבה בשינוי גישתו."

אביה האשים את שאר המשפחה על כך שקיבלו אותה משום שלתפישׂתו, היא לא הייתה ממשיכה בתהליך הפיכתה לאשה אילו בהתחלה כל המשפחה הייתה דוחה אותה.

לעיתים קרובות אני מלאת תודה על כך שלא נאלצתי להתמודד עם בעיות המיגדר של דניאל כשעדיין גרתי עם סלוואדור, משום שקשיי המעבר המיגדרי היו מוגברים עשרות מונים. הניסיון להגן על דניאלה וגם לשמור על הנישואין היה קורע אותי לגזרים.

לפעמים אני מרחמת על אביה משום שהוא מפסיד כל כך הרבה. בפעמים אחרות אני שונאת אותו על שפגע בה והיה כל כך אנוכי, בחשבו רק על עצמו. אינני יכולה להבין הורה הדוחה ילד, במיוחד ילדה כזאת יפה, נחמדה ומאושרת כמו דניאלה. איך הוא מסוגל לחיות עם עצמו בשלום?

* * * * *

 

 

 

משום שהייתה אמיצה וגאה,

אחרים לא התייחסו אליה כאל מישהו נחות.

 

פעילות-הפנאי החברתית שלי במשך שנים רבות הייתה בתיאטרון הקהילתי. אני עושה ניהול במה, ונוטלת חלק בפעילויות אחרות מאחורי הקלעים על מנת להבטיח שההצגה נמשכת, אבל אין לי כל שאיפה להיות באור הזרקורים על הבמה.

בקרב קהילת התיאטרון, רכשתי לי במהלך השנים כמה חברים מאד טובים, וחלקם הומוסקסואלים ולסביות. היה זה בתקופה בה הייתי באמצע החזרות על "עשרה אינדיאנים קטנים", עובדת עם הבמאי החביב עלי וכמה חברים, עת נודע לי על דניאלה. ניסיתי לא להניח לבעיותיי האישיות להפריע להעלאת המחזה, אבל לפעמים הייתי בוכה בלא סיבה נראית לעין. לבסוף סיפרתי לחבריי בלהקה על דניאלה משום שהיא עתידה להשתתף בחזרות יחד איתי. הם הכירו את הבנים שלי בעודם גדלים, והביעו הרבה התעניינות ותמיכה כאשר נודע להם המצב.

כשדניאלה הלכה עימי לתיאטרון לילה אחד, חבריי התנהגו כאילו הכירו אותה מאז ומעולם בתור נערה ולא עשו מזה עניין גדול. הם אפילו ביטאו נכון את שמה! אחד השחקנים החביבים עליה חיבק אותה ואמר לה שהיא חמודה. לשחקנים שלא הכירוה מקודם לא היה כל מושג שמתרחש משהו בעל חשיבות עליונה.

היו שם כמה מצבים מעניינים כאשר שחקנים חדשים חיזרו אחרי דניאלה וניסו להכירה טוב יותר. על אף שרציתי להגן עליה מהיפגעות ולהימנע ממבוכה בקרב השחקנים, לא היה ביכולתי לעשות הרבה. ואולם, הבמאי הזהיר פעם אחת שחקן חדש שדניאלה היא "קטינה", משום שהיא נראתה הרבה יותר בוגרת מחמש‑עשרה שנותיה. הופתעתי מכך שחבריי, אשר ידעו אודותיה, לא סיפרו אף לאחד מאנשי התאטרון האחרים.

דניאלה הלכה עימי לנשף פרסים שנתי היכן שרבים מחברינו ברכו אותה בחום ונתנו לה מחמאות על הופעתה. איש אחד שאל אותה אם הורמונים העניקו לה את הגזרה הנהדרת הזאת. חשבתי שהיא תיעלב משאלה ישירה שכזאת, אבל היא ענתה בחיוב ואז חיבקה אותו.

מאוחר יותר אמרה לי, "הוא היה האדם היחידי שבעצם אמר משהו אודות מצבי החדש ישירות אלי. זה באמת נותן לי הרגשה טובה. כל האחרים רק אומרים לי כמה אני נראית טוב, אבל מתעלמים מהנושא האמיתי."

הייתה זאת האמונה שלי שהחברים שלי יבינו, והם אכן הבינו.

* * * * *

דניאל החל להתגלח בגיל שלוש-עשרה מאחר שהייתה צמיחה רבה של שיער פנים שלא כאביו ואחיו הבוגרים שהיו להם זקנים דלילים. בעבר כבר הערתי שכמה נערות אוהבות בחורים עם המון שיער, בלא שקלטו איזה כאב לב גרם כל השיער הזה לדניאל. ממש באותה עת בה ניסינו לטפל בהורמונים, ייעוץ, מעבר לדירה חדשה ולבי"ס חדש, היה עלינו לטפל גם בעניין הרחקת שיער הפנים של דניאלה באמצעות אלקטרוליזה.

אחד מחברינו ה'מתלבשים' המליץ לנו על אלקטרולוגיסטית, ודניאלה קבעה תור. היא ואנוכי הלכנו יחד לפגישה הראשונה שבה האלקטרולוגיסטית הסבירה את התהליך, אבל לא הצליחה לענות על כל השאלות ששאלתי. כמה זמן יהיה עליה לעבור אלקטרוליזה, וכמה זה יעלה? היא אמרה שזה תלוי במשתנים רבים, כולל סף הכאב, סוג העור, ונתונים גנטיים.

היא הוסיפה בהמשך שדניאלה תצטרך בסופו של דבר אלקטרוליזה סביב אברי המין שלה כהכנה לניתוח, ולפיכך היא רצתה תמונה של דניאלה בלי בגדים. נראה היה שלדניאלה לא איכפת, וכך לא עשיתי מזה עניין גדול, אבל מאז כבר למדתי שצילום תמונות עירום איננו נוהג קביל. על אף שהאלקטרולוגיסטית ואני נעשינו ידידות, מעולם לא ראינו את התמונה שהיא צילמה באותו יום או שוחחנו עליה.

כך החלו השעות הרבות שהעבירה דניאלה באלקטרוליזה, והדולרים הרבים שהוצאתי כדי לשלם בעד זה. אלקטרוליזה הינה תהליך איטי, והיו ימים שלא הייתי בטוחה שאנו מתקדמים בכלל. שמענו שזה עלול לקחת עד כדי 300 שעות. היו ימים שבהם דניאלה נשארה בבית ולא הלכה לביה"ס משום ששיער הפנים שלה היה ארוך מדי מכדי להסתירו, והיא לא יכלה להתגלח ביום של תור לאלקטרוליזה. קראנו להם ימי שיער-רע. בימים ששהיתי מחוץ לעיר, דניאלה לקחה על עצמה את האחריות להגיע לטיפול בכוחות עצמה באוטובוס או על גלגיליות.

עת התבוננתי בתהליך בתשומת לב, חשבתי שזה עשוי להיות משהו שאני יכולה לעשות. זה יהווה עבורי חיסכון עצום, וזה עשוי בסופו של דבר להפוך לעסק נוסף במשרה חלקית. חקרתי ולמדתי שנדרשות 600 שעות לימוד ועוד בחינה כדי לקבל תעודת הסמכה ממשלתית, אבל ביה"ס הקרוב ביותר נמצא במרחק 160 ק"מ. התחלתי את הלימודים ממש אחרי שדניאלה השלימה את שנת הטיפול הראשונה שלה. נהניתי מהאימון ומשעות התרגול על דניאלה. היא לימדה אותי להיות עדינה, סבלנית וזהירה בשעת התהליך, ובאותו זמן גם לשוחח עימה. היו לנו הרבה שיחות טובות בזמן שעבדתי עליה, ואף נעשינו קרובות עוד יותר לאחר שעברנו את הזמן הזה יחדיו.

אלקטרוליזה היא סוג של אומנות, לא מדע. הכאב, הזמן והכסף שצריך להוציא על אלקטרוליזה מבריחים את אלו שיש להם סתם גחמה חולפת לעשות שינוי למיגדר הנגדי.

בכמה הזדמנויות התלוותה אלי דניאלה לשיעור, היכן ששאר התלמידות נדהמו מהופעתה הנשית. בילינו הרבה לילות במוטלים בקרבת הכיתה להגדיל ככל שניתן את הזמן שלי בביה"ס. בשאר תעסוקות-החוזה שלי עבדתי במהלך הימים שבין השיעורים. לעולם לא ביזבזתי דקה הרגל ששיכללתי בתקופה שבה גידלתי את שלושת ילדיי.

עד למועד בו סיימתי את לימודיי ושעות התירגול הנדרשות, ועברתי את בחינת ההסמכה הממשלתית, כבר שכרתי משרד. עסק האלקטרוליזה שלי במשרה-חלקית גדל באמצעות סיפורים מפה לאוזן ברחבי הקהילה הטרנסג'נדרית. כנראה שהן חשו איתי בנוח מאחר שאני מכירה את הבעיות שהן מתנסות בהן במהלך השינוי המיגדרי. עם הזמן, העסק שלי התפתח והיה לנמל-מבטחים שבו הטרנסג'נדריות חשו בנוח וידעו שהן מתקבלות בברכה. הלקוחות שלי החלו לקפוץ לביקור בין הפגישות כדי ליצור קשרים עם אחרות בקהילה. מתוך כך התפתחו מפגשים חברתיים במועדים קבועים. נראה היה שהמאמצים שלי עודדו אווירת קהילה בקרב הטרנססקסואליות, מאחר שהכירו טוב יותר והתקרבו זו לזו.

הדברים להם זכיתי כתוצאה מהעסק שלי היו יותר מאשר כספיים. אחותי אומרת לי לפעמים, "נראה שמלימונים את עושה לימונדה." ולזה בן מוסיף תמיד "לימונדה טובה, לעזאזל."

מעולם לא עשינו לדניאלה אלקטרוליזה גניטלית, כי למדנו מאלו באזורנו שכבר עברו את הניתוח בלי זה, שלאף אחת מהן לא היו סיבוכים. היו שם כמה דיווחים על שערות בווגינה החדשה, שזה לא נעים, אבל הן לא גרמו לבעיות רפואיות אחרות כמו זיהומים. כנראה שאין הסכמה כללית בקרב המנתחים באשר לאיזה שטח מצריך אלקטרוליזה. בנקודת הזמן הנוכחית, אני אף סבורה שהפיתרון יותר גרוע מהבעייה.   

* * * * *

אחת מחברותיה של דניאלה הזמינה אותה לצאת עם הצופים לשייט קייקים בנהר הקולורדו. היה עליה לקחת עימה מזון, מים, וכל מה שצריך לארבעת הימים שתשהה בקייק קטן. היה עליה ללמוד לשוט בקייק ולהיות מסוגלת לשחות. כשלקחתיה לאגם קטן ללמוד לשוט בקייק, למדה בהתלהבות והצליחה יפה מאד.

הקבוצה נועדה לכלול צופים וצופות גם יחד, ולפיכך דניאלה הייתה אמורה לישון באוהל עם בנות אחרות. הקבוצה כללה גם כמה מבוגרים שנראו לי מאד חברותיים. חשבתי שזה יהיה נבון לספר לפחות לאחד מהם על דניאלה, אבל היא לא רצתה שאספר לאיש. אחרי שדנו במצב באריכות, החלטנו שאם תתעורר בעייה, אוכל להגיע לשם תוך שלוש שעות לקחת אותה הביתה.

היא תורגלה בטכניקות הישרדות והיה עליה לעבור כמה מבחני שחייה, למקרה שהקייק מתהפך. כל אחד מהצופים/ות הצטרכו לקפוץ למים לבושים לגמרי, מעל בגד ים, להסיר את הבגדים, ולשחות כברת דרך. נאמר להם לא ללבוש ג'ינס או סוודר משום שאלו יהיו כבדים מדיי כאשר יירטבו. דניאלה בחרה למבחן זוג מכנסי ריצה מניילון עם גומי סביב הקרסול. צפיתי מהיציעים בעניין רב אך לא מודאגת, כי ידעתי שדניאלה שחיינית חזקה. כשנכנסה למים, מייד התמלאו מכנסי הניילון שלה במים. בד הניילון והגומי סביב הקרסוליים החזיקו את כל המים במכנסיה, וכך גרמו לה לשקוע מטה. לפני שהספקתי לצאת מהיציעים, היא כבר פנתה למציל וביקשה עזרה. הוא ישר נכנס למים והביא אותה לקצה. נדהמתי באיזו מהירות יכול אפילו שחיין טוב להיקלע לצרה במים.

מאחר שהשלימה את כל שאר פעילויות המים באופן משביע רצון, לא דרשו ממנה המדריכים לחזור על המבחן. הם כן אמרו לה שלא ללבוש את המכנסים האלה בטיול. אחרי שהפסיקה לרעוד ונרגעה, שמנו פעמינו הביתה.

היא שאלה אותי, "ראית כמה חמוד היה המציל? מעניין אם הבחין שאני לובשת תבניות-שד כשכרך את זרועו סביב החזה שלי."

קנינו את כל המצרכים הנדרשים כולל בגד-ים שלם, מאד שמרני, עם מכנסונים וקו צוואר גבוה כך שהיא תוכל ללבוש מתחת את החזייה שלה. רוב הזמן היא לבשה מכנסונים חתוכים מאד קצר, וחולצה קשורה מלפנים. לא משנה מה לבשה, היא נראתה סקסית אפילו כשכלום לא נראה אלא טבורה. הכנו תיק בד קטן לתבניות השד הרטובות שלה, כדי שתוכל לתלות אותן לייבוש במשך הלילה. היא יצאה לטיול, ואני ניסיתי להעסיק את עצמי כדי שלא אדאג.

היא ישנה באוהל עם ארבע בנות אחרות, ויועצת. הן הלכו בזוגות ל'חדרי הנוחיות' השיחים והיא הקפידה להיות מוסתרת היטב. באחד מחניוני הלילה היו קיימות מקלחות. היא השאירה את הלבנים עליה כשהתקלחה, כי הוילונות לא היו ממש אטומים.

היה לה כיף ביציאה ולא היו לה בעיות, אבל התברר לה ששייט בקייקים על הנהר זה די משעמם. בשבילה זה היה טוב להשתתף בחוויית הצופות, בתור אחד מהדברים שבנות עושות. לי היה פיתוי עז לספר לצופות שהן לקחו עימן טרנססקסואלית לטיול בנהר ולא נגרם כל נזק, אבל לא סיפרתי. בהרצאה שנתתי שנים לאחר מכן, סיפרתי למאזינים על הטיול בנהר. בתום ההרצאה ניגש אלי מדריך בצופים לספר לי שהיה נאלץ לשים את דניאלה באוהל נפרד לעצמה אילו היה יודע, על אף שהוא מבין ובעצמו 'מתלבש'.

* * * * *

דניאלה שמעה על קיומה של קבוצת התיאטרון תדמיות חדשות הנתמכת על ידי ארגון הורות מתוכננת. כולם שם היו נערים/ות שהעלו מערכונים ומחזות בימתיים העוסקים בענייניהם של בני-העשרה. היא נבחנה בכדי להתקבל ללהקה. אם תתקבל, תהיה לה מלגה של 200 דולר בחודש. למרות שאני דאגתי לגבי הבחינה, כי חששתי שהיא מאד תתאכזב אם לא תקבל תפקיד, היא הייתה מאד בטוחה בעצמה שתוכל לעשות זאת ושתהייה חלק מהקבוצה.

בבחינה התבקשו השחקנים לעתיד להציג בעל-חיים, ודניאלה בחרה להיות חתולה. כולם צחקו כאשר החיקוי שלה נשמע כמו חתולה שמגיעה לאורגזמה. הם נדרשו שם גם לבצע אילתורים שכללו שירה וריקוד. הייתי מאד גאה בה על כך שנבחרה להיות חברה בלהקה.

החברים בתיאטרון ייצגו מיגוון עדות ונטיות מיניות. הם כתבו ויצרו את המערכונים שלהם, ואלו היו מאד בשלים. דניאלה למדה שם אודות התעללות בילדים והתעללות מינית, אמצעי מניעה, חלקי גוף, ייעוץ, וקבלה של שונות. במהלך סדנת תרגול על טרנססקסואליות/ים, סיפרה המדריכה את מה שידעה, ואז דניאלה הוסיפה מידע, בטענה שיש לה חברה טרנססקסואלית. הקבוצה יצאה לטיולי מחנאות ושהיות לילה בחוץ יחדיו, ונעשתה מאד קרובה. רציתי לספר למדריכה על דניאלה כי חשבתי שהקבוצה הזאת של נערים/ות תהייה תומכת ומבינה, אבל דניאלה עדיין לא רצתה שהם יידעו. נראה היה שנוח לה בסביבת א/נשים שאינם יודעים על עברה.

אחרי הרבה הופעות, כשהקבוצה כבר הייתה יחדיו מעל שנה, הם יצאו לטיול עם שהיית לילה. הנערים/ות נעשו די רגשניים לאחר ההופעה, וכפי שקורה לעיתים קרובות במסיבות שינה, הם סיפרו את סודותיהם זה לזה. המדריכה ניסתה לחלק את הקבוצה להתארגנות שינה סבירה בחדר היחיד, הגדול והריק שהיה מעונם למשך הלילה. לכל בן/ת עשרה היה שק שינה, ולא התקיימו ביניהם קשרים רומנטיים כלשהם, אבל היא שלחה את הבנים לפינה אחת של החדר ואת הבנות לאחרת. אחת הבנות אמרה למדריכה שאם היא מנסה למנוע סקס, זה לא יעבוד משום שלפחות אחת מהבנות לסבית, ולפחות אחד מהבנים הומו. המדריכה ניסתה אז להפריד את הסטרייטים וההומולסביים אלו מאלו. בשלב הזה החליטה דניאלה שזה הזמן לגלות את סודה. מאוחר יותר סיפרה לי המדריכה שזה היה הרגע בו ויתרה, והניחה לכל הנערים/ות לישון יחדיו באמצע החדר. פשוט לא היה לה לב לדרוש מדניאלה לישון באזור מבודד אחרי גילוי כל כך מרגש. הייתי מאד אסירת תודה על מדריכה מבינה שכזאת. האחרים נדהמו כאשר שמעו. הם חיבקו אותה ובכו עימה. דניאלה היתה מאושרת על שנתנה לחבריה לדעת על עברה, ועל כך שהיו מאד תומכים.

כאשר תמה השנה של דניאלה עם תדמיות חדשות, היא עזרה בסדנת התרגול על טרססקסואליות/ים לקבוצה הבאה. השנה עם הקבוצה הזאת הייתה מאד טובה לביטחונה העצמי, והייתי מלאת תודה על כך שקיבלה חינוך בריא בהרבה נושאים שנויים במחלוקת.

פעם אחת דניאלה נסעה למסיבה עם אחדים מחבריה, אבל הנער שנהג במכונית השתכר עד כדי כך שדניאלה נאלצה למצוא דרך אחרת לשוב הביתה. בפעם אחרת היא נבהלה משום שהנהג דהר במהירות. ברגע שהייתה מספיק מבוגרת, דאגתי שדניאלה תקבל רישיון נהיגה וקניתי לה מכונית נוסעים-משא משומשת (pick-up), כדי להימנע מנסיבות מלחיצות ומסוכנות שכאלה. אם היא תהיה זו שהמכונית בשליטתה, היא תוכל לעזוב אם תמצא עצמה במצב לא בטוח או לא מכובד. היה לה יותר הגיון בריא והיא הייתה יותר אחראית ובוגרת מאשר בני-עשרה אחרים שיצא לי להכיר.

חוק חדש עבר זה עתה במדינה שלנו, אשר דורש מכל מי שמבקש רשיון נהיגה חדש להציג תעודת לידה. דבר זה נועד לאמת גיל ואזרחות, לא מיגדר. ניסיתי להימנע ממעורבות של המדינה בשינוי המיגדרי של ילדתי, וכך שקלנו הרבה דרכים כיצד לגשת לבעייה. למדינה יש נוהל לשינוי של שם ומין ברישיון נהיגה קיים. אנדוקרינולוג חייב להצהיר, על גבי טופס של מחלקת כלי-הרכב, שהאדם חי חיים מלאים בתור אשה ומתכוון לעבור ניתוח לשינוי מין. נאמר לי בעבר שמידע רפואי שכזה הוא חסוי, אבל כל שם קודם יופיע מיד בחיפוש במחשב. לא צריך להיות מדען טילים כדי להבין שאם אדם שינה את שמו מג'ו לג'יין, אותו אחד הוא קרוב לוודאי טרנססקסואלית. יכולתי ממש לדמיין את האח הגדול עם מגרה ועליה תווית "שינויי שם חסויים (טרנססקסואליות/ים)."

היו לנו כמה אפשרויות. האחת הייתה לקנות תעודת לידה מזוייפת. אחרת הייתה למצוא מכונת כתיבה ישנה, עם אותו דפוס כמו תעודת הלידה המקורית, ולשנות את המידע. ניסינו ליצור תעודת לידה ממוחשבת הדומה לזאת שהממשלה מנפיקה כיום. אף לא אחת מהאפשרויות האלה עבדה, אבל דניאלה מצאה פיתרון שכן עבד. יום אחד היא ישבה עם המשקפיים המגדילות שלי, ובעזרת עיפרון הוסיפה את שתי האותיות החסרות בסוף שמה הגברי לעשותו נשי. היא הוסיפה  " Fe "  לפני  " Male " , הכהתה קצת את האותיות כך שיתאימו, וזה עתה ביצענו עבירה. חלק מהאנשים לא יסכימו עם שיטותינו, אבל עכשיו תעודת הלידה הציגה את האמת. פשוט לא היה לנו את כל המידע כשהיא נולדה.

בדרך למחלקת כלי הרכב, היא אמרה, "אני מרגישה כמו "תלמה ולואיז" ("Thelma & Louise").

אמרתי לה, "אל תעשי מתעודת הלידה עניין גדול. תני להם את אחד מחיוכייך הנהדרים."

לא הייתה לה כל בעייה. הם העיפו מבט בתאריך הלידה ולא שמרו העתק. לא הייתה להם כל הוכחה המראה שהיא שינתה את תעודת הלידה, ולה היה עתה את רישיון הנהיגה שלה המראה שהיא אשה, עם השם שהיא רוצה.

כשהגישה בקשה לרישיון נהיגה של מדינת אריזונה, הם דרשו מספר ביטוח לאומי בתור זיהוי, אבל לא עשינו שינוי בכרטיס הביטוח הלאומי. יכולנו לעשות זאת די בקלות עם טפסים שניתן לקבל, אבל שוב, רצינו להימנע מלהודיע לשלטונות.

דניאלה הראתה את כרטיסה לפקיד ששאל, "האם זה כתיב חליפי לשמך?"

היא ענתה, "כן," והסתפקה בכך.

בהזדמנות אחרת, היא נאלצה להציג את כרטיס הביטוח הלאומי שלה לצורך העסקה במסעדת מזון מהיר. אמרתי לה, "אל תעשי מזה עניין גדול. פשוט הראי אותו כאילו אין בכך שום דבר מיוחד."

כשדניאלה הגיעה הביתה, שאלתי,"נו, איך הסתדרת עם כרטיס הביטוח הלאומי שלך?"

"הם אפילו לא דיברו אנגלית," היא אמרה.

אנשים מארצות אחרות לא תמיד יודעים אילו שמות הם באופן מסורתי נשיים או גבריים, כך שהם לא זיהו כל בעייה.

 

להיות נורמאלי

נורמאלי זו מילה שאני משתדלת לא להשתמש בה עוד. דניאלה פגשה נער שהלך ל'צרכני סמים אנונימיים' (Narcotics Anonymous) בגלל צריכת הסמים שלו. היא הלכה איתו לפגישה אחת לראות על מה זה, ובדרך הביתה, הוא ניסה לנגן על רגשותיה.

"לך יש חיים נורמאליים. אין לך כל מושג כמה זה קשה להיגמל מסמים."

הוא לא קיבל ממנה כל אהדה, ולכן ענתה, "אני מלכתחילה לא עשיתי שום דבר מטופש כמו להתחיל להשתמש בסמים."

וכך הנער הזה הצטרף לאחרים שהיא פגשה לאורך הדרך, שאותם לא היה לה כל צורך להכיר טוב יותר.

על אף שידעתי כמה קשים חייה, היא נראתה ממש כמו כל בת-עשרה אחרת. בעיני זה נחשב להישג אמיתי.

נורמאלי  ( Normal )  זה סתם מצב הרשום על מכונת הכביסה.

 

ארוחות משפחתיות

דניאלה הייתה בטלפון, עסוקה בהגנה על הארוחות הלא-מסורתיות שלנו. שמעתי אותה מסבירה לחבר, "אמא שלי עסוקה בעבודה, ואנו באים ויוצאים בזמנים שונים. אנחנו פשוט אוכלות מה שאנו רוצות ומתי שאנו רוצות, ומתחלקות זו עם זו אם אנו בבית יחדיו ורעבות באותו הזמן."

כשהילדים היו צעירים והכסף היה בצמצום, אכלנו יחדיו המון חטיפי טורטילה (tortillas) ושעועית. כשהיה לנו יותר כסף היו לנו יותר אפשרויות, אבל אני כבר למדתי כי מה ומתי שהילדים רוצים לאכול  לא תמיד מתאים ללוח הזמנים שלי או למה שנחשב בעיני לארוחה. הם לא אהבו פשטידות ולפיכך, כשהכנתי אחת, נאלצתי לאכול אותה כמה ימים. לפעמים, כשהיינו כולנו בבית באותו הזמן, הייתה לנו ארוחה משותפת של ספגטי או טאקו (tacos) עם מילוי, מאכלים שכולנו אוהבים. דניאלה עברה את שלב הצמחונות שלה, ואת שלב ה-"אני יותר מדי שמנה" שלה, ובסך הכל אכלה יותר טוב ממני, מאחר שהרבה פעמים הייתי בנסיעה במקום לאכול.

כשדניאלה ניתקה, לאחר ששוחחה עם החבר, הערתי, " החבר שלך לא נשמע כאחד שהשתכנע."

דניאלה אמרה, "כל ערב אמא שלו מכינה את הארוחה, וכל המשפחה יושבת יחד. אבל הוא הומו, ועדיין לא סיפר להוריו, כי הוא יודע שהם לא יבינו."

עד כאן בעניין קירבה וזמן איכות בארוחות משפחתיות.

 

עין הרוח

כאשר היינו כבר כמה חודשים בתוך המעבר המיגדרי, חבר טוב היה בביקור כשדניאלה עברה דרך חדר המגורים, בעליצות פראית של נערה בת-עשרה, כדרכה באותה עת.

אחרי שיצאה, שאלתי את חברי, "נכון שהיא פשוט הדבר הכי חמוד שיש?"

תשובתו הדהדה באוזניי במשך ימים. "בעיני רוחי," אמר, "אני עדיין רואה את הנער שהכרתי מקודם."

המשפט הזה עבר במוחי שוב ושוב. אני אימנתי מחדש את עין הרוח שלי, כך שעתה ראיתי רק את הילדה, אבל הבנתי את תגובתו. בהתחלה, על אף שעיני האמיתית יכלה לראות את הילדה, מוחי הקודם היה פולט שמות גוף זכריים. אחרי החווייה הזאת, יכולתי להבין טוב יותר מדוע לחלק מההורים יש קושי להרשות לילדיהם להתבגר ולהשתנות. בעיני רוחם, עדיין ראו את הדמות של עולל אהוב, ילד תמים בן שבע או שמונה, או בן-עשרה מורד. זה לוקח זמן מה לעין הרוח להחליף את הדמות מלאת הנעורים בתמונה חדשה של מבוגר. זה עשוי להסביר מדוע בעל איננו מבחין בתסרוקת חדשה, או מדוע המשפחה איננה מבחינה בקמטיה של סבתא. זה קשה אף יותר להחליף את הדמות הישנה באחת השייכת למיגדר הנגדי.

מאחר שראיתי את דניאלה כל יום, עין הרוח שלי כבר עברה אימון מחדש עד שלא ראיתי עוד את הילד הקטן, אלא רק נערה בת-עשרה אהובת-כל. זה היה יותר קשה לקרוביה של דניאלה לאמן מחדש את עיני רוחם כשראו אותה לעיתים לא מזומנות או רק בתמונות. על אף שעינינו ראו את אותו האדם, חברי עדיין ראה את הנער שהיה קיים פעם, בעוד שאני פשוט ראיתי בת עולצת.   

 

 

חברי עדיין ראה את הנער שהיה קיים פעם,
אני פשוט ראיתי בת עולצת.
 

 

צלבים

 

לכולנו יש סודות וצלבים שעלינו לשאת. את חלקם נוכל לראות,

וחלקם - לעולם לא נדע כי היו שם.

 

הבת המיוחדת שלי הייתה פעם בן.

לא תוכלו לדעת זאת אם תפגשו בה.

כמה הרבה אנו פוגשים, מבלי דעת?

 

אנא אל תשפטו אותה על פי

איך שדברים צריכים להיות,

כי הם לא.

 

התמלאו הערכה לנוכח היופי והשנינות. היא לא תפגע בכם או תשנה אתכם,

אלא אך תרכך את דעותיכם הקדומות.

 

קשה לדמיין איך מרגישים מבפנים,

אבל לכל אחד/ת יש את הנטל שעליו/ה

והצורך להיות מי שהוא/יא.

 

 


 

 

חלק ה :עברית

חלק ד :עברית

חלק ג :עברית

חלק ב :עברית

חלק א :עברית

פתיח :עברית

 

 


 

YFH translation of 10-20-07

LC posting of 10-21-07